עבר המון זמן

[לולי80]

עבר המון זמן

מאז כתבתי בפעם האחרונה....אחרי החתונה כתבתי קצת ואז עברתי אל מאחורי הקלעים... הרגשתי שיותר נוח לי שם (זה קורה מדי פעם...) התגעגעתי.... הלימודים התחילו אתמול.. ואני בשנה רביעית ואחרונה לתואר.. היה לי קשה לחזור ללימודים מהפחד והידיעה שזהו - אחרי השנה הזו נגמרת המסגרת המדהימה הזו.. ואני אזרק למים. אני בטוחה שיהיה בסדר כשהרגע הזה יגיע אבל אתן יודעות איך זה...החששות מתמלאות מעצמן... בכל אופן עד שהרגע הזה יגיע יש זמן.. השנה , יש את פרוייקט הגמר.. יש לי כל מיני רעיונות שצפים לי בראש די הרבה זמן אבל כרגע הם ישארו שם..(קצת צפוף להן.. אבל הן יתגברו..

). אחד הרעיונות (אני לא ארחיב לגביו כי אני נותנת לו ספייס להתפתח בקצב שלו) קשור לאובדן אמא... איך אני מתרגמת את כאב האובן למשהו ממשי. אז אני מתחילה לגשש עם עצמי מה אני מרגישה לגבי זה ובכלל האם אני מסוגלת להתמודד עם הפרוייקט הזה... בכל אופן אני מתחילה לעשות מחקר - ככה ביני ובין עצמי.. ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי (כמובן רק מי שתרצה ובלי שום לחץ...) אני מנסה להגדיר לי/לתרגם את הכאב הזה למילים, למראות לתחושות כל מה שעולה בראש זה בסדר ונכון... תוכלו אתן לנסות להגדיר את הכאב הזה? בלי חוקים בלי נקודות בלי פסיקים בלי היגיון בלי לחשוב פשוט לכתוב - איך מגדירים את הכאב האיום הזה במילים.. אף אחד מלבד מי שחווה את האובדן הזה לא יכול להרגיש את זה.. נראה לי מאתגר ומעניין לראות איך כל אחת רואה את זה ומרגישה את זה.. השאיפה בפרוייקט (במידה והוא ייצא לפועל . הוא כ"כ בוסרי כרגע.. אני מגששת באפלה) היא לתרגם את הכאב למשהו פיזי ממשי שכל אחד יכול לראות למה אני מתכוונת , ומה אני מרגישה כשאני אומרת אני יתומה מאם. זה כ"כ קשה להסביר את זה במילים או בכל דבר אחר אני עדיין לא מצליחה לגמרי להביא את הרגשות האלו למילים שיקלעו עד כמה שאפשר לרגשות הללו... אם תוכלו לשלוח לי מסר או שאני אשלח לכן את המייל שלי עם התרגום האישי שלכן לכאב הנורא הזה. אני ממש ממש אודה לכן... ההודעה הזו קצת מבולבלת וכתובה לא ברהיטות.. אני מתנצלת על כך.. ניסיתי להיות הכי ברורה שאני יכולה.. מקווה שהבנתן את כוונתי. אם לא אני אשמח להסביר שוב... וואו.. התיש אותי נפשית רק לנסות לנסח את ההודעה הזו במילים.. שיהיה לכולנו ערב טופ. אוהבת לול

 

[חייכנית ואופטימית]

../images/Emo24.gif התגעגעתי...

אשמח לעזור לך אם הפרוייקט...אם תוכלי להסביר לי קצת יותר...למרות שאני מבינה שקשה לתרגם את כוונתך למילים

 

[לולי80]

חייכנית ../images/Emo13.gif

מתוקונת, גם אני התגעגעתי אלייך.. ולחיוך האופטימי שלך...

תודה לך על הענותך לעזור לי בפרוייקט..זה מאוד יעזור לי. אני אנסה לפרט למה התכוונתי. אני מניחה שאת מכירה את הימים האלו שבהם הכאב על האובדן ממש חזק ובלתי נסבל. שבכל רמ"ח איברייך את מתגעגעת לאמא. שאלתי היא, לו היית צריכה לתאר את ההרגשה הזו במילים איך היית מתארת את זה. הרי זה לא כאב מוחשי (למרות שלעיתים זו ההרגשה) זה כאב שמרגישים בלב בפנים, ולא ניתן להבין אותו או לראות אותו. איך את ביום נוראי שכזה היית מתרגמת את הכאב למילים? כל דבר שעולה לך בראש. אני אתן דוגמית ממה שאני מרגישה..." כאב בלתי נסבל , מחנק,זה לא כואב לי במקום אחד זה כל הגוף... מכירה את זה שמגרד לך איפה שהוא בגוף ואת לא יודעת איפה בדיוק הגירוד ? ככה זה הכאב הזה הוא עמוק.בתוך הוורידים השרירים והוא לא יוצא..." זו דוגמית ממה שאני מרגישה... הבנת פחות או יותר? אפילו עם יש לך איזשהוא שיר שמתאר בדיוק את ההרגשה הזו, או ציטוט מספר או כל דבר אחר. שאת רואה או מרגישה אותו ואת אומרת לעצמך: "ככה בדיוק אני מרגישה". אולי אפילו סתם מילה שמתארת בתמצות את ההרגשה.. מקווה שטיפהלה יותר ברור, קחי את הזמן, זה לא פשוט התרגיל הזה... שוב, תודה לך. שיהיה המשך יום טופ ונטול גשם... אוהבת לולי

 

[חייכנית ואופטימית]

אני אתחיל לחשוב על זה...

אגב...זכור לי שהבטחת להראות לנו עוד תמונות מהחתונה...לא?!

 

[hartuvim]

בדיוק עליך חשבתי אתמול!../images/Emo24.gif|נשיק

איזו טלפתיה! בדיוק הרגשתי שמשהו (או יותר נכון מישהי) נורא חסרה ואז הבנתי- לולי! כמה זמן עבר.... אני מבינה את החשש לסיים את המסגרת (באופן אישי כל שנה חשבתי לפרוס את הלימודים, גם בגלל זה...) אבל יש לך עוד קצת זמן עד אז וגם יש יתרונות לסיום הזה. מפחיד לקפוץ למים אבל כשרואים שיודעים לשחות זה נפלא

. אני שמחה לשמוע על התוכנית שלך, זה נשמע מדהים. נדמה לי שלפעמים הפרוייקטים האלה משנים צורה כמה וכמה פעמים במהלך הזמן אבל בד"כ התהליך הוא דבר מאוד משמעותי ולכן מה בדיוק יהיה בסוף לא מדאיג אותי (אבל זה בסדר שזה מדאיג אותך, הפרוייקט לא שלי אחרי הכל). אני גם חושבת שהכיוון מעניין וטוב מפני שהאובדן של אמא הוא באמת דבר מאוד מהותי ואני מאמינה שהעיסוק בדברים האמיתיים גם מוציא דברים כנים ואמיתיים שגם אנשים שחיצוניים לחוויה מרגישים אותם. (וכמובן- אני מחכה לתערוכה!) מה שביקשת מזכיר לי קטע נפלא מהספר "עשו" של מאיר שלו. אני מאוהבת בספרים שלו ונפעמת מהאבחנות שלו, וביניהן בעניין הניסיון של אנשים לתאר את הכאבים שלהם למישהו אחר. במקרה הזה הוא מדבר על משהו פיזי, אז על משהו נפשי- על אחת כמה וכמה. "... כל החולים, אמר לי אחר כך, מתקשים לתאר את כאביהם במילים. כל דיווח נפתח ב"כמו"- "כמו סכין, כמו אש, כמו משור, כמו נקודות שחורות בבשר". יש לו אוסף מעניין של דימויים כאלה, שהוא רושם מפי החולים: "כמו ענן בתוך הבטן, לוחץ כמו שיניים של חיה, פצצות קטנות בתוך הראש, כמו עשן שחור בכבד, כמו שכואב באהבה, אבל ברגל. זה יפה, לא? יפה ולא ברור. הנה לך אבסורד להרהר בו מר לוי: הדימוי הוא דבר כל כך אישי עד שאתה בטוח שכל העולם צריך להבין אותו". אני מקווה שבהמשך אוכל לעזור לך בתאור יותר אישי שלי הרבה הרבה נשיקות ואהבה,שירה.

 

[לולי80]

שירה../images/Emo24.gif

איזו מתוקונת את!!!! מראשית דברייך אני רואה שאת בעצמך שחיינית לא קטנה.. נו, איך זה להשתלב בחיים האמייתים? ספרי איך השתלבת לאחר הלימודים. ומה את עושה עכשיו. ואיך ההרגשה כמובן... הציטוטים שלך מבריקים!!!! כל כך עזרתת לי לחדד את הנקודה למה התכוונתי. אם יש לך עוד כאלו אני אשמח (כמובן שאני עוד היום מתחילה לקרוא את עשו). מלבד זה, אם יש לך משהו אישי יותר שאת מרגישה, גם לזה אני אשמח, כמובן שאת הכל אפשר במסרים או במייל... קחי את הזמן.. בלי לחץ... ברגוע, כו שכבר כתבתי לחייכנית המתקתקה.. זה לא פשוט להעלות את זה על הכתב... אבל זה מאתגר לנסות להחליף רגשות במילים שמתארות אותם במדוייק. תודה לך מקסימונת!! ערב טופ( (ושוב כמו לחייכנית) שלא יירד גשם שלא יירד גשם) אוהבת לולי נ.ב זו אני או שלא ראיתי אפילו לא תמונת פספורט של חתונתך המופלאה?

 

[hartuvim]

../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif

אני דווקא אוהבת גשם, ואין לנו כאן בדרום החם

אני מבטיחה להמשיך לחשוב על הפרוייקט שלך ואנסה להשתמש גם במילים שלי וגם במילים של אחרים אם אחשוב על משהו מתאים. ו... זאת לא את, זו אני שטרם העלתה תמונה כלשהי. אבל גם את, אם אינני טועה לא נתת לנו לשזוף את עינינו בזיו פניך הכלתיות, ואת יקירתי היית קודם. אז קדימה! משימה לשתינו? להעיז ולהעלות תמונה?

 

[לולי80]

../images/Emo151.gif../images/Emo23.gif

 

[לונה..]

../images/Emo13.gif

את רוצה את זה במסר או למייל או לכתוב את זה כאן? ברוכה השווה

 

[לולי80]

לונה.

מה שלומך ילדונת? תודה לך יקירה על שתוף הפעולה... מה שנוח לך לפי העדפתך... אני אשלח לך במסר את המייל שלי.. ליתר בטחון, שתהיה לך אופציה. המון תודה לך.

לול

 

[כנפיים לבנות]

לולי ../images/Emo13.gif

אומנם לקח כמה ימים..

מה שלומך?? קודם כל, שיהיה המון בהצלחה בשנה האחרונה שלך... בטוחה שכשיגיע הרגע לקפוץ למים תעשי בצורה מעולה.. וגם יש לך שנה שלמה להכין את עצמך, ואותנו איתך, אז אין מה לדאוג

בקשר לפרויקט שלך, נשמע מאוד מאתגר ומעניין... אני אנסה לעזור לך, אבל זה בטח ייקח כמה ימים לחשוב על כך... הדבר הראשון שחשבתי עליו כשכתבת לתרגם את הכאב למשהו ממשי היה ציור. בדרך כלל כשכואב וכל הרגשות עולים, עולה איתם הדחף לצייר... לשחרר אותם בציור... לפעמים גם הכתיבה מאוד עוזרת, השירים עוזרים לי המון... אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו היה הציור.. ואז חשבתי על זה שזה גם מאוד אישי, אז לאדם אחר יכול להיות מאוד קשה להבין מה עומד מאחורי הציור, למרות שזה ממשי ומול העייניים... ואז קראתי את התגובה של שירה: "הנה לך אבסורד להרהר בו מר לוי: הדימוי הוא דבר כל כך אישי עד שאתה בטוח שכל העולם צריך להבין אותו". בקיצור, איכשהו הכל מתחבר לי בראש... אני יחשוב על הנושא קצת.. ואשתדל לכתוב לך קצת במילים על הכאב הזה... בנתיים, שיהיה בהצלחה

טוב לראות אותך כאן...

 

[vered51]

הבהרה...

אהלן הייתי שמחה לדעת מה את לומדת ולמה צריך להיות קשור הפרוייקט גמר אני רוצה מאד לעזור, תגידי לי מה הכיוון ונראה איך נתקדם משם בכל מקרה שתהיה שנה מוצלחת ותמיד תזכרי שאחרי פרוייקט או תואר באים דברים אחרים שיכולים להיות לא פחות מרגשים... ורד