עברית שפה יפה

[אלי צפון]

כמו "שתום עין", עיוור בעין אחת...

יש ויכוח אם במקור (מבלעם) הכוונה הייתה לאחד שרואה או דווקא כזה שאינו רואה. כיום הכוונה היא לאפשרות השניה. בכל מקרה, כוונתי האישית הייתה שכתביהם של האנשים הצוינו לעיל, הנם בלתי נהירים ובלתי מובנים, כמו מכשול בפני עיוור...

 

[חיים נחמן עלאק]

עד כמה שאני יכול בכלל לחוות את דעתי בנושא,

לדעתי חלק גדול מאוד (לא כולם כמובן) של אותם דוברי ״הישראלית הדלה והרדודה של ימינו אנו״ יודעים טוב מאוד גם את השפה הגבוהה, פשוט ברוב המקרים היא לא מתאימה להקשרי השיחות היומיומיות, ובכלל השימש בה בשיחות יומיומיות סאחבקיות פשוטות נחשב לפטאטי ומציג את מי שמדבר ככה כ״כבד״. מובן שיש גם המון עלגים שיודעים רק ״שפת רחוב״, בכל מדינה יש כאלה, ואני יכול להגיד לך בודאות שברחובות ערי רוסיה לא מדברים בשפת פושקין ופסטרנק.

 

[אלי צפון]

הנה משהו שאמר ירון לונדון, אתאיסט אשכנזי זקן

"היום רוב ה'יוצרים' הם אנשים שמעולם לא קראו. אני יכול לשפוט את איכות התמלילים, כמי שעסק בכתיבה. האיכות מייאשת. אנשים כותבים אינם יכולים להיות אנשים שמעולם לא קראו. עושר השפה, העדינות שלה, היכולת להשתעשע בה, קשור במה שקראת במהלך השנים. בארסנל, בציוד שאספת במשך השנים. את ההשפעה הכי גדולה על הפזמון הישראלי נראה שהשפיעו שני אנשים - אלתרמן ושלונסקי. מי שלא קרא את אלתרמן אין לו את זה. אם הוא לא קרא אפילו את אבן גבירול או יהודה הלוי, אם לא קרא תנ"ך, אם לא קרא דף גמרא, פעם בחיים כדי להתבשם מאופי השפה מאופיו של התחביר המיוחד, אז כמובן שהכתיבה שלו תהיה תמיד דלה ואוצר האסוציאציות שלו יהיה משעמם."

שאלו אותו אם הוא מתכוון לזמר המכונה מזרחי, והוא הדגיש שכוונתו דווקא למה שמכונה "הזרם הכללי".

והנה משהו שאמר ה-ד"ר אבשלום קור, "מר עברית".

"אני למדתי בבתי ספר חילוניים בעשור הראשון והשני של המדינה, כאשר שרי החינוך היו ממפא"י, זלמן ארן, אבא אבן ויגאל אלון. למדנו בלי סוף פרקים מהתנ"ך בעל פה. בכיתה ד' המורה הייתה נכנסת לכיתה ואומרת: הוציאו דפים וכיתבו את שירת דבורה. בלי שום מילת עזר. וזה היה בבית ספר לא דתי. כשהילדים שלי התחילו ללמוד, ראיתי עד מהרה שלא רק המורים הלכו לעולמם, אלא גם תוכניות הלימודים. העברנו את כל ששת הילדים לבתי ספר דתים, ולצערי אף אחד מהם לא למד תנ"ך בהיקפים שאני למדתי בבית ספר לא דתי".

אתה מבין את זה? בתקופת בן גוריון, לימוד התנ"ך בבתי הספר החילוניים היה הרבה יותר אינטנסיבי מאשר בבתי הספר הדתיים של היום. אז בזמנו הבינו את אלתרמן וביאליק, היום מבינים את כוכב נולד והאח הגדול. שולמית אלוני השוויצה לא פעם שהיא יודעת 100 פרקים מהתנ"ך בעל פה. היה לה מורה טוב, ללא ספק (הסופר יזהר סמילנסקי). איזה חילוני-אתאיסט צעיר היום יודע 100 פרקים מהתנ"ך בעל פה? רבים מהם, רבים מדי, לא נגעו בתנ"ך, המאוס והמשוקץ מבחינתם, מאז שסיימו את חוק לימודיהם.

 

[חיים נחמן עלאק]

אז היו ענקים, עכשיו גמדים...

מה שאבשלום קור מספר על משטר הלימודים דאז, אז לפי אמות המידה של היום זה נראה כמו משטר לימודים נאצי...

לפעמים כשאני שומע איך צעירים ישראליים מתנסחים בשפת אמם בצורה אילגת (למשל אותם האנשים בעבודה שסיפרתי עליהם שלא רוצים להתחבר איתי ורואים בי מהגר) אז בא לי לתקן אותם, אבל במחשבה שניה אני חושב, מי אני שאתקן אנשים שמדברים בשפת האם שלהם, שכביכול אמורה להיות מושלמת.

 

[אלי צפון]

פעם גם מורים היו מרימים ידיים על תלמידים...

סיפר לי ישראלי מבוגר שלמד דאז, איך המורה היה מחטיף לתלמידים.. ואז כשהתלמיד חזר הביתה וסיפר לאביו, הוא חטף בתגובה סטירה גם על הלחי שניה... כתוספת למה שנתן המורה.

היום מערכת החינוך החילונית פשטה את הרגל לגמרי. גם רמת החינוך וההשכלה מאוד נמוכים, וגם המורים (מורות בעיקר) הפכו לשקי האיגרוף של התלמידים הסוררים.

 

[חיים נחמן עלאק]

אפילו אי אפשר כבר לקרוא לזה

"מערכת החינוך", כי היא כבר חדלה להתעסק בחינוך, שמשמעותו עיצוב אופיו ומהותו של אדם.

 

[אלי צפון]

פעם המורים היו ברמה מאוד גבוהה

שעסקו גם בהנחלת ערכים. הם הונעו מאידיאולוגיה ולא באו לבית הספר כדי "להחתים כרטיס" כמו שעושים פועלים בבית חרושת. הנה פסקה מתוך הודעה שכתבתי פעם בפורום אחר:

המורים (או יותר נכון המורות) בחינוך החילוני דהיום הם/הן ברמה מאוד נמוכה. כל מי שמוציא מעל 400 בפסיכומטרי ועובר איזשהו קורס קליל ומהיר, מקבל תעודת הוראה ויכול ללמד. פעם היו מורים משובחים מאוד, כמו משולם הלוי, משה כרמי, יעקב פלמוני (עליהם מבוססת דמותו של המחנך האגדי יעקב פינס מהספר "רומן רוסי" של מאיר שלו), ד"ר יוסף שכטר (על שמו קמה תנועה שנקראה "השכטריסטים") שהיה רב, פילוסוף, תאולוג והוגה דעות, הסופר והמשורר יצחק שלו, הסופר ומתרגם כתבי ניטְשֶה לעברית - ד"ר ישראל אלדד, הסופר יזהר סמילנסקי, ההיסטוריון מיכאל הרסגור, הפילוסוף עקיבא ארנסט סימון ועוד רבים אחרים. כל אלו לימדו בבתי הספר. מה יש לנו היום? או יאכנות פולניות בגיל העמידה ובגיל הזהב שמרדימות את התלמידים מרוב שיעמום, או פרחות מזרחיות צעירות, "הדור החדש" של המורות בישראל, שמגיעות לכיתה עם כפכפים וחצאית מיני, ונעדרות ידע, אינטליגנציה (רגשית ושכלית) וכישורי לימוד. מה הפלא אם כך שהחינוך הממלכתי כל כך הדרדר?

 

[dori78]

פעם ההורים היו ברמה גבוהה

כשהורה מתייחס למורה כבייביסיטר ותו לא - אין לצפות שהמורה יהיה איש חינוך.
לפני כמה שנים יצא לי ללמד שיעורי אמנות במשך ארבעה חודשים, בבית ספר יסודי בשכונה "איכותית" בעיר טובה באיזור המרכז.
בשיעור הראשון, אחד הילדים נכנס לכיתה עם כדור ומסר אותו לחבר שלו מעל השולחנות. החבר החזיר את הכדור וכן הלאה, עד שנעמדתי ביניהם ותפסתי את הכדור. הנחתי את הכדור על שולחן המורה ואמרתי להם שהצלצול היה לפני כמה דקות, אני מודה להם שהם נכנסו לשיעור והם יקבלו את הכדור בחזרה בסוף השיעור. בעל הכדור התחיל לצעוק עלי "איזה גנבה את, חכי חכי אבא שלי יראה לך מה זה". התעלמתי ממנו, העברתי שיעור ובסופו החזרתי להם את הכדור. תנחש מה? למחרת אבא שלו באמת הגיע לביה"ס, "להראות לי מה זה". אני לא הייתי שם אבל המנהלת סיפרה לי שהוא צעק עליה רבע שעה רצוף. כשההורה מלמד את הילד שלו לא לכבד את מערכת החוקים של ביה"ס ואת המורים - אתה לא יכול לצפות מהמורים לעסוק בחינוך. הם בקושי מצליחים לעסוק בלימוד.

 

[נועה לביא]

איזה בולשיט מקסים

 

[dori78]

תיקון קל

הגרסה שאת מתכוונת אליה, היא חידוש של ברי סחרוף ללחן של נפתלי אלטר.
יש לשיר הזה עוד שני לחנים:
זה שאני הכי אוהבת (בעיקר כי אני מכירה אותו מגיל 7)
לחן של נחצ'ה היימן בביצוע של חוה אלברשטיין
ואחד פחות מוכר של נעמי שמר, פה בביצוע של חנן יובל.

 

[Tangirl]

צודקת

התכוונתי לביצוע היותר מוכר.

את הביצוע של חווה אלברשטיין באמת הכרתי ולשני פחות התחברתי (למרות שהסרטון מעורר נוסטלגיה חביבה).

בכל מקרה, מהביצועים המולחנים, אני הכי אוהבת את ברי.

 

[lEchoesl]

מעולם לא התחברתי למוזיקה ישראלית.

 

[dori78]

את שומעת רק מוזיקה ברוסית?

 

[lEchoesl]

ממש לא. איך הגעת למסקנה הזאת?

אני פשוט לא מאזינה למוזיקה ישראלית וזה הכול.

 

[dori78]

לא אמרתי שהגעתי למסקנה הזאת.

מה מבדיל בעינייך בין מוזיקה ישראלית למוזיקה אחרת?

 

[lEchoesl]

מממ... אני חושבת שזה קשור בין היתר

בתחושה הרגשית, בהתחברות למוטיבים שבשיר למנטליות של השיר, למנטליות של הסגנון. זה גם עניין של העדפות. בעיניי למשל, המוזיקה הישראלית לרוב מפגרת באיכותה למוזיקה מערבית (לא מדובר על Lady Gaga או Justin Bieber). עוד דבר, אני לא ממש מתחברת ללחן העברי -
עברית שפה לא כה עשירה ובטח שלא בהשוואה לרוסית ואנגלית שהן שפות עשירות במיוחד, וניתן לבטא כול רגש, כול מקרה בצורה מגוונת מאוד.

 

[dori78]

אז יש הבדל

בין מוזיקה לבין טקסט.
אם אני מבינה נכון, מה שקשה לך זה החיבור של טקסט בעברית עם מוזיקה.
יש להקות ישראליות שעושות אחלה מוזיקה באנגלית או אפילו אינסטרומנטלית. גם אותן את פוסלת?
תסי להאזין לחומרים של J.Viewz לדוגמה. הנה אחד שאני אוהבת.

 

[lEchoesl]

J.Viewz נחמדים, אך הם ממש לא בסגנון שאני

אוהבת. ואני לא פוסלת אף אחד ואחת, אמרתי בסה"כ את דעתי. ודעתי היא שבישראל קשה למצוא אמנים שיוצרים מוזיקה ברמה גבוהה ואם יש כאלה, אז הם בודדים הנספרים ע"י יד בודדה גרידא ובהם עדיין לא נתקלתי.

בנוגע לאינסטרומנטלית, אי-אפשר להגדיר את J.Viewz כיוצריי מוזיקה הנ"ל, מכיוון שהפרויקט שלהם מושתת על מוזיקה אלקטרונית שאינה אינסטרומנטלית בהגדרה שלה.

 

[ivgy1980]

אני שומע

בעיקר רוסית, קצת עברית, וגם גיטרה ספרדתית.

 

[אלי צפון]

יופיה של השפה העברית - בערוגות החשק

https://www.google.co.il/search?hl=...0.0.0.t_OT7_ntBQk#hl=iw&q=ערוגות+החשק&tbm=vid

מבוסס על שיריהם של משוררי תור הזהב של "יהדות ספרד". כמעט בכל משפט מופיעה איזו מימרה או פרפרזה מהמקורות. תענוג אמיתי.

"ומשום כך, אמרו חכמינו כלל משובח,
כבודה של האישה - פנימה, בבית, במטבח,
שם כבודה במקומו מונח,
כי בהיותה במטבח טרודה כל העת
אין לבה נתון להרהורים של חטא". (דן אלמגור)