עבר המון זמן
מאז כתבתי בפעם האחרונה....אחרי החתונה כתבתי קצת ואז עברתי אל מאחורי הקלעים... הרגשתי שיותר נוח לי שם (זה קורה מדי פעם...) התגעגעתי.... הלימודים התחילו אתמול.. ואני בשנה רביעית ואחרונה לתואר.. היה לי קשה לחזור ללימודים מהפחד והידיעה שזהו - אחרי השנה הזו נגמרת המסגרת המדהימה הזו.. ואני אזרק למים. אני בטוחה שיהיה בסדר כשהרגע הזה יגיע אבל אתן יודעות איך זה...החששות מתמלאות מעצמן... בכל אופן עד שהרגע הזה יגיע יש זמן.. השנה , יש את פרוייקט הגמר.. יש לי כל מיני רעיונות שצפים לי בראש די הרבה זמן אבל כרגע הם ישארו שם..(קצת צפוף להן.. אבל הן יתגברו..
). אחד הרעיונות (אני לא ארחיב לגביו כי אני נותנת לו ספייס להתפתח בקצב שלו) קשור לאובדן אמא... איך אני מתרגמת את כאב האובן למשהו ממשי. אז אני מתחילה לגשש עם עצמי מה אני מרגישה לגבי זה ובכלל האם אני מסוגלת להתמודד עם הפרוייקט הזה... בכל אופן אני מתחילה לעשות מחקר - ככה ביני ובין עצמי.. ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי (כמובן רק מי שתרצה ובלי שום לחץ...) אני מנסה להגדיר לי/לתרגם את הכאב הזה למילים, למראות לתחושות כל מה שעולה בראש זה בסדר ונכון... תוכלו אתן לנסות להגדיר את הכאב הזה? בלי חוקים בלי נקודות בלי פסיקים בלי היגיון בלי לחשוב פשוט לכתוב - איך מגדירים את הכאב האיום הזה במילים.. אף אחד מלבד מי שחווה את האובדן הזה לא יכול להרגיש את זה.. נראה לי מאתגר ומעניין לראות איך כל אחת רואה את זה ומרגישה את זה.. השאיפה בפרוייקט (במידה והוא ייצא לפועל . הוא כ"כ בוסרי כרגע.. אני מגששת באפלה) היא לתרגם את הכאב למשהו פיזי ממשי שכל אחד יכול לראות למה אני מתכוונת , ומה אני מרגישה כשאני אומרת אני יתומה מאם. זה כ"כ קשה להסביר את זה במילים או בכל דבר אחר אני עדיין לא מצליחה לגמרי להביא את הרגשות האלו למילים שיקלעו עד כמה שאפשר לרגשות הללו... אם תוכלו לשלוח לי מסר או שאני אשלח לכן את המייל שלי עם התרגום האישי שלכן לכאב הנורא הזה. אני ממש ממש אודה לכן... ההודעה הזו קצת מבולבלת וכתובה לא ברהיטות.. אני מתנצלת על כך.. ניסיתי להיות הכי ברורה שאני יכולה.. מקווה שהבנתן את כוונתי. אם לא אני אשמח להסביר שוב... וואו.. התיש אותי נפשית רק לנסות לנסח את ההודעה הזו במילים.. שיהיה לכולנו ערב טופ. אוהבת לול
מאז כתבתי בפעם האחרונה....אחרי החתונה כתבתי קצת ואז עברתי אל מאחורי הקלעים... הרגשתי שיותר נוח לי שם (זה קורה מדי פעם...) התגעגעתי.... הלימודים התחילו אתמול.. ואני בשנה רביעית ואחרונה לתואר.. היה לי קשה לחזור ללימודים מהפחד והידיעה שזהו - אחרי השנה הזו נגמרת המסגרת המדהימה הזו.. ואני אזרק למים. אני בטוחה שיהיה בסדר כשהרגע הזה יגיע אבל אתן יודעות איך זה...החששות מתמלאות מעצמן... בכל אופן עד שהרגע הזה יגיע יש זמן.. השנה , יש את פרוייקט הגמר.. יש לי כל מיני רעיונות שצפים לי בראש די הרבה זמן אבל כרגע הם ישארו שם..(קצת צפוף להן.. אבל הן יתגברו..