סתם תהיה...

[אבישג מעיין]

../images/Emo45.gif

פעם ראשונה שאני מגלה אצלך חוש הומור. המשך כך.

 

[Sweet Russian Girl]

ולמה שהיא תזיז את העכבר שלה בשביל לבדוק את

זה??? עדיף וקל יותר לכתוב שטויות =\

 

[Old Cat]

כמו בכל מה שאת כותבת - את טועה וכותבת הבלים

אין לך מושג במה מדובר, אבל את כבר מביעה דעה על המהות של היום הזה.

 

[Sweet Russian Girl]

סבא שלי נילחם על טנק

באוקראינה בזמן המלחמה....כן כניראה בצבא האדום...(לא מבינה בזה ולא זוכרת)

 

[AeroSlash]

אנוכי...

סבתא מצד האמא, שהייתה אחות בבית חולים שדה [Фронтовой госпиталь זה בי"ח שדה, לא?] בחזית הבלרוסית אם אני לא טועה. סבתא מצד האבא שפינו אותה מאוקראינה בגיל 14 [כן, גם השורשים שלי מגיעים משם

]. היא סיפרה לי שגייסו בנות טנקיסטיות לתפקיד כלשהו שאני לא בדיוק זוכרת מהו, אבל אני זוכרת שהיה את האפשרות לירות באויב, והיא והחברות שלה בטיסה הלכו להגיש בקשות להתגייס כי [ציטוט]:"Прямо в немцев могли бы стрелять!!!!!! Большое дело!!!!". ואז כולן התקבלו אבל הבחור שקיבל אותן [שמקום הספציפי ההוא שבו קיבלו אותן], פתאום הוציא מהערמה שוב את מה שהיה התחליף לתעודת הלידה של סבתא שלי [כי התעודה נמשארה באוקראינה ופינו את כולם מאוד מהר ולא הספיקו לקחת], ובטעות שם לב שמה שכתוב זה 1927 ולא 1921, כלומר ב-1942 סבתא הייתה בת 15. הוא משך אותה החוצה בטענה שמלחמה זה לא גנון והיא מיררה בבכי יומיים בגלל זה. בסוף היא התפשרה על ללכת לעבוד במפעל תחמושות [בגיל 15

]. שני סבא רבא, [אני לא יודעת איך אומרים את זה ברבים] מצד האבא נלחמו בצבא האדום ואבדו עקבותיהם. אחרי שחזרתי מפולין לפני שנתיים וחצי, החלטתי לנסות את מזלי בדפי העד של יד ושם והייתי בהלם כשמצאתי את שניהם. בסוף התגלה שצאצאיהם חיים פה בארץ, בבאר שבע

. היה די שוק לכולם בעקבות הגילוי הזה. בפעם הראשונה בחיים שלי ראיתי את אבא שלי בוכה. סבא מצד אבא לא יודעת מה הלך איתו כי אבא שלי ראה אותו פעם אחת בחיים לפני 49 שנה ואני גם פעם אחת, רק בתמונה. וסבא מצד האמא, בימי מחסור בבריה"מ גנב אופניים מאיזה מקום וישב בגלל זה בכלא בתקופת המלחמה

[זה גילוי יחסית חדש...].

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

אפרופו כלא

סבא שלי בילה עשור בכלא במאגאדן (סיביר). לקראת סוף המלחמה הוא נפצע קשה באחת הגיחות (בראש וברגל). כולם חשבו שהוא כבר לא בין החיים ושמו אותו בחדר\צריף (או מה שזה לא היה) המתנה לקבורה, יחד עם עוד עשרות גופות שהיו צריכות להקבר בקבר משותף זמן-מה לאחר מכן. כשבאו לקבור את הגופות, שמו לב שסבא שלי נושם (היה עדיין בלי הכרה למיטב ידיעתי, אבל נשם), ובפצע בראשו התגודדו תולעים (משערים שיתכן והם אלו שחטאו את הפצע והבעצם הצילו אותו). מיד העבירו אותו לטיפול רפואי ודי מהר הוא חזר לבריאות מלאה והוחזר לשירות, הפעם בתור אחראי מחסן מזון (אפרופו הקריירה הצבאית של ז'ניה ). כמובן הוא לא התלהב בלשון המעטה מהתפקיד החדש, אבל לא ששו להחזיר אותו לחזית בגלל מצבו הבריאותי. בכ"מ, בזמן תפקידו החדש הוא הרבה לקמבן ליחידה שלו מלאי מזון משודרגים, וכשגילו על הפשע החמור הזה, הוא נשפט, דרגותיו נלקחו, והוא נכלא ל10 שנים בסיביר. שנים רבות לאחר מכן, גורמים ממשלתים ניסו השכם וערב לתקן את העול ולהחזיר לו את הדרגות, בנוסף לאותות גבורה וכן להעניק לו פנסיה מוגברת. סבי סירב להזמנות וההעצות כנראה משום שנותר פגוע עד סוף ימיו בגלל בגלל העול שנגרם לו.

 

[אבישג מעיין]

במקרה קראו לו שוויק?

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

למה את מזלזלת?

סבא שלי הוא לא מקרה עד כדי כך מיוחד. הרבה חיילים סובייטים, מכל הדרגות ומכל התפקידים, מצאו את עצמם מרצים עונשי מאסר ארוכים על שטויות או על האשמות של בגידה במולדת (שלא היתה ולא נבראה).

 

[אבישג מעיין]

לחלוטין לא מזלזלת.

פשוט שהמעשיות האילו הזכירו לי את ספרו של האשק, אשר מוסר ההשכל בו מציג את שוויק כמושא להערצה, כך שבכל מקרה אין לך מה להיעלב.

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

ובכלל, איך את מעיזה?

כן, הסיפור אולי טיפה חריג ומיוחד. אבל לגבורה הסובייטית אין אח ורע בכל העולם. אני מציע לך לעיין קצת בספרות המלחמה הרוסית, בספרות הדוקומנטירית, והלתוודות בעצמך לאין-סוף (כן, כן, אין סוף!), סיפורי הגבורה של תקופת המלחמה הפטריוטית הגדולה.

 

[אבישג מעיין]

האם אניסת נשים גרמניות היא גם מעשה גבורה?

מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד , ואני יודע שיש כאן 'מורעלים' על הצבא האדום, אותו יחס שהרוסים הפגינו כלפי האוכלוסייה הגרמנית, ובמיוחד כלפי הנשים, לאחר הניצחון ממש לא ראוי להערצה.

 

[אבישג מעיין]

*אונס

 

[M a r U s k A]

והיחס שהפגינו הגרמנים

כלפי הגברים, הקשישים, הנשים והילדים היהודים היה מאוד ראוי להערצה נכון אבישג?

 

[אבישג מעיין]

לאף אישה לא מגיע להיאנס.

גם לא לגרועות ביותר. מה שגם, רוב אותן גרמניות היו בסך הכל שטופות מוח ולא נאציות נלהבות. אם תצאו מבועתכם החד צדדית אולי תבינו שמעשיי הסדום שהחיילים הרוסים ביצעו בנשים הגרמניות הם אקט פסול, בזוי ושפל, בדיוק כמו המעשים שהאמריקאים ביצעו בויאטנמיות או שהסרבים ביצעו בבוסניות. מדובר בדפוס שובניסטי שקובע כי לשם השפלת אומה יש להשפיל את נשותיה, ואת ,בתור אשה, אמורה לגלות חמלה אל אותן נשים אומללות.

 

[TaL53]

קשה למצוא הצדקות

למעשי שני הצדדים- מה שהגרמנים עשו במזרח אירופה עד היום פסיכולוגיה מנסים להבין איך אדם מגיע לעשות מעשים כאלה. מצד שני הרוסים גםצפכעו קשה באוכלוסיית גרמניה כנקמה על מה שהיה ברה"מ. אני לא חושב שאנחנו פה יכולים לשפוט את אותם חיילים שהתעללו באוכלוסיה גרמנית אחרי מה שהם עברו, או את היהודים שהגיעו עם הצבא האדום לגרמניה ו"החזירו לגרמנים" על מה שהיה בגטאות ובמחנות השמדה. זאת הייתה תקופה מטורפת לכן אי אפשר ,לדעתי, לשפוט את אותם אנשים. לעומת זאת אי אפשר לגלות חמלה כלפי אותן נשים או אותם גברים שהיו אחראים לסבל שאי אפשר לתאר של עשרות מיליוני אנשים, ושום שטיפת מוח לא יכולה לשמש פה כתרוץ. ובכלל אני נגד כול הסרטים החד צדדים האלה שמראים את הסבל של האוכלוסיה הגרמנית ואת אונס הנשים אבל משום מה "שוכחים" להזכיר את הצד השני של המטבע. אז לזכר כול האנשים שנפלו קורבן לחיות הנאציות אני ממליץ לך לצפות בקישור הנ"ל http://www.youtube.com/watch?v=WFjt0qmoNSA

 

[אבישג מעיין]

אני מגלה חמלה כלפי כל נאנסת.

ולך אין שום זכות לקבוע כי אסור לי לחוש זאת.

 

[TaL53]

עוד הפעם אנחנו חוזרים לשיעורי

הבנת הנקרא? אנא ילדים, מיצאו מאיפה הקריצה אבישג שאסור לה לחוש חמלה וצבעו את זה בשחור. ובאותה הזדמנות ילדים הסבירו נא לאבישג שהזכות לשפוט אנשים על מעשיהם לא מצויה בידינו כי אנחנו לא חווינו את הדברים כפי שהם היו לפני 60 שנה.

 

[אבישג מעיין]

"אי אפשר לגלות חמלה כלפי אותן נשים" .

 

[TaL53]

שיעור מס' 2

השלמת משפטים- >לעומת זאת אי אפשר לגלות חמלה כלפי אותן נשים או אותם גברים שהיו אחראים לסבל שאי אפשר לתאר של עשרות מיליוני אנשים, ושום שטיפת מוח לא יכולה לשמש פה כתרוץ. הכוונה היא לא לפראו בראון שהייתה עקרת בית מסורה ולא לפראו שינקלר ששלחה את בנה להילחם בברה"מ עבור מטורף מגלומני אלא לפראו פרייר שדחפה ילדים לתוך תאי הגזים ולפראו מילר ששמרה על הנשים בבירקנאו. יש מבין?

 

[אבישג מעיין]

שוב, אני מגלה חמלה כלפי כל נאנסת.

רחמים, לא בהכרח מגיעים ממקום של הערצה או חיבה , אלא מן הידיעה וההכרה בכאב של אישה. במידה וגברת פראו פרייר נאנסה, אני מרחמת עלייה, ובאותו הזמן גם בזה לה.