ההיפך הוא הנכון ../images/Emo31.gif ../images/Emo31.gif../images/Emo57.gif../images/Emo31.gif
בתי השאירה אחריה דלתות פתוחות לרווחה
לכל ישראלי שהיה אמור להגיע אחריה היא קיבלה מתנות פרידה ממעסיקתה (אז, לפני שנים) שהיו הדרך המיוחדת להודות לה שוב ושוב. היא ניכנסה ליפן לאחר שעשתה מחקר שלם על לוחמי הסומו ועברה ממש "בחינה" ע"י משטרת הגבולות (כבר אז היו בעיות). בכלל הועסקה באיזו מסעדה במלצרות כ"אטרקציה" (לא מלוכסנת) והיה שם עוד אדם מניגריה (שבה היינו 3 שנים, כך שיש להניח שידעה ליצור קשרים חיוביים גם עם אותו ניגרייני). היא עזבה
בדיוק ברגע שהסתיים הזמן שהוקצה לה וכאמור, לא רק שלא השאירה אחריה קרקע חרוכה אלא כאמור פתחה דלתות לבאים אחריה (אם יודעים להתנהג). היום יפן שקועה במיתון כך שממילא אין מה לחפש שם.
בני כן עבד ברחוב ביפן ומכר בדוכן, משם המשיך לאוסטרליה ועבד שם במאפיה תוך שהוא גולש לו בבונדי (שזה כזה שיגעון שהביאו עד למקסיקו עם הגלשן). אז מה רע בכך?
למה לא לפרגן? הרי ברור שמדובר בצעירים אחרי צבא, כי מי יקח כזו הצעת עבודה?