rigoletto111
New member
ס. יזהר והחיים
כידוע, הוגשה עתירה לבג"ץ בידי כאלו סופרים העונים לשם "אנשי רוח" בדרישה לפתוח בחקירה נגד מפקד חיל האוויר, בשל מות פלסטינים בפעולות סיכול. מה שמעניין הוא זהותם של הסופרים ואיך הם מגיעים לזה. אחד מהם הוא ס. יזהר (שאולי חזר בו בינתיים מהבג"ץ אבל זה לא חשוב לענייננו). בעיני הבנאדם פשוט תקוע בהוויה של השנים 30-48 . כל הספרים שלו חיים בתוך הבועה (היפהפיה, יש להודות) של חיי ההתישבות העובדת בתקופה ההיא. אבל לא שום דבר אחר. הוא כמעט ולא כותב על השואה. לא על היהודים המזרחיים ותרבותם. לא על היהודים האורתודוקסים וחייהם. כנ"ל גם הערבים אצלו - הם אותם ערבים רועי הכבשים משנת 38, והוא לא כותב על הערבים "הנוכחיים" - אנשי עיר הדוברים עברית משובחת ומתמודדים עם זהותם הפלסטינית במדינה היהודית. הבנאדם פשוט לא יודע איך להתמודד עם מה שקרה אחרי 49 - אחרי שראה את הארץ ב"עירומה" הגיעו לפה אנשים שאותם הוא איננו מכיר, ולא ממש מעניינים אותו, אם להודות על האמת. הוא חי בתוך "הבריכה" הקטנה של שנות צעירותו, וכותב עליה להפליא, על המלקומה והזלזלת, אך לא על מיליוני האנשים החיים היום בארץ ישראל. לכן הוא מתקשה להתמודד עם המציאות הנוכחית מתוך ראיית שתי החברות, היהודית והפלסטינית, ששתיהן מאוכלסות אנשים השונים מאד מאלו שהכיר בשנות נערותו - גנרלים ישראלים עם כיפה סרוגה, פליטים תומכי האסלאם הפונדמנטליסטי, ש"סניקים, רוסים ... פשוט אין לו מה להגיד על המציאות, בשונה מהוגים אחרים. הוא רק יודע "להרים קול"! (הסתמכתי פה על מאמר ב"אלפיים" בעניין חרבת חזעה . כמדומני של אניטה שפירא)
כידוע, הוגשה עתירה לבג"ץ בידי כאלו סופרים העונים לשם "אנשי רוח" בדרישה לפתוח בחקירה נגד מפקד חיל האוויר, בשל מות פלסטינים בפעולות סיכול. מה שמעניין הוא זהותם של הסופרים ואיך הם מגיעים לזה. אחד מהם הוא ס. יזהר (שאולי חזר בו בינתיים מהבג"ץ אבל זה לא חשוב לענייננו). בעיני הבנאדם פשוט תקוע בהוויה של השנים 30-48 . כל הספרים שלו חיים בתוך הבועה (היפהפיה, יש להודות) של חיי ההתישבות העובדת בתקופה ההיא. אבל לא שום דבר אחר. הוא כמעט ולא כותב על השואה. לא על היהודים המזרחיים ותרבותם. לא על היהודים האורתודוקסים וחייהם. כנ"ל גם הערבים אצלו - הם אותם ערבים רועי הכבשים משנת 38, והוא לא כותב על הערבים "הנוכחיים" - אנשי עיר הדוברים עברית משובחת ומתמודדים עם זהותם הפלסטינית במדינה היהודית. הבנאדם פשוט לא יודע איך להתמודד עם מה שקרה אחרי 49 - אחרי שראה את הארץ ב"עירומה" הגיעו לפה אנשים שאותם הוא איננו מכיר, ולא ממש מעניינים אותו, אם להודות על האמת. הוא חי בתוך "הבריכה" הקטנה של שנות צעירותו, וכותב עליה להפליא, על המלקומה והזלזלת, אך לא על מיליוני האנשים החיים היום בארץ ישראל. לכן הוא מתקשה להתמודד עם המציאות הנוכחית מתוך ראיית שתי החברות, היהודית והפלסטינית, ששתיהן מאוכלסות אנשים השונים מאד מאלו שהכיר בשנות נערותו - גנרלים ישראלים עם כיפה סרוגה, פליטים תומכי האסלאם הפונדמנטליסטי, ש"סניקים, רוסים ... פשוט אין לו מה להגיד על המציאות, בשונה מהוגים אחרים. הוא רק יודע "להרים קול"! (הסתמכתי פה על מאמר ב"אלפיים" בעניין חרבת חזעה . כמדומני של אניטה שפירא)
