עברית שפה שנואה
- פותח הנושא freedom rider
- פורסם בתאריך
hilagilady
New member
אני חולם על נעמי..נעמי על תעלמי...
freedom rider
New member
../images/Emo45.gif
כשאני קראתי את המאמר בעיתון
השאלה הכי חריפה שעלתה לי הייתה: נכון, אבל איך מלמדים הבעה? איך מורה נכנס לכיתה ומלמד נערים להתבטא טוב יותר בע"פ ובכתב? אז נכון שאם המורים יהיו טובים יותר, אז השפה שלהם אולי תהיה טובה יותר והתלמידים ישמעו ויפנימו, אבל איך מלמדים את זה בצורה מסודרת? זה שהם יבינו את המילים בתנ"ך זה חשוב מאוד, אבל זה ישפר את ההבעה שלהם? אני לא בטוח. ממה שאני זוכר משיעורי ההבעה שלי, פשוט כתבנו חיבורים כל הזמן, ןקיבלנו הערות. אני לא זוכר שזה שיפר משהו, ואני הרגשתי שזה די דבילי, ושאני לא ממש מבין מה בדיוק רוצים ממני בחיבור. בטח גנגי ואחרים יענו לי שהפרטים הקטנים האלה זה מה שעושה את השינוי, אבל אני אשמח לקבל תשובה יותר מקיפה על איך צריכה להיראות תכנית לימודים בהבעה, במקרה הלא-סביר שיהיו חמש יחידות חובה במקצוע זה.
השאלה הכי חריפה שעלתה לי הייתה: נכון, אבל איך מלמדים הבעה? איך מורה נכנס לכיתה ומלמד נערים להתבטא טוב יותר בע"פ ובכתב? אז נכון שאם המורים יהיו טובים יותר, אז השפה שלהם אולי תהיה טובה יותר והתלמידים ישמעו ויפנימו, אבל איך מלמדים את זה בצורה מסודרת? זה שהם יבינו את המילים בתנ"ך זה חשוב מאוד, אבל זה ישפר את ההבעה שלהם? אני לא בטוח. ממה שאני זוכר משיעורי ההבעה שלי, פשוט כתבנו חיבורים כל הזמן, ןקיבלנו הערות. אני לא זוכר שזה שיפר משהו, ואני הרגשתי שזה די דבילי, ושאני לא ממש מבין מה בדיוק רוצים ממני בחיבור. בטח גנגי ואחרים יענו לי שהפרטים הקטנים האלה זה מה שעושה את השינוי, אבל אני אשמח לקבל תשובה יותר מקיפה על איך צריכה להיראות תכנית לימודים בהבעה, במקרה הלא-סביר שיהיו חמש יחידות חובה במקצוע זה.
אתה שואל את דעתי?
לא משנה. אני אכתוב אותה. הבעה אינה צריכה להיות מקצוע נפרד. מה שצריך להיות - בכל המקצועות, ולאורך 12 שנים, ילדים צריכים להתאמן בהבעה בכתב (ובע"פ
). זה, ע"י קריאה, הקשבה, התנסות, משוב. למשל - לערוך דיון בכתב. למשל - לתת לילד הזדמנות לכתוב על דברים שמענינים אותו. למשל - כשהוא כותב תשובה שנראית למורה עילגת, לנתח את זה אתו.
לא משנה. אני אכתוב אותה. הבעה אינה צריכה להיות מקצוע נפרד. מה שצריך להיות - בכל המקצועות, ולאורך 12 שנים, ילדים צריכים להתאמן בהבעה בכתב (ובע"פ
מה שמנסים לעשות בתיכון שלי זה ללמד
בכתה י' מקצוע בשם כתיבה אקדמית- מתרגלים כל מיני דגמים של כתיבה ומאוחר יותר במהלך השנה ניתנת עבודה גדולה במקצוע במדעי הרוח (תנ"ך) הנבדקת הן ע"י מורה המקצוע והן ע"י המורה לכתיבה אקדמית. זהו פורמט מתהווה- השכבה שלי היא הראשונה שהוא מוחל עליה.
בכתה י' מקצוע בשם כתיבה אקדמית- מתרגלים כל מיני דגמים של כתיבה ומאוחר יותר במהלך השנה ניתנת עבודה גדולה במקצוע במדעי הרוח (תנ"ך) הנבדקת הן ע"י מורה המקצוע והן ע"י המורה לכתיבה אקדמית. זהו פורמט מתהווה- השכבה שלי היא הראשונה שהוא מוחל עליה.
דער_רוסישער
New member
שני דברים הזכרת לי:
א'- המורה הדבילית לתנ"ך ב"תיכון תל אביב". תגובתה לרב רבן של שאלותי והערותי היתה אחת: לא יהיה את זה בבגרות. וכשהזכרתי בטעות משהו מספר ויקרא, אותו אין מלמדין- היא אמרה "לא יודעת, לא יודעת". פאַראַן גאָט?! ב'- ערס אחד מני רבים שבא לקנות פיתה-שוםשום שאל: "זה מתוק זה?". עניתי לו "מתקתק". הוא לא הבין מַנְרוצה מהחיימְשְׁלו. רק משפירשתי: "קצת מתוק" נחה דעתו. או פרצי הלעג להן זכתה בחורה אחת (לא מיודעמה נְטִילִיגְנֶטִית) שעובדת אצלנו כאשר באחד מֵריבי-הילדים הנפוצים במחוזותינו הטיחה ביריבהּ: "אתה עוד תצטער שפצית את הפה!" . "למה מה זה זה "פצית?!" ... לשמע ולבכות.
א'- המורה הדבילית לתנ"ך ב"תיכון תל אביב". תגובתה לרב רבן של שאלותי והערותי היתה אחת: לא יהיה את זה בבגרות. וכשהזכרתי בטעות משהו מספר ויקרא, אותו אין מלמדין- היא אמרה "לא יודעת, לא יודעת". פאַראַן גאָט?! ב'- ערס אחד מני רבים שבא לקנות פיתה-שוםשום שאל: "זה מתוק זה?". עניתי לו "מתקתק". הוא לא הבין מַנְרוצה מהחיימְשְׁלו. רק משפירשתי: "קצת מתוק" נחה דעתו. או פרצי הלעג להן זכתה בחורה אחת (לא מיודעמה נְטִילִיגְנֶטִית) שעובדת אצלנו כאשר באחד מֵריבי-הילדים הנפוצים במחוזותינו הטיחה ביריבהּ: "אתה עוד תצטער שפצית את הפה!" . "למה מה זה זה "פצית?!" ... לשמע ולבכות.
נער הייתי גם זקנתי...
ואני לא ממש מסכים עם הלך הרוח הזה של כל מיני מבוגרים, לבוא לקראת הנוער. כאילו להבין אותו. זה נראה שהם (אותם מבוגרים) נופלים ברשת וחושבים שכל מה שצעיר ושובב וזורם זה טוב. ולא צריך להיות כבד. וגם לא יזיק אם כמה בני נוער יחשבו שאתה קוּל (אחרי שהבנת מה זאת המילה הזאת...). בשנה שבה יפסיקו ללמד "פסוקית לוואי", בוגרי אותו מחזור, ישכחו מה המשמעות של פסיק או היכן להציב אותו (ולא שאני מומחה גדול). בדיוק כמו שבגלל שהפסיקו ללמד ניקוד, האחיין שלי, שניסיתי להסביר לו איך מנקדים וקוראים את המילה אניה, אמר לי שיש לו משהי בכיתה שקוראים לה בדיוק בשם הזה... בקיצור, הכל סייגים. כמה שתעמיס יותר יזכרו יותר (אמנם לא הכל), או לפחות ירגישו מחויבות. כאילו אם יש משהו שקרענו ת'תחת בשבילו, אז לא נוותר עליו כ"כ בקלות. ושפה זה חלק מהתרבות. והתרבות זה מה שאולי עוד יחזיק אותם פה... מה שאני מנסה לומר, זה שגם אני, כשאני קורא את תשובותיה המלומדות של גנגי לשאלות שנשאלות כאן, אני מבין שיש לי עוד כמה פינות לסגור, אבל אני לא אומר - לעזאזל הכל. גנגי, ראית איך "השחלתי" לך מחמאה בין השיטין...
ואני לא ממש מסכים עם הלך הרוח הזה של כל מיני מבוגרים, לבוא לקראת הנוער. כאילו להבין אותו. זה נראה שהם (אותם מבוגרים) נופלים ברשת וחושבים שכל מה שצעיר ושובב וזורם זה טוב. ולא צריך להיות כבד. וגם לא יזיק אם כמה בני נוער יחשבו שאתה קוּל (אחרי שהבנת מה זאת המילה הזאת...). בשנה שבה יפסיקו ללמד "פסוקית לוואי", בוגרי אותו מחזור, ישכחו מה המשמעות של פסיק או היכן להציב אותו (ולא שאני מומחה גדול). בדיוק כמו שבגלל שהפסיקו ללמד ניקוד, האחיין שלי, שניסיתי להסביר לו איך מנקדים וקוראים את המילה אניה, אמר לי שיש לו משהי בכיתה שקוראים לה בדיוק בשם הזה... בקיצור, הכל סייגים. כמה שתעמיס יותר יזכרו יותר (אמנם לא הכל), או לפחות ירגישו מחויבות. כאילו אם יש משהו שקרענו ת'תחת בשבילו, אז לא נוותר עליו כ"כ בקלות. ושפה זה חלק מהתרבות. והתרבות זה מה שאולי עוד יחזיק אותם פה... מה שאני מנסה לומר, זה שגם אני, כשאני קורא את תשובותיה המלומדות של גנגי לשאלות שנשאלות כאן, אני מבין שיש לי עוד כמה פינות לסגור, אבל אני לא אומר - לעזאזל הכל. גנגי, ראית איך "השחלתי" לך מחמאה בין השיטין...
אוֹחחח.... אוֹחַ....
(מחמאה בין השיטין היא כנראה באמת בין שיט לשיט...
) מה פתאום "לעזאזל הכול"?! להד"מ! כלל איני חושבת שצריך לוותר על הכול. אני חושבת רק שסדר העדיפויות צריך להשתנות. שבמקום להדגיש דברים מסוימים ולהתעקש עליהם עד בלי די, יש להדגיש אחרים, חשובים מהם, ולהתעקש (בהחלט, להתעקש!) עליהם. ודאי ששינון חשוב, וּודאי שככל שאדם לומד יותר יש סיכוי רב יותר שיזכור משהו. אלא שהעולם משתנה אף הוא, ואין טעם ללמד דברים שאין להם סיכוי לשרוד בעולם הבא עלינו לטובה (או שלא). אתן דוגמה מתחום קצת אחר: מה היית אומר לו אנשים נאלצו ללמוד היום, לצורך הפעלת מכונת כביסה, מיומנויות של כביסה על קרש ("פומפייה") בנהר? ולו כדי להפעיל את המזגן היו אנשים נאלצים לתרגל במשך סמסטר שלם את נפנוף כף הדקל המסורתית? ולו כדי לחמם במיקרוגל ארוחה היו נאלצים ללמוד להבעיר אש באבן צור, או לצוד את היצור הנאכל (צמחונים - הודו לי! אני עושה לכם שירות נפלא!) ולפשוט את עורו וכו' וכו' וכו'? העולם משתנה, ולא כל מיומנות שלמדנו בעבר נדרשת גם כיום. אני, למשל, חושבת שבקרוב יפסיקו ללמד את מיומנות הכתיבה ויתעסקו רק בהקלדה (תוך זמן קצר סביר להניח שגם היא תהיה מיותרת). למה צריך להתעקש על השווא המרחף (אולי למעט מגמה לשונית של אנשים שבאמת מתעניינים בנושאים האלה) אם אפשר להשקיע את אותו זמן בלימוד מיומנויות הבעה, בע"פ או בכתב? הוא שאמרתי קודם: יש אנשים שמקבלים את השינויים בהבנה, ויש שלא.
(מחמאה בין השיטין היא כנראה באמת בין שיט לשיט...
בתור מי
שהקריירה האקדמית שלה סומכת על זה שישתנו דברים - אנא אל תפסיקו!
ובקשר לשאלה איך לעזאזל מלמדים מיומנויות כתיבה - אחד הדברים שלמדתי הוא שאין מדובר במיומנות "כתיבה" אלא במיומנות של העברת מסרים. מה שעוזר לי ללמד את אותה מיומנות הוא "אימון" בניתוח מסרים. רק היום נתתי דוגמא בעבודה דרך פרסומת לגבינת עיזים ש"רצה" עכשיו בטלויזיה. בפרסומת מקבלים מסר של "גבינה" של "ים תיכון" של "טעים" ובסוף משפט כתוב (וגם נאמר ליתר בטחון) "אהבה ים תיכונית" מול תמונות של עיזים חמודות ו- מההה. אפשר בהחלט ללכת על פי הרצף האסוציאטיבי של הרעיונאי ולהבין שהוא התכוון שנקלוט שגבינת עיזים זה ים תיכוני וטעים. אבל מה עושים עם המשפט "אהבה ים תיכונית" שמופיעה בצמוד לתמונה של עיזים חמודות? האם אי אפשר להבין שבאזור הים התיכון מאוד אוהבים עיזים ולא רק בגלל הגבינה שלהן?? שעיזים גם משמשות כמושא אהבה על גבעות הדשא במזרח התיכון? הביטו בפרסומת ותגידו בעצמכם. זה כל הרעיון באימון בניתוח מסרים. ללמוד לראות (או לפחות לשאוף לראות) את כל הרבדים שעוברים עם הכתיבה שלך, ללמוד לקרוא את מה שכתבת בעינים של מישהו אחר, וללמוד לא לקחת כמובן מעליו את רצף החשיבה של אלו שמנסים לפענח את המסר שאתה מנסה להעביר. זהו פחות או יותר. מוגג יכול לספר לנו יותר, אני בטוחה.
שהקריירה האקדמית שלה סומכת על זה שישתנו דברים - אנא אל תפסיקו!
עם כל הכבוד למסר
יש גם חשיבות לצורה שבה מעבירים אותו, וכן נכנסות מיומנויות ההבעה. בין אם בחור אומר לבחורה "יאללה בואי נז....", ובין אם הוא אומר "אני מת להישאר איתך הלילה", של לדבר על "נתעלסה באהבים, יונתי" - המסר יובן, לא? יש אלפי דרכים להביע רעיון, וזה שהמסר נקלט לא מעיד על הבעה טובה, אלא על הבעה עניינית. מישהו מבאי הפורום הזה אמר לי פעם שהוא אינו קורא ספרים כי כבר אפשר לומר בשלוש-מאות עמודים שאי אפשר לומר בשלושה בלבד. וואללה, אולי כדאי לקצר, באמת. למה לומר "תעביר לי בבקשה את המלח" אם אפשר לומר" מלח" או "תביא" או "את זה" תוך הצבעה על המלח? הרי המסר נקלט, לא? המסר והרעיון אינם תכלית הכול. אלו מונחים שמעניינים פרסומאים, אלה שרצים "למכור מוצר". אותי לא מעניין למכור. אותי מעניין שאנשים יתבטאו בצורה תרבותית שמתאימה לנסיבות, ושיידעו את ההבדל בין דיבור בין החבר'ה לדיבור עם אדם זר, ואת ההבדל בין כתיבת הודעה באייסיקיו לבין כתיבת מאמר. ולצורך זה דרושות מיומנויות כתיבה, שרק מורה שיש לו בעצמו המיומנויות האלה יוכל ללמדן.
יש גם חשיבות לצורה שבה מעבירים אותו, וכן נכנסות מיומנויות ההבעה. בין אם בחור אומר לבחורה "יאללה בואי נז....", ובין אם הוא אומר "אני מת להישאר איתך הלילה", של לדבר על "נתעלסה באהבים, יונתי" - המסר יובן, לא? יש אלפי דרכים להביע רעיון, וזה שהמסר נקלט לא מעיד על הבעה טובה, אלא על הבעה עניינית. מישהו מבאי הפורום הזה אמר לי פעם שהוא אינו קורא ספרים כי כבר אפשר לומר בשלוש-מאות עמודים שאי אפשר לומר בשלושה בלבד. וואללה, אולי כדאי לקצר, באמת. למה לומר "תעביר לי בבקשה את המלח" אם אפשר לומר" מלח" או "תביא" או "את זה" תוך הצבעה על המלח? הרי המסר נקלט, לא? המסר והרעיון אינם תכלית הכול. אלו מונחים שמעניינים פרסומאים, אלה שרצים "למכור מוצר". אותי לא מעניין למכור. אותי מעניין שאנשים יתבטאו בצורה תרבותית שמתאימה לנסיבות, ושיידעו את ההבדל בין דיבור בין החבר'ה לדיבור עם אדם זר, ואת ההבדל בין כתיבת הודעה באייסיקיו לבין כתיבת מאמר. ולצורך זה דרושות מיומנויות כתיבה, שרק מורה שיש לו בעצמו המיומנויות האלה יוכל ללמדן.
ואיך ידעו את ההבדל
בין כתיבת מסרים לבין כתיבת מאמר אם לא ידעו איזה מסר מגיע עם המילים "יאללה לך הביתה מוטי" ואיזה מסר מגיע עם המילים "לא, לא. לא היום. כואב לי הראש". המסר אינו נמצא שם "רק" כדי להעביר רעיון. בשפה אנו משתמשים במערכות מסרים רבות (רובן חוץ לשוניות אפילו) גם על מנת לתקשר בע"פ וגם על מנת לכתוב מאמרים. ודאי שהמסר אינו התכלית ובטח שלא מדובר על משהו שמעניין רק פרסומאים. מה שניסיתי להגיד הוא שיותר מדי פעמים אנו (וגם הפרסומאים בינינו) חסרי מודעות למסר שאנו מעבירים - ראה דוגמא "אהבה ים תיכונית + עז. בכתיבה, אחת התגליות המעניינות היא לגלות את המסר (החוץ לשוני והלשוני) שעובר עם הבחירות שהכותב עושה בתחביר ובלכסיקון. אנשים שמגיעים לסדנאות שאני עושה נדהמים מהעוצמה של מערכת המסרים המגיעה עם סגנון הכתיבה שלהם, עד כדי כך שלפעמים מדובר על חשיפה של משהו מאוד אישי שנדמה היה להם שהצליחו "להחביא" בתוך המילים והמשפטים - אבל המסר עבר... ולהיפך. הרבה הרבה פעמים קורה ההיפך! המסר אליו את התכוונת הוא המסר הליטרלי שמגיע עם המילים ולא המסר החוץ לשוני. כשאני אומרת "מסר" אני תמיד מתכוונת גם למסר הליטרלי בפשט (להעביר כוונה) וגם למסר החוץ לשוני תרבותי שנצמד לו כבונוס. אי אפשר להפריד ביניהם, את יודעת. את כותבת שלא מעניין אותך למכור, ואני חושבת שדווקא כן. מעניין אותך למכור דרך לדעת באלו נסיבות יש להתבטא X ובאלו נסיבות מתאים להתבטא Y. לא? מיומנויות כתיבה הרי לא יושבות על ריק. הן מתבססות על ההבנות שיש לכותב לא רק לגבי חוקי השפה הפורמאלית בה הוא משתמש, אלא גם על הבקיאות שהוא מגלה ברשת המסרים הלא פורמאליים, תרבותיים, חוץ לשוניים המתקיימים שם במקביל - רק שהוא אינו תמיד מודע להם.
בין כתיבת מסרים לבין כתיבת מאמר אם לא ידעו איזה מסר מגיע עם המילים "יאללה לך הביתה מוטי" ואיזה מסר מגיע עם המילים "לא, לא. לא היום. כואב לי הראש". המסר אינו נמצא שם "רק" כדי להעביר רעיון. בשפה אנו משתמשים במערכות מסרים רבות (רובן חוץ לשוניות אפילו) גם על מנת לתקשר בע"פ וגם על מנת לכתוב מאמרים. ודאי שהמסר אינו התכלית ובטח שלא מדובר על משהו שמעניין רק פרסומאים. מה שניסיתי להגיד הוא שיותר מדי פעמים אנו (וגם הפרסומאים בינינו) חסרי מודעות למסר שאנו מעבירים - ראה דוגמא "אהבה ים תיכונית + עז. בכתיבה, אחת התגליות המעניינות היא לגלות את המסר (החוץ לשוני והלשוני) שעובר עם הבחירות שהכותב עושה בתחביר ובלכסיקון. אנשים שמגיעים לסדנאות שאני עושה נדהמים מהעוצמה של מערכת המסרים המגיעה עם סגנון הכתיבה שלהם, עד כדי כך שלפעמים מדובר על חשיפה של משהו מאוד אישי שנדמה היה להם שהצליחו "להחביא" בתוך המילים והמשפטים - אבל המסר עבר... ולהיפך. הרבה הרבה פעמים קורה ההיפך! המסר אליו את התכוונת הוא המסר הליטרלי שמגיע עם המילים ולא המסר החוץ לשוני. כשאני אומרת "מסר" אני תמיד מתכוונת גם למסר הליטרלי בפשט (להעביר כוונה) וגם למסר החוץ לשוני תרבותי שנצמד לו כבונוס. אי אפשר להפריד ביניהם, את יודעת. את כותבת שלא מעניין אותך למכור, ואני חושבת שדווקא כן. מעניין אותך למכור דרך לדעת באלו נסיבות יש להתבטא X ובאלו נסיבות מתאים להתבטא Y. לא? מיומנויות כתיבה הרי לא יושבות על ריק. הן מתבססות על ההבנות שיש לכותב לא רק לגבי חוקי השפה הפורמאלית בה הוא משתמש, אלא גם על הבקיאות שהוא מגלה ברשת המסרים הלא פורמאליים, תרבותיים, חוץ לשוניים המתקיימים שם במקביל - רק שהוא אינו תמיד מודע להם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.