עברה שנה.

shirael

New member
עברה שנה.

שנה ושלושה ימים, ליתר דיוק, מאז שחתמתי על טופס האימוץ ולקחתי את סאן ביום קיץ לוהט עם אופניים ביד השניה לבית האומן שגייסתי לה. בגלל כל המבחנים לא הייתה לי הזדמנות לבדוק מה התאריך המדויק על הטופס, רק זכרתי שזה מתישהו ביולי. רק עכשיו באמצע לימודים למבחן משעמם במיוחד בביוכימיה, החלטתי לבדוק - והנה, זה באמת קרה, המילה הגדולה הזאת "שנה" - עברה. והיא עדיין אצלי. והיא לא המשיכה להתגלגל בין בתים. והיא בריאה. ושמחה. וטוב לנו יחד, למרות כל מה שאמרו לי בחודשים הקשים. "למה לשמור כלב שהורס? תחזירי אותה". לך תסביר שהבטחתי לה ביום שלקחתי אותה מהמכלאה ההיא, הבטחתי לה שבחיים לא תצטרך לחזור לשם. אפילו את העיקור עשינו במקום אחר. חשבתי שהיא לא תבחין בהבדל, שתחשוב שלוקחים אותה לטיול ארוך במיוחד, כשלקחתי אותה לבית האומן. אבל היא ידעה. היה לה ברור שאימצו אותה, והיא הסתכלה עלי בכזה מבט מאמין (וזה לא שלא הכרתי אותה - הוצאתי אותה להרבה טיולים בצב"ח, אבל היא אף פעם לא הסתכלה עלי ככה), שהבטחתי לה, למרות שידעתי שאולי הזוג האומן לא יסתדר ומחר היא חוזרת למכלאה. בערב הם באמת התקשרו לומר לי שהם קצת נבהלו ושנראה בבוקר, ואני ביליתי את הלילה בדמעות, אבל היא ידעה איך לשחק את המשחק והתנהגה למופת, כך לשמחרת הלכתי לחתום על הניירת. כמה בלאגנים מאז: השלשולים הלא מוסברים שפסקו רק לאחר חודשים ברגע שהתחלתי להקפיד על משמעת, ההרס, הנעליים שכל כך אהבתי ושהיא אכלה, הנסיעות, המלחמה בצפון וכמה שאמא פחדה ממנה בהתחלה כשהיא ראתה כמה היא גדולה. ואני הראשונה במשפחה שיש לה כלב, ואני לבד במערכה. כמעט לבד - אנשים טובים בפורום הזה תרמו לי המון, ובלי העצות הטובות שקיבלתי פה, ספק אם היינו מצליחות. בתור אדם שהחופש חשוב לו, הכלבה הזו היא הקרבה מאוד גדולה בשבילי במידה מסוימת. עד היום, לפעמים כשהיא נעלמת מאחורי איזו דיונה בים, או איזה שיח בפארק הכרמל, אני פתאום מדמיינת שאין סאן. שאף פעם לא הייתה לי כלבה, שהכל היה חלום ושאיך יכול להיות שיהיה לי כלב אי פעם, כשזה הרי לא קרה במשך 24 שנים. התחושה הראשונה שתרגיל דמיון כזה מעלה בי, היא הקלה. אני לא מחוייבת לאף אחד ל-15 שנים הבאות, אני חופשיה. אבל אני יודעת בעוד שניה היא תגיח מאחורי הדיונה ההיא, ותרוץ אלי עם חיוך ענק מרוח לה על הפנים, ותהיה כל כך יפה ואוהבת, ואני לא אדע איך חייתי עד עכשיו בלעדיה. היא חלום שהתגשם.
 

ג א י י ה

New member
כמה שהיא יפה!!!

אני תמיד מתרגשת כשאני רואה את התמונות של "אז" ושל היום. משום מה אפילו לא חשבתי לקחת מצלמה כשאימצתי את ג'וני שלנו.
 

shirael

New member
יודעת למה לקחתי מצלמה?

כי היו לי מליון שאלות לפורום, וידעתי שלא יענו לי בלי בקשיש...
 

אפרתs

New member
../images/Emo99.gif מזל טוב לשתיכן

אני כ"כ שמחה על כל המסע הזה שעברת איתה, על כל הקשיים בהתחלה, על ההתגברות, על האהבה ועל הקשר שנוצר ביניכן בעקבות כל זאת. היא כ"כ יפה שאני נמסה מלבהות בתמונות שלה. איזה גורל טוב שאיחד ביניכן. שימי אותה ליד בל של יצורה, צלמו תמונה או שתיים ותשלחו לי ואני יכולה למות בשקט
 

shirael

New member
תודה מותק ../images/Emo24.gif

אין כמוך לשליחת פרגון ואנרגיות טובות... עכשיו טוסי חזרה ללמוד!! (זה גם מה שאני *אמורה* לעשות בזה הרגע ממש...)
 
../images/Emo46.gifאת ממחזרת תמונות!! תתביישי לך../images/Emo3.gif

עד שכבר טרחת להופיע כאן, לפחות תשטפי לנו את העיניים בקצת תמונות חדשות!!! וכמובןןןןןןןןן המון המון המווווון מזל טוב לסאן המדהימה שעשתה במפגש הקודם-קודם(לא שוכחים שהברזת מהאחרון
) שיעור בקפיצות לכל הכלבים!!!
 

shirael

New member
אממ... אממ...

התמונה אמנם ממוחזרת אבל עברה חיתוך מחדש לפני ההצגה כאן, אז זה נחשב לי!
אה, ו... האמת שאני בפורום כמה פעמים ביום, פשוט בדרך כלל לא מוצאת טעם להגיב, או כי כבר אמרו את מה שהיה לי לומר, או כי לא עושה רושם שמקשיבים... ותמונות חדשות? טוב, אחרי שנה כבר יש לי תמונות שלה עושה הכל, אז מה הטעם לצלם עוד מאותו הדבר? כשמשהו מעניין יקרה לנו (רמז: לא במהלך תקופת מבחנים) אני אשלוף את המצלמה, ואתם תהיו הראשונים שיידעו מזה!
 
תמונה מאושרת.. ככה אני מרגישה שאני מסתכלת בה

לא מכירה את הסיפור אבל קראתי וכל כך התרגשתי.. לשנים רבות של אהבה ואושר..
 

shirael

New member
כן, היא באמת נראית..

הסיפור פשוט - התאהבתי לפני שיכולתי לאמץ, אז גייסתי בית אומן לחדשיים עד למעבר דירה. היו בעיות ובזכות הפורום והמון עזרה מאבנר היקר, את 3 השבועות האחרונים היא בילתה בפנסיון ועברה גם אילוף. היא באה לגור אצלי ואחרי שהתחיל הסמסטר התחילה להרוס בזמן שנשארה לבד. כלוב טיסה, הולטי והקפדה על משמעת בסיסית - כולם כולם בעצת בעלי הנסיון כאן - לבסוף פתרו את הבעיה, והיום היא כלבה שמחה, אוהבת, רגועה כשנשארת לבד, והרבה יותר צייתנית - אפילו כשהיא משוחררת במגרש. סתם לסבר את האוזן, אם כוללים את המשפחה שאצלה הומלטה, הכלבה הזו עברה 4 בתים לפני שהגיעה אלי, תוך פחות משנתיים של חיים, פלוס כמה חודשים בצב"ח באר שבע. שליש מחייה בילתה אצלי...
 

shirael

New member
וואי, נשבעת לך שכלום..

אין לי מושג למה הפרווה שלה נראית ככה, כולם אומרים לי "יה, את בטח משקיעה כל כך בפרווה, בטח מסרקת אותה כל היום" - שום דבר. אני מסרקת אותה אולי פעם שבוע (ועכשיו גם זה לא כי שכחתי את המברשת אצל ההורים)... מה אני אגיד? נפלתי על יצור מוצלח במיוחד... גם אין לה ריח כלבי חזק במיוחד אז אפשר לדחוף לה את הפרצוף לפרווה כמה שרוצים... בנוגע לתזונה, היא אוכלת כבר הרבה זמן נוטרו צ'ויס קיבה רגישה ואני מאוד מרוצה - אולי גם זה תורם. זה מזכיר לי תמונה שצילמתי יום אחרי שהבאתי אותה לבית האומן, וכיוון שהיא שרדה את היום-ניסיון אצלם, הזמנתי את כל הציוד ועשיתי לה אמבטיה ראשונה (מלווה בשליפת קרציות ענק
). ככה היא נראתה אחרי האמבטיה והברשה - אם מגדילים אפשר לראות את המרקם של הפרווה...
 

shirael

New member
ועוד אחת מאותו סט.

באותו יום כמעט חלטתי לקרוא לה "פיצ'י", כי היא פשוט קיבלה גוון כמעט של אפרסק...
 

AllRed

New member
רואים לפי הרגליים שהיא יצאה מכלביה...../images/Emo13.gif

רגליים צהובות משתן שנשטף. תמיד זה יורד עם הזמן. יש לה צבע מדהים! האוזניים האלה דורשות ביס!
 
למעלה