עברית שפה שנואה

freedom rider

New member
עברית שפה שנואה

מאיר שלו פרסם היום שישי שעבר מאמר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "עברית שפנ שנןאה". להלן ציטוטים נבחרים מהמאמר: "על פי ידיעה שהתפרסמה השבוע... העברית היא המקצוע המאוס ביותר על תלמידים בישראל... למי תודה למי ברכה? ... אין ספק שגם למשרד החינוך יש סיבה למסיבה. העברית נמצאת היום בתקופה יחידה במינה... בגלל החייאתה אחרי קיפאון ממשוך, היא עוברת בזמן קצר תהליכים שבכל שפה אחרת מתמשכים מאות שנים.... אני מבין לליבם של המזדעזעים למשמע ה"שתי שקל"... מדובר בתהליך לשוני נורמלי, שראשיתו בייסורים וסופו בקבלה אל חיק הלשון. העברית מצוייה היום בתקופה תוססת ומוטרפת. מערכת חינוך שמרנית ונוקדנית לא תדכא אותה, אבל תמאיס אותה על דובריה... חוקי הדקדוק חשובים בהחלט... אבל הם אינם חזות הכל... את המעט שמערכת החינוך מקדישה ללשון העברית צריך לחלק אחרת. יותר הבנה, יותר הבעה, פחות דקדוק, תרתי משמע." (מצ"ב המאמר המלא). מה דעתכם?
 

Idan91

New member
תודה, פריד! ../images/Emo187.gif

אני בדרך לכתיבת מכתב זועם למערכת.
 
תודה, פרידום. ../images/Emo39.gif

סרקתי אותו בשבילכם שבוע שעבר אך התפוז מאן לקבלו על שורותיו, אז רק הגנגי זכתה. מי שרוצה את כל העמוד של הכתבה (יש ציור באמצע), שיישלח לי מסר. [תשלחו גם אם אתם לא רוצים- כדי שלא אחזור להתבאס שהשקעתי סתם.
]
 

גנגי

New member
תבורך, פרידום!

והרי שאלת מה דעתנו. אני מסכימה עם מאיר שלו. ולא אכפת לי שברגע זה עידן תולשת שערותיה ומנאצת את שמי. ראשית, למאיר שלו שמורה אצלי חיבה מיוחדת: האיש, מלבד היותו שכני (אמנם הוא אומר לי שלום ברחוב, אבל לא נראה לי שזה מרוב זיהוי, אלא מרוב שאני מקדימה לו שלום, כמצוות אנשים מלומדה לאנשים מלומדים מהם) הוא גם הסופר העברי החביב עליי מכול: אין כמוהו ללהטט בשפה ובמכמניה, וגם אין כמוהו; בכלל. אבל (זה ה"שנית" שלי) לא משום כך אני מסכימה איתו. כמוהו - גם אני מאזינה לאנשים משוחחים באשר הם - לא מתוך חטטנות ולא מתום סקרנות לדעת מה הם אומרים - אלא דווקא מתוך סקרנות לדעת איך הם אומרים. אני מניחה שרוב העוסקים בלשון נוהגים כך, זה אך טבעי. גם אותי מקסימה ההתכה הבלתי-צפויה הזאת של לשון שמקורה אי-אז ולשון שנחנכה בזה הרגע לכדי מקשה אחת. כמוהו, גם אני יכולה להתענג יום שלם על שילובים שנראים קצת כמו סטייה-לשונית. זה מה-זה מענג, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...
וצודק מאיר שלו שהמספרים השגויים יוכרו כ"ככה זה בעברית" (אחחח... כל פעם שמזדמנת לידי האפשרות לצטט את יקירתי דתיה בן-דור אני מוסיפה שנת חיים בסתר... ככה אגיע למאתיים וארבעים בסוף! עוד תראו!). את זה אמרתי פה פעם וחטפתי קיתון של רותחין וצוננין בזה אחר זה בפניי. ובכל זאת אני דבקה בעמדתי: תבינו, זה מעצבן אותי נורא. לרגע אינני מסכימה עם הגועל הזה. אבל זה תופס, וזה ייכנס למילונים. אתם עוד תראו (לפחות הצעירים מביניכם. אני הרי מובטחות לי מאתיים וארבעים שנות-חיים לפחות, כך שאינני דואגת). והדג-נחש עוד יוגדרו במחקרים לשוניים כהולכים לפני המחנה. לימדתי לשון בתיכונים פה ושם במהלך שנותיי. ראיתי תהליכים שעברו על הנוער, על השפה, על מערכת החינוך. רוב התהליכים לא מצאו חן בעיניי, אבל כל שאני יכולה לעשות זה לחבב או לא, לבקר או לא. אין בידי לשנותם. צר לי מאוד שאין מלמדים יותר ניקוד, אך אני מבינה את החשיבה שהובילה להחלטה הזאת. אינני מבינה, לעומת זאת, את החשיבה שהובילה להוצאתן מתכנית הלימודים של רוב היצירות הספרותיות שהיה בהן יופי וטעם (עגנון? תזכירו לי מי זה?). אינני מבינה למה כשהבת שלי, תלמידת חט"ב, מתכוננת למבחן בתנ"ך, היא מבטלת את הצעתי לעבור איתה על המשמעות המילולית של הפסוקים שהיא קוראת ולהבינם, בטענה ש"זה לא מה שישאלו אותי במבחן, ואני לא צריכה להבין", כי שואלים אותה רק על המבנה הספרותי ולא על התוכן. זה, למשל, ממש מזעזע אותי. אינני מבינה גם למה כשאני פונה לתלמידים בגיל 16-17 בבית ספר די נחשב, ואומרת להם את מה שאני אומרת, בשפה רגילה לגמרי, הם אומרים לי שחצי מאוצר המילים שלי הם לא מבינים. ושלא יהיה לכם ספק - אני לא מדברת אליהם באותו אוצ"מ שבו אני כותבת כאן...אפילו לא קרוב לזה! רוב הנוער לא קורא. ואתם קוראים? כן? חלקכם כן, חלקכם לא. (כל פעם מחדש אני מופתעת כשאני מגלה אנשים שרמתם הלשונית והשכלית גבוהה מהממוצע ושאינם קוראים. אבל ניחא, אתם כבר רכשתם לכם השכלה, אולי קראתם בעבר, אולי מערכת החינוך של פעם דווקא הכריחה אתכם להעשיר את אוצר המילים שלכם). ומה עם רוב בני הנוער כיום? מערכת החינוך לא דורשת מהם כלום: לא לקרוא, לא לכתוב, לא להכיר סוגים שונים של טקסטים, אפילו לא להתמודד עם רמת דיבור סבירה ומעלה. והם אכן לא קוראים, ואוצר המילים שלהם דל להחריד. הם לא כותבים, כי איך אפשר לכתוב עם אוצר מילים דל שכזה. הם לא מתבטאים באופן סביר, כי למה להם, כשאפשר להשיג את כל מה שהם רוצים בשתיים שלוש נהמות וב"כזה" ו"כאילו". צר לי מאוד על העברית, אבל באמת מערכת החינוך אשמה. במקום להתעסק במבנים ספרותיים של התנ"ך יש ללמד את התוכן. במקום להתעסק בניקוד יש ללמד לכתוב. במקום להתעסק בענייני משמעת דביליים יש ללמד. במקום להעסיק מורים חצי-אנאלפביתיים יש להעסיק מורים מעולים בשכר גבוה ובתנאים נאותים. ובמקום להעסיק את ההמנונאית בתפקיד שרת החינוך יש להעסיק את מאיר שלו בתפקיד.
 
אמן.

+מה דעתכם על כך שלא משננים היום? [כחלק מחבילת החינוך שמלמדת "על" ולא "את"] אגב, אמנם תכנית הלימודים של הבי"ס שלי בתנ"ך ומחשבת ישראל (נפתחה אצלנו השנה מגמה ללימודי מחשבת ישראל. אלו שאינם בוחרים בהרחבה זוכים לתמציות במסגרת השיעורים הסדירים) שונה מהתכנית הרגילה, אך אצלנו כן דואגים (גם בשיעורי ספרות) שנבין כל מילה לפני שאנחנו מתחילים להתפלפל...
 

גנגי

New member
חמדתי,

אילו מערכת החינוך היתה מיוצגת ע"י מה שקורה בביה"ס שלך - תאמיני לי שלא היו לא לי ולא למאיר שלו שום טענות.
 

גנגי

New member
רק עכשיו הבנתי מה הפריע לי

בהודעה שלך: התחביר המעניין...
אמנם [+טענה א'], אך [+תואם טענה א']. עינת יודעת על זה? שנעדכן אותה?
 
טוב, אז הנה כתב ההגנה:

(א)ני לא אשמה! א(ב)ל זו לא אני! אם כי (ג) תמיד טוב להוסיף "אמנם" לפני-מחזק את הטענה...
ואף על פיכן (ד) כוונתי הייתה שלמרות שהבי"ס שונה- בכולזות אביא אותו כדוגמה סותרת למה שנאמר... טוב, יאללה...
מה הגזר דין? תני לי לנחש: לנקד 30 שורות של חנוך רון?
 

Idan91

New member
יקירתי, ../images/Emo187.gif

אני לא צריכה לתלוש את השערות. הן נושרות לבד, אבל זה כבר עניין אחר. בכל מקרה, אני מסכימה שצריך לשים דגש על הבעה ועל אוצר מילים, אבל לא במקום דברים כמו פסוקיות לוואי ושווא מרחף. מאיר שלו טוען שאת לימודי הלשון יש לחלק באופן שונה, יותר הבעה ופחות מהדברים המיותרים שמלמדים בשעורי לשון, לדבריו. בכל זאת, יחידת לימוד אחת מוקדשת לחיבור. זה משנה משהו? לא ממש. בנושא של אוצר מילים ורמת העברית, אני חושבת שאלה נושאים שצריכים להיות מודגשים ברוב המקצועות, לא בלשון בלבד. סילחו לי, אבל העובדה שהשפה עוברת תהליכים (די דוחים), שבסופם (לפי נעמי ומאיר) כולנו נתענג על "שתי שקל" (כמה מסטיקים נוכל לקנות?), לא מצדיקה את השלילה הזאת של החשיבות של מה שלומדים בשעורי לשון. ואם "שתי שקל" יככב במילונים, אנחנו לא צריכים לדעת איך כרגע נכון להגיד? ואם כולם אומרים "נראָה לי" בהווה, אין צורך שנדע לומר "נראֶה לי", רק מפני שזה עשוי להשתנות? וכל הפסוקיות ששלו כל כך מוחה על לימודן - איך נדע להשתמש בסימני פיסוק כראוי בלי להבין את מבנה המשפט? אולי לדעתו גם זה לא חיוני, ואם אכן כך הדבר, שוב אני חולקת עליו. אינני מזלזלת לרגע בחשיבות של אוצר מילים, ואני מודעת לבעיתיות. אצלי בכיתה, למשל, בכל פעם שאנחנו קוראים משהו מספר ההסטוריה, יש מי שיתלונן שהוא לא מבין את הספר הזה, המילים פה לא מובנות והשפה גבוהה מדי... וגנגי, אני בהחטל מסכימה אתך בקשר לביקורת על מערכת החינוך. (אגב, יתכן שלא חידדתי את מה שרציתי להגיד ושיצאה הודעה לא רצופה במיוחד, כי עשיתי עוד מלא דברים במהלך כתיבתהּ, ו-נו, אולי התפקשש. אגב, אני מקווה שכשמאיר יהיה שר החינוך, הוא לפחות ישיאר לנו את המפיק לשעורי הלשון).
 

גנגי

New member
"...תהליכים (די דוחים)", אמרת

וכך אמרו לאורך כל ההיסטוריה על תהליכים לשוניים ואחרים. אלא שכך העולם משתנה, וההשתנות מעידה על חיוּת, על נורמליות. יש דברים שמשתנים, יש אנשים שמשנים, יש אנשים שמקבלים את השינויים בהבנה, ויש אנשים שמתעבים את השינויים. לא חידשנו כלום. בין אם תתעבי ובין אם תקבלי את זה - זה יקרה. השאלה היא אם את מתכננת לבַכּות את העברית מעכשיו ולדבר בעברית תקנית כהתרסה בפני התהליכים האלה (מה שיחייב אותך ללמוד לנקד נכון, לשם שינוי... ולא רק למַפֵּק), או שאת מוכנה לנשום עמוק ולא לתת ללחץ דם להרוג אותך בגלל זה. רק תחשבי כמה נורא יהיה אם תמותי מלחץ-דם בגלל זה ועל קברך יהיה כתוב שטרם מלאו לך שמונָה-עשרה...
... שווה את זה?!
 

Idan91

New member
למה לשם שינוי? ../images/Emo187.gif

זה לא שעד כה ניקדתי לא נכון, זה פשוט שלא ניקדתי בכלל. (וחבל שניקוד לא לומדים גם כן בביה"ס) העניין הוא שגם אם יש שינויים - אין בכך הצדקה להפסיק ללמד כללים שלוניים כאלה ואחרים.
 
מורה הקודמת שלי ללשון ציינה שאין

מחובתה ללמד אותנו ניקוד, אבל היא ממש ממש רוצה...
 
למעלה