עבודה עם קהל
במסגרת העבודה שלי אני צריכה (בין היתר, זאת לא המטלה היחידה שלי) להתקשר ללקוחות, בדר"כ כדי לברר פרטים. (למשל כשחוזר דואר, אני זאת שצריכה להתקשר ולברר אם שונתה כתובת). לא מדובר פה במכירות או בצורך לשכנע אנשים אלא כאמור, רק בבירור פרטים. אבל גם את זה אני שונאת כי מה לעשות, יש כאלה שלא מבינים שאני לא נציגת שירות לקוחות ובאים אליי בטענות על כל מיני דברים. או שהרבה מהלקוחות בכלל לא יודעים עברית וקשה לי בכלל לתקשר איתם. בעצם, האמת היא שלאחרונה די הפכו אותי גם לסוג של נציגת שירות לקוחות ונותנים לי גם תפקידים שלא היו בעבר, כמו לעדכן לקוחות בנוגע לדברים מסוימים. כשיש לי עבודה שלא כרוכה בטלפונים אני מתפקדת בה היטב והתפוקה טובה. כשמגיע הזמן שאין לי מה לעשות חוץ מטלפונים התפוקה יורדת פלאים. אני כל הזמן דוחה את הקץ. גולשת באינטרנט או עושה דברים אחרים. תמיד חשבתי שזאת הזדמנות בשבילי לתרגל את העניין, כלומר חשבתי שאם אתקשר ללקוחות כי אין לי ברירה כי זאת העבודה שלי המצב ישתפר וזה יעזור לי עם הביישנות והכל. אבל אני עובדת בעבודה הזאת כבר מעל 4 שנים וזה לא קורה. אני עדיין שונאת את העבודה הזאת. מה גם שמרגישה שמנצלים אותי, כי כאמור, כשהגעתי לפה לא אמרו לי שאני אהפוך גם להיות נציגת שירות לקוחות ואצטרך להתקשר לאנשים. אם הייתי יודעת את זה מראש לא הייתי מתחילה לעבוד פה. אז אני חושבת לעזוב את העבודה (זאת לא הסיבה העיקרית, הסיבה היא בעיקר השכר הזעום ותחושת הניצול) אבל אם אני מחפשת נגיד עבודות עם שכר יותר גבוה, אז יש הרבה כאלה שהן עבודה מול קהל, שגם כרוכות בלעשות טלפונים וכו' ואני ישר פוסלת עבודות כאלה. מה שמעניין הוא שיצא לי להכיר אנשים עם חרדה חברתית יותר חמורה משלי אבל עדיין עובדים עם קהל. למשל יצא לי להכיר בחורה שלא מסוגלת לנסוע באוטובוס בגלל האנשים, אבל היא עובדת כמדריכת מחשבים. זה נראה לי מוזר, כי לי למשל אין בעיה לנסוע באוטובוס אבל אני לא רואה את עצמי עובדת בהדרכה כלשהי, עבודה שדורשת ממני לעמוד מול קהל, להרצות, להסביר. יש כאן אנשים שעובדים מול קהל? אפילו ברמה של שיחות טלפון? ואם כן איך מתמודדים? כאמור לא כל כך אכפת לי על העבודה הנוכחית ולא אכפת לי שיפטרו אותי אבל זה עשוי להציק לי גם בעבודות אחרות.
במסגרת העבודה שלי אני צריכה (בין היתר, זאת לא המטלה היחידה שלי) להתקשר ללקוחות, בדר"כ כדי לברר פרטים. (למשל כשחוזר דואר, אני זאת שצריכה להתקשר ולברר אם שונתה כתובת). לא מדובר פה במכירות או בצורך לשכנע אנשים אלא כאמור, רק בבירור פרטים. אבל גם את זה אני שונאת כי מה לעשות, יש כאלה שלא מבינים שאני לא נציגת שירות לקוחות ובאים אליי בטענות על כל מיני דברים. או שהרבה מהלקוחות בכלל לא יודעים עברית וקשה לי בכלל לתקשר איתם. בעצם, האמת היא שלאחרונה די הפכו אותי גם לסוג של נציגת שירות לקוחות ונותנים לי גם תפקידים שלא היו בעבר, כמו לעדכן לקוחות בנוגע לדברים מסוימים. כשיש לי עבודה שלא כרוכה בטלפונים אני מתפקדת בה היטב והתפוקה טובה. כשמגיע הזמן שאין לי מה לעשות חוץ מטלפונים התפוקה יורדת פלאים. אני כל הזמן דוחה את הקץ. גולשת באינטרנט או עושה דברים אחרים. תמיד חשבתי שזאת הזדמנות בשבילי לתרגל את העניין, כלומר חשבתי שאם אתקשר ללקוחות כי אין לי ברירה כי זאת העבודה שלי המצב ישתפר וזה יעזור לי עם הביישנות והכל. אבל אני עובדת בעבודה הזאת כבר מעל 4 שנים וזה לא קורה. אני עדיין שונאת את העבודה הזאת. מה גם שמרגישה שמנצלים אותי, כי כאמור, כשהגעתי לפה לא אמרו לי שאני אהפוך גם להיות נציגת שירות לקוחות ואצטרך להתקשר לאנשים. אם הייתי יודעת את זה מראש לא הייתי מתחילה לעבוד פה. אז אני חושבת לעזוב את העבודה (זאת לא הסיבה העיקרית, הסיבה היא בעיקר השכר הזעום ותחושת הניצול) אבל אם אני מחפשת נגיד עבודות עם שכר יותר גבוה, אז יש הרבה כאלה שהן עבודה מול קהל, שגם כרוכות בלעשות טלפונים וכו' ואני ישר פוסלת עבודות כאלה. מה שמעניין הוא שיצא לי להכיר אנשים עם חרדה חברתית יותר חמורה משלי אבל עדיין עובדים עם קהל. למשל יצא לי להכיר בחורה שלא מסוגלת לנסוע באוטובוס בגלל האנשים, אבל היא עובדת כמדריכת מחשבים. זה נראה לי מוזר, כי לי למשל אין בעיה לנסוע באוטובוס אבל אני לא רואה את עצמי עובדת בהדרכה כלשהי, עבודה שדורשת ממני לעמוד מול קהל, להרצות, להסביר. יש כאן אנשים שעובדים מול קהל? אפילו ברמה של שיחות טלפון? ואם כן איך מתמודדים? כאמור לא כל כך אכפת לי על העבודה הנוכחית ולא אכפת לי שיפטרו אותי אבל זה עשוי להציק לי גם בעבודות אחרות.
