סתם שלום
אני מבקר כאן פעם בשבוע-שבועיים, לא מגיב הרבה, ממילא רוב הידע הבירוקרטי שלי קצת מיושן. פה ושם יש איזו תמונה מעניינת כמו למשל שפריזמן שם.
יש פה לא מעט שאני שם לב אליהם בפורום מדי פעם כבר כמה שנים, חלקם אף חברים ותיקים. היום פירסמתי רשומה בבלוג שלי שרלבנטית לסייל בתאריך הזה באמריקה. וכיוון שאני כבר מסתובב בתפוז נכנסתי לפורום, לפורום היחיד שאני עוד נכנס בקביעות והחלטתי לומר שלום.
אני כמעט שמונה שנים בקוריאה, ארץ שאינה מולדת גם של אישתי. הילדים כבר חיו פה את רוב חייהם, אבל הם עדיין מדברים מצויין את השפות שלי ושל אישתי. והתינוק שלנו טרם נחשף לשפה המקומית, שלוש שפות זה מספיק לו לפני גיל שנתיים.
הבת שלי בחטיבת ביניים עכשיו, יש להם תלבושת אחידה, ובכל זאת כולם מזהים למי יש תלבושת אחידה של מותג יקר ולמי יש תלבושת אחידה של מותג זול. יש בערך חמש חברות שמייצרות תילבושת אחידה לכל בתי הספר במדינה. נעלי מותג אני לא קונה לבת שלי, וממילא מורידים את הנעליים בכניסה לבית הספר ומחליפים לנעלי בית(-ספר). לכל הילדים יש סמטרט-פון וגם פה יש כאלה עם מותגים יקרים(ובכלל אסור לנגוע במכשיר במהלך היום לימודים). לבת שלי יש משהו זול יחסית. מעל פני השטח כולם שווים, ומתחת לפני השטח כולם שמים לב מה יש לכל אחד. לשם שינוי החלטתי לתת לבת שלי שעון חכם, שתהנה ממשהו קצת שונה, זה כמו מה שיש לי וכתבתי עליו בבלוג שלי.
מה עוד... אחרי כל השנים האלה עדיין יש דברים שנראים לי כל כך מוזרים, כמו למשל שקשה מאוד למצוא גינה עם חול, בכל מקום יש את החומר הספוגי הזה. למשל כל הפרוייקטים של רכבת תחתית מבוצעים בהתאם ללוח הזמנים, עם עיכובים סבירים של שנה לכל היותר, ואני לא מבין איך עוד לא הצליחו לעשות רכבת תחתית בתל אביב. ואיך הרפורמה בתחבורה ציבורית בישראל לא מצליחה לשפר כמעט כלום. כאן אני לרוב לא לוקח רכב לתוך העיר הגדולה במהלך השבוע, כי התח"צ יותר זולה ופחות מלחיצה.
אנחנו חושבים לחזור לישראל, ואני נתקל בסוגיה הקלאסית, עדיף למצוא עבודה לפני שעוברים, אך קשה למצוא עבודה מרחוק. אחרי שנים רבות בחו"ל גם אין לי הרבה קשרים מסועפים בחברות בארץ שיכולים לעזור לי להכנס.
אז גם אתם מוזמנים לכתוב משהו על עצמכם, על הלך הרוח על משהו שקרה וכד'
אני מבקר כאן פעם בשבוע-שבועיים, לא מגיב הרבה, ממילא רוב הידע הבירוקרטי שלי קצת מיושן. פה ושם יש איזו תמונה מעניינת כמו למשל שפריזמן שם.
יש פה לא מעט שאני שם לב אליהם בפורום מדי פעם כבר כמה שנים, חלקם אף חברים ותיקים. היום פירסמתי רשומה בבלוג שלי שרלבנטית לסייל בתאריך הזה באמריקה. וכיוון שאני כבר מסתובב בתפוז נכנסתי לפורום, לפורום היחיד שאני עוד נכנס בקביעות והחלטתי לומר שלום.
אני כמעט שמונה שנים בקוריאה, ארץ שאינה מולדת גם של אישתי. הילדים כבר חיו פה את רוב חייהם, אבל הם עדיין מדברים מצויין את השפות שלי ושל אישתי. והתינוק שלנו טרם נחשף לשפה המקומית, שלוש שפות זה מספיק לו לפני גיל שנתיים.
הבת שלי בחטיבת ביניים עכשיו, יש להם תלבושת אחידה, ובכל זאת כולם מזהים למי יש תלבושת אחידה של מותג יקר ולמי יש תלבושת אחידה של מותג זול. יש בערך חמש חברות שמייצרות תילבושת אחידה לכל בתי הספר במדינה. נעלי מותג אני לא קונה לבת שלי, וממילא מורידים את הנעליים בכניסה לבית הספר ומחליפים לנעלי בית(-ספר). לכל הילדים יש סמטרט-פון וגם פה יש כאלה עם מותגים יקרים(ובכלל אסור לנגוע במכשיר במהלך היום לימודים). לבת שלי יש משהו זול יחסית. מעל פני השטח כולם שווים, ומתחת לפני השטח כולם שמים לב מה יש לכל אחד. לשם שינוי החלטתי לתת לבת שלי שעון חכם, שתהנה ממשהו קצת שונה, זה כמו מה שיש לי וכתבתי עליו בבלוג שלי.
מה עוד... אחרי כל השנים האלה עדיין יש דברים שנראים לי כל כך מוזרים, כמו למשל שקשה מאוד למצוא גינה עם חול, בכל מקום יש את החומר הספוגי הזה. למשל כל הפרוייקטים של רכבת תחתית מבוצעים בהתאם ללוח הזמנים, עם עיכובים סבירים של שנה לכל היותר, ואני לא מבין איך עוד לא הצליחו לעשות רכבת תחתית בתל אביב. ואיך הרפורמה בתחבורה ציבורית בישראל לא מצליחה לשפר כמעט כלום. כאן אני לרוב לא לוקח רכב לתוך העיר הגדולה במהלך השבוע, כי התח"צ יותר זולה ופחות מלחיצה.
אנחנו חושבים לחזור לישראל, ואני נתקל בסוגיה הקלאסית, עדיף למצוא עבודה לפני שעוברים, אך קשה למצוא עבודה מרחוק. אחרי שנים רבות בחו"ל גם אין לי הרבה קשרים מסועפים בחברות בארץ שיכולים לעזור לי להכנס.
אז גם אתם מוזמנים לכתוב משהו על עצמכם, על הלך הרוח על משהו שקרה וכד'