אין בעיננו מחלוקת בעניינים הללו
ובעיקר אני מסכימה עם כך שרוב ניכר מפותחי ההודעות "שלום, אני רוצה לעבור ללונדון, מה עושים?" ככל הנראה אינם מודעים למידת ההשקעה הערועה במעבר כזה בפועל, או נכונים להשקיע את המאמצים הדרושים על מנת להפוך כזה מעבר לחלק ככל הניתן. עם זאת, לונדון היא עיר בינלאומית בצורה בלתי רגילה, וזו נקודה שחשוב להדגיש, כי היא מבדילה בין לונדון לבין ערים שבהן לעצם היותך מקומי יש משמעות הרבה יותר כבדה, כזו שעשויה להכריע בין אין עבודה ליש עבודה. למשל, האנשים בצוות שלי כיום מונים: איטלקיה, גרמני, מקסיקני, ושני אנגלים - אחד בן למשפחת מהגרים הודית והשני בן למשפחת מהגרים סינית. בעבודתי הקודמת היה גם ייצוג נאה ללאומים שונים. באופן אירוני, דווקא עבודתי הראשונה היא זו שכללה משרד אנגלי כמעט לחלוטין. עם בן זוגי עובדים צרפתים לרוב, איטלקי, מלזי, סיני, יווני וכן הלאה וכן הלאה. למעט, כאמור, החברה הראשונה בה עבדתי, כל החברות בהן מדובר הן בינלאומיות, כך שזה מוסיף מימד נוסף של רב-תרבותיות. הדברים שאתה מונה, כמו כישורי תקשורת והיכולת לעבוד היטב בצוות, הם חשובים עד מאוד, אבל העניין הזה של בדיחות, משקה אחרי העבודה וכו' זה לא עניין "אנגלי בלבדי" , אלא סוג של מוסכמות תרבותיות ודינמיקה בינאישית. הרי, אם אתה בקושי מסוגל לתקשר באנגלית תהיה לך בעיה מהותית, וזו תצוץ הרבה הרבה לפני שתעלה סוגיית הסמול טוק, כבר ברמת היכולת לנהל שיחה מקצועית. היות שכך, לטעמי העובדה שבן אדם הוא לא אנגלי אינה א-פריורית גורם מעכב. הרבה מאוד תלוי במי הוא האדם, מה הוא מביא איתו לחברה, והצרכים של התפקיד הספציפי. יכול להיות שהתמונה שאני מציירת על סמך נסיוננו הפרטי היא ורודה יתר על המידה. נכון, שנינו באנו עם אנגלית מאוד טובה, ועשינו עבודת הענה ניכרת במשך חודשים רבים רבים לפני המעבר. אבל כפי שציינתי בהודעות בעבר, גם לנו ניבאו שחורות, ולכן חשוב לי להביא את הצד הזה, בדיוק עבור אותם אנשים שכן מוכנים להשקיע במעבר הזה כפי שנדרש. אין לי מושג אם במבחן הזמן כותב ההודעה הפותחת יהיה כזה או לא, וזה גם לא ענייני, אלא עניינו הפרטי בלבד.