עבודנ סוציאלית MSW

chulila

New member
...

יש לך מעמד בפורום הזה, וכשאתה יוצא באופן בוטה כל כך כנגד המוסד של עריכה מקצועית, וכנגד המקצועיות שלו, יש לזה הדים על מי שחושב להשתמש בשיקותים שכאלה. על כן חשוב לי לספק חזית של התנגדות ופרספקטיבה אחרת..

לשאלתך (שלא אותי אתה שואל, אני יודעת), אז כן - אני מניחה שלכאן התדרדרה ההשכלה הגבוהה בתחומי מדעי הרוח בארץ. ומצד שני (להיות פרקליטו של השטן..) - המר בחור עלה על סטרט אפ די רציני, שמניב לו תוספת הכנסה (נקיה ממס יש לומר) של עשרות אלפי שקלים בשנה - למה לפסוח על אחת כזו? הוא בטח לא האדם הגרידי הראשון שפגשת, לא בתחום מדעי הרוח ולא בכלל.. איכשהו זה לגיטימי לאנשי מנהל עסקים להיות גרידיים, אבל לא אלנשי מדעי הרוח - למה..?

I GUESS WE WILL AGREE TO DISAGREE..
אני חושבת ש-SOP בוא בהגדרה קל יותר, כי הוא מוגדר יותר, יורת מובנה, יותר ברור. אבל ב - PS, בטח ל - MSW, יש הרבה מקום להבנה תרבותית של מה נדרש. אומר יותר מכך - אני חושבת שיש מקום להבנה תרבותית תלוית מיקום על המפה האמריקאית, וש - PS זהים יקראו אחרת בצפון ובדרום, במרכז המדינה ובחופים. בין השאר אני אורמת את זה כי למדתי באיווה (קרוב אליך) ואני עובדת בניו יורק.

ורק בנוגע לאמירה שלך בנוגע ל"מסמך לא רע" - אז זהו שלא. אם אני כבר עושה את ההימור הגדול הזה, ומגישה מועמדות, תוך השקעת אינסוף זמן וכסף, אז אני רוצה לכתוב מסמך מעולה. הכי טוב שיכול לצאת תחת ידי ולא סתם מסמך לא רע... אני חושבת שגם צורת החשיבה הזאת קשורה ל - PRIVILEGE של מעמד חברתי - הנחת הבסיס שלי היא שאין לי מושג מה ואיך זה צריך להיות ואין לי מספקי מקורות כדי לדעת. אם אני יכולה לשלם למישהו שיעזור לי להכניס את הרגל בדלת ולהגיע לשלב שבו באמת איכות העבודה שאני מייצרת היא זו שקובעת ולא הרקע ממנו אני מגיעה - זה שווה מבחינתי, גם אם המחיר הכלכלי הוא יקר.. לפי מה שקראתי ממך עד עתה, אני לא בטוחה שיש משהו שאני יכולה לומר כאן שיבהיר לך את המשמעות של הבדלים מעמדיים ותרבותיים בהקשר הזה..

ובנוגע להערה האחרונה שלך, שנוגעת גם לסרט התורכי בהודעה הבאה - החיים אינם פרוייקט מחקר. לא כל דבר בחיים (או למעשה מרבית הדברים המשמעותיים) הם לא מדידים. זה לא הופך אותם לפחות משמעותיים. בעיני לפחות.
 

Philip Jr

New member
We agree on quite a bit

אני בהחלט מסכים שלבקשה - MSW (וגם בפסיכולוגיה קלינית) יש מאפיינים יחודיים, ולכן זה יותר מורכב, ויש לכך השלכות שהזכרת ואני מסכים איתן.

לגבי מר פרופסור אם יש לי מעמד כלשהו אני בהחלט אנצל אותו להעביר ביקורת על התנהלות מהסוג הזו, גם של המערכת ככלל וגם של הפרט המדובר. גם אם נשים את המערכת והכשלים שלה בצד, בטח שאני מבקר אדם שלא משלם מיסים כחוק, ושלוקח על עצמו תפקיד על בסיס מעמדו האקדמי למרות שהוא לא הוכשר בו ולא מומחה בו.. אולי רמת האנגלית שלו מצוינת.. אולי הוא אפילו מכיר את התרבות האמריקאית (למרות שיש שונות גדולה בין אזורים כפי שאמרת..), אולי הוא אפילו מכיר את ההנחיות והדגשים ל - SOP / PS.. אבל זה לא הופך אותו לאיש מקצוע, בהנחה שאת מקבלת את העובדה ש - "עורך" או "יועץ אקדמי" אלו מקצועות עם הכשרה פורמלית.

במקרים אחרים (לא MSW נניח), הדעה שלי היא שניתן לכתוב SOP ללא איש מקצוע, ברמה מעולה, באמצעות אותם כלים שלא "נחפור" עליהם שוב ושוב. הדעה הזו גם מגובה איכשהו בכך שרוב מי שכותב SOP לא נעזר בעורך בתשלום ועדיין מתקבל..

על הסרט התורכי ההבדלים הפילוסופיים ביננו פשוט גדולים מדי מכדי לגשר ביניהם, אז בהחלט נסכים שלא להסכים
 

Philip Jr

New member
סרט תורכי סוחט דמעות

יש כל כך הרבה דברים שמפריעים לי בעניין הזה. יש לציין שהניסיון שלי הוא מהכיוון של פסיכולוגיה ולא עבודה סוציאלית.

אם הייתי צריך לבחור נקודה אחת כי אני בכל זאת צריך להספיק לעבוד היום, זה שאין שום ביסוס עובדתי לכך שאם מטפל/עובד סוציאלי X עבר חוויה Y, הוא יוכל לייעץ/לטפל/לעזור ביותר אפקטיביות ויעילות במישהו שגם עבר חוויה Y. התהליך המשפיל שעוברים מועמדים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית הוא על גבול הלא-חוקי, ולא ברור מדוע צריך כלל לבצעו. כי אם אבא שלי הכה אותי כשהייתי קטן ואמא הייתה שיכורה אוכל לטפל באנשים שעברו משהו דומה יותר טוב מאשר אדם עם חיים "רגילים"? אין שום ביסוס לרעיון הזה, בכל מדד שהוא - החיבור עם הלקוח, שביעות הרצון מהטיפול, האפקטיביות של הטיפול לטווח קצר/ארוך וכדומה.

אם בתחום שלך יש ביסוס לרעיון שככל שהסיפור יותר סוחט דמעות כך העובד הסוציאלי יותר מוצלח בתפקידו, אשמח לשמוע..
 

chulila

New member
אני דווקא לא חושבת שצריך להיות הבדל גדול

בין פסיכולוגיה קלינית לעו"ס. שניהם מתעסקים בטיפול באנשים וככאלה - לא חסרים המחקרים שמספרים שהדבר המרכזי שמשפיע על ההצלחה בטיפול היא תפיסת איכות הקשר בין המטפל למטופל. על מנת לייצר קשר, ותחושת קירבה, נשאלת השאלה מה תורם. אני טוענת (ואיתי בתי הספר שמאמינים בסרטים תורכיים, כמו גם האגודות למיניהן שמדברות כאן על cultural diversity ועל cultural competence) שתחושת קירבה תרבותית וחברתית עוזרת לייצר תחושת קירבה ועימה נוחות ואמון מהר יותר.
יש דיון בתחום שלי (אבל גם בתחום הפסיכולוגיה, מתוך שיעורים שישבתי בהם) על ייצוג חסר של מיעוטים תרבותיים בתחום של טיפול ושאר שרותי רווחה ודיבור מפורש על זה שיש עדויות שקירבה תרבותית מאפשרת לייצר תוצאות טובות יותר.
תראה, אני לא אשת מחקר, וזה במכוון, על אף שהיתה לי האפשרות, כי אני לא חושבת ככה ולא מאמינה שכל דבר אפשר לכמת, ועל כן נראה לי שכל תשובה שאכתוב תהיה לא מספקת את הדרישה "אם בתחום שלך יש ביסוס לרעיון שככל שהסיפור יותר סוחט דמעות כך העובד הסוציאלי יותר מוצלח בתפקידו, אשמח לשמוע".

אני יכולה לענות בכמה רמות אנקדוטיות - לי יש בקליניקה שלנו אחוזי הצלחה טובים משמעותית עם ישראלים וזה עובדתי, גם אם אף אחד לא עשה מחקר בנושא. אנשים שעבדו עם אנשים אחרים בקליניקה שלנו ובמקומות אחרים, מציינים בפני שזה שאני ישראלית מאפשר להם ליצור קשר מהיר יותר ושעצם הרקע התרבותי שלי מייצר אצלם תחושה שאני מבינה אותם משמעותית יותר מהקולגה הוואספית שלי.. כנ"ל לגבי רוסים שמתלוננים עלי שאני דוברת את השפה אבל לא רוסיה ולא יכולה להבין אותם ברמה שהם היו רוצים. הבנה (עמוקה, אינטימית, רגישה) היא אחד הדברים הכי מדהימים שיכולים לקרות לנו, בייחוד בטיפול, וחוויות דומות לטענתי מגבירות את הסיכוי להבנה שכזו..

אז אתה בטח תאמר - את מדברת על תרבות, ואילו אני מדבר על חשיפה לחוויות טראומטיות, אבל לדעתי זה בבסיס אותו הדבר - זה הידיעה האינסטינקטיבית שלאדם שיושב מולי יש הבנה אמיתית, רגשית, חוויותית, של העולם שאני מדבר עליו. הידיעה הזאת היא משמעותית מאוד.
עוד אנקדוטה שאני יכולה לספר היא שבהוסטל של הנערות במצוקה בו עבדתי, מדריכים שנראו משכבות מבוססות יותר כל הזמן קיבלו פידבקים על היותם משכבת אוכלוסיה אחרת ועל כן שאין באפשרותם להבין את החוויות שהבנות נחשפו אליהן.
אני חושבת שאכן אנשים שבאים משכבות אוכלוסיה מבוססות יותר, בבואם לעבוד עם מישהו שחווה קשיים משמעותיים וטראומתיים בחייו, ייתקל בקשיים להבין לעומק באופן רגשי את החוויות שהמטופל מספר עליהם. חוסר ההבנה הזה מחלחל לטיפול ומייצר מרחק וזרות שבעיני פוגמים בקשר ובהישגי הטיפוליים ומקבעים את המטפל בעמדת עליונות ואת המטופל בעמדה של נחיתות, בייחוד אם המטופל מלכתחילה מגיע ממעמד סוציו אקונומי נמוך יותר.
אקנח את רשימת האנקדוטות שלי בדוגמא אישית - כאשר אני מדברת עם המטפל שלי על חוויות שזרות לו (רגשית. הבן אדם לא חייו לעבור את אותה חוויה בדיוק), אני יודעת לומר את זה (וגם אומרת ומתברר שוב ושוב שאני צודקת), כי ה"וייב" שיוצא מהבן אדם כשמדברים על חוויות רגשיות שהוא לא נחשף להן מעולם, לא יכול להיות זהה לוויב שיורצ מאדם שמדברים על חוויות קשות שהוא יודע מה הן ואיך הן..

עד כאן אוסף האנקדוטות שלי - מקווה שהנקודה הובנה איכשהו.. יצא ארוך..

ודרך אגב - לעבור חוויות X ו - Y הוא תנאי חשוב בעיני, אך בהחלט לא מספיק. רמת העיבוד הטיפולי של אותן חוויות תקבע במידה קולוסאלית את המסוגלות של אותו אדם לעבוד עם חוויות אלה.
 

Philip Jr

New member
הנקודה הובנה בהחלט

אבל אכן לי זה לא מספיק.. הצלחה של טיפול אפשר לכמת בהחלט, ובמקצועות שלנו לא עושים זאת מספיק.

אני גם מאמין שקרבה תרבותית יכולה לתרום, לעומת זאת בכל הנוגע לקרבה קלינית, כלומר מטפל עם בעיה קלינית דומה בעברו, זה יכול להיות בעייתי באותה המידה שזה יכול לתרום, על כך מדברים כבר עשורים רבים עוד מזמנו של פרויד.

אני מאד מקווה שבהמשך הדרך מסלול הקבלה לפסיכולוגיה קלינית ישתנה, כי נכון להיום מה שקורה בראיונות לתואר הזה זה פשוט התעללות בניסיון לסחוט את אותם סיפורים סוחטי דמעות בתהליך קבלה שהוא פשוט חסר כל ביסוס.
 

chulila

New member
נושא המדידה של הצלחות טיפוליות

הוא נושא מאוד מורכב בעיני ומאוד שנוי במחלוקת, בין מי שמפחית את ההצלחה למדדים מדידים (זו דעתי על שיטות המדידה שאני מכירה) לבין מי שמוותר מראש על הנסיון.

בנוגע לסרט התורכי - אני מסכימה איתך שהליך הקבלה לתארים טיפוליים בפסיכולוגיה בארץ לוקה מאוד בחסר. בהרבה מובנים ומהרבה סיבות בעיני. אני מסכימה איתך גם שהדך הנוכחית היא רחוקה מלהיות מושלמת, או אפילו טובה. אבל, אני לא בטוחה מהי שיטה טובה יותר.
לגבי דבר אחד אני בטוחה בהחלט - מטפל טוב הוא לא בהכרח (ואפילו אעז ואומר בהכרח לא) מי שמוציא את הציונים הגבוהים ביותר בתואר הראשון בפסיכולוגיה - הסיזיפי והלא טיפולי בעליל). על כן, כל נסיון שהוא להרחיב את שיטת הקבלה אל מעבר למרדף הציונים המטופש (לא משנה אם זה ציוני סיום תואר או ציוני מתאם. הכישורים הנחוצים כדי להיות מטפל טוב שונים בתכלית), הוא חיובי בעיני, גם אם בהחלט לא הגיעו לנוסחא הטובה ביותר...
 
למעלה