לא
החוק שתיארת נצמא רק בספרות התלמודית, והוא יישוב הסתירה שבין חוקת העבד שבספרים דברים (טו, י"ב-י"ח) ושמות (כא, א'-י"ב) לבין דיני העבד בספר ויקרא (כה, ל"ט-מ"ו). לפי שמות ודברים העבד יוצא לחפשי בשנה השביעית (מיום שנקנה, בלי התחשבות במחזור השמיטה), ואם אינו רוצה בכך הוא נשאר עבד עולם; לפי ויקרא העבד יוצא לחפשי בשנת היובל. ולגבי השאלה האחרונה, נראה שאותו עבד ישתחרר מיד; מכל מקום אין בתורה התייחסות מיוחדת למקרה הזה. מצד שני, אם באמת הקפידו על אכיפת החוק (ונראה שלא תמיד כך היה; ר' ירמיהו, לד, ח'-כ"ב) אני מניח שפשוט לא קנו עבדים סמוך ליובל.
