סתם

[מורני !]

סתם

מכירים מישהו... זה לא בא בקלות. אמון נבנה מאוד לאט. ואז פתאום פריצת דרך.. בגלל העצב שלי או הבדידות, בגלל כאב שמסתתר... ובשיחה אחת... נשפכנו. גילינו דברים אישיים, כמוסים. חלקנו רגעים ... פרטיים. ואז משום מקום... באה הודעה. איכזבת. מצטער. תמשיכי הלאה בבקשה. בום וטראח ואין חבר. ועוד אחרי זה אנשים סביבי מתפלאים.. איך אני לא סומכת עלייהם..

 

[הולדן קולפילד]

משום מה

אני מכיר את זה על נסיוני האישי בצורה טובה מאוד. אני מסוגל לתפוס אנשים בצ`אט ולזרוק עליהם את כל הבעיות, את כל הסודות, את כל מה שמפריע לי...תוך ידיעה שאולי לא ניפגש שוב. באותו הרגע זה באמת עוזר כאשר מספרים לבנאדם את זה...כי מוציאים את כל הכאב החוצה, אך אם אותו הבנאדם אומר שהוא מתאכזב ממני....זה דבר נורא נורא משפיל. היו לי הרבה אנשים שהתחלתי לספר להם הרבה מאוד מהסודות שלי, לאו דווקא מהפורומים וכאלה...ובכדי לדעת אם אדם רציני, אז יש לשמוע קודם כל האם אותו אדם משתף אותך בצרות שלו כמו שאתה משתף אותו. במידה ואותו האדם רק שומע אותך.....ולא מספר על עצמו כלום...עדיף לא לספר לאותו אדם כלום....ולהישאר ולהגיד לו: היי, ביי......ואולי להוסיף: ``מה נשמע``. ~תומר~