עבור רחל נשמה חשוב מאוד

[רומי לא נרדמת]

עבור רחל נשמה חשוב מאוד

רחל!! עברתי על הפורום וקראתי כמה מההודעות שלך. תפסיקי!! את התחושות שאת מתארת אני מכירה, גם אני חווה אותם כל אחד חווה אותם. נכון, בקשרים לפעמים צריך להיות קצת מזוייפים. גם אני כמוך, נפגעתי המון מאנשים. אבל את יודעת מה? יש עוד המון אנשים והמון אהבה. ואת יודעת מה? גם אם אני לא אומרת לחברים שלי הכל, הם עדין חברים שלי ועדיין אכפת להם ממני,גם אם זה לא ברמה שהייתי רוצה שזה יהיה. ואת יודעת מה? את מקסימה.לור

 

[רחל-נשמה]

{{{{{{{{{{{רומי-יקרה}}}}}}} תודה

את יודעת אני את המשפט ``בקשרים לפעמים צריך להיות קצת מזוייפים``, שמעתי המון בחיי-לא מצליחה להפנים אותו. לא מצליחה לא לאמר אמת בפנים, לא מצליחה ``להעביר``,``לשחק``,``לפרגן בכאילו``, ``לסבול רכילות``, לא מצליחה, חיה בעולם של אמת, כנות אבסולוטית מבחינתי.כשאני מרגישה ברגש נותנת חיבוק, כשאני מרגישה ברגש אומרת את/ה חרה של בן אדם.(כמובן כשמגיעה סיטואציה שצריך לבטא את הרגש, לא כל רגע). והמעט שבוחרים להיות חבריי, מבחינתם הם בוחרים בגלל זה, כי הם יודעים שאני אף פעם לא אומר בשום מצב את מה שהם היו רוצים לשמוע, אלא את מה שאני אחשוב שהוא הדבר הטוב ביותר שאני (בהבנתי המוגבלת ואולי המוטעה), אחשוב שהוא הטוב בשבילם-וכן יש לזה מחיר עצום, אולי פעם אצליח להשתנות ``להיות ככל האדם``, ואולי לא. אני אומרת היום(מה שלא היה לפני התאונה), את הכל, זורקת להם את כל האמת על חיי, רגשותיי, מה עובר עלי, מעדיפה וכנראה זו טעותי שיתרחקו מאשר להמשיך להעמיד פנים, נשבר לי. מי שלא מקבל אותי בהתקפים, בימים הקשים, עם מגבלותיי, ותלותי במכשור ברופאים, וכן בעורכי דין וחוקרים, והשכונה גם אם זה יותר פסיכאטרי מאשר רפואי או להפך, שלא יהיה חבר שלי. נמאס לי שאנשים מנסים לשנות את חיי, בכמה מילים, רואים את המראה החיצוני שלי,מתבלבלים וכועסים שאני לא חיה כמו כולם, לא מנסים או לא רוצים להבין את מצבי הנפשי,נמאס לי לנסות להצדיק את חיי, ובכלל לא מתכוונת להסביר את התיק הרפואי שלי , לכל מי שמתימר להיות ``חבר``, חברים זה אלה שמקבלים בכל מצב. וכרגע יש לי חברים שמקבלים אותי בימי הפריחה שלי-אני יכולה בימים כאלה לעשות את העולם סביבי מחייך ומאושר, ומתרחקים בימי הנפילה שלי כמו עכשיו והבריחה , לרשת. האם הם אוהבים אותי? כן יש לי חברה שאומרת שהיא אוהבת אותי מאוד, כמו אחות, מילדות , מגן גדלנו יחד, לא היינו צמודות כל השנים אבל ממש יחסית קשר רציף של חיים. אבל איזו מן אהבה זו כשאני מספרת שרע לי-אני חוטפת בקורת? אני חוטפת הרצאת השוואה שיש מצבים קשים ממני? שאני חוטפת ``עונש``, מתרחקים שבועות? והאמת לור יקרה, קראת את ההדועות האחרונות שלי, בתקופה שמאוד קשה כרגע בחיי, מלאת חרדה ופחד, כשאחזור לעצמי , תראי אותי כותבת את הדברים בנימה אחרת לגמרי ותחשבי משהו השתפר בחיי, כלום פשוט ככה אני. כשרע לי, או מפוחדת, מלאת חרדה אני יכולה להוכיח לכל אדם סביר, שהעולם שלי, החיים שלי, האנשים סביבי זה הדבר הכי רע שקיים עלי אדמות. וכשטוב לי בנשמה, אני יכולה להוכיח לאנשים שאני האדם המאושר עלי אדמות, עד שלא יאמינו בכלל למגבלות חיי האוביקטיביות. לכן, יש ימים שמומלץ לא לקרוא את מה שאני כותבת. צירפתי שני אתרים יפים לך ולכולם, שמדברים בעד עצמם.

 

[רחל-נשמה]

ובאותו הקשר של האתר

So when you ask God for a gift be thankful if HE sends not diamonds, pearls or riches But The Love of Real True Friends. חבר כזה ש: in the time of trouble cheer listen understand bring you comfort or reach out a helping hand וזה כל כך נכון, אני כל הזמן מבקשת מאלוהים בריאות וחברים. מצאתי אחד כזה וירטואלי , שפה בשבילי, מחפשת אותו גם בחיים.