סתם שאלה על ימי הולדת

tulkin

New member
סתם שאלה על ימי הולדת

באחד הסמינרים שלי עלה לדיון הנושא הקשר בין ציון יום ההולדת כטקס, לבין ההכרה בקיומה של "אישיות". מצד אחד זה באמת נראה קשר סביר בהחלט. מצד שני.... ואז עלתה השאלה מתי (ואיפה) התחילו לחגוג ימי הולדת. האם העולם העתיק חגגו אותם? למשל, מישהו אצלנו ציין, שיש תיעוד שחגגו את יום הולדתו ה60 של פרנסיס בייקון (לפי התיאור חגגו לו את זה ביום הולדתו ה59, אבל זה לא העניין) - אבל שמאופן התיאור של העניין עולה כמה יוצא דופן היה עצם קיום הטקס הזה, מה שמעלה את ההשערה שזה היה מאד לא מקובל באותה תקופה... ואני תוהה (ומפנה את השאלה בעיקר להיסטוריונים שבחבורה, ואולי גם לסוציולוגים ואנתרופולוגים), מתי באמת התחילו לחגוג ימי הולדת. האם באמת באנגליה של המאה ה-17 לא חגגו ימי הולדת (דפנה - אני מניח שהמיקוד במיקום ובזמן הופך את זה לשאלה אליך) ומה באמת הקשר בין ימי הולדת להכרה החברתית בקיום של אינדיבידואלים ואישיות (או שאולי זו באמת תופעה של ה100-150 שנה האחרונות).
 

tulkin

New member
../images/Emo13.gif

כשאני שואל שאלה לא סתם, אני מצפה לתשובה. כשאני שואל שאלה סתם אני מקווה שיתפתח דיון מעניין שממנו אפשר יהיה ללמוד משהו חדש, שבכלל לא ברור מה צריך לשאול בשביל להגיע אליו...
 

NorthernStar

New member
איכשהו אתה מניח שכל "התפתחות" היסטורית

תמיד מוצאה מאירופה, ושאר העולם נם את תרדמתו עד שבאו ה"חבר'ה הטובים" מאירופה, כבשו את העולם ולימדו אותם מהו יומהולדת ומהי קידמה.
 

tulkin

New member
איכשהו את תמיד מניחה דברים עלי שאין להם שום

בסיס. מאיפה לכל הרוחות המצאת את זה שאני חושב שההתפתחות התחילה מאירופה או הסתיימה באירופה. בסה"כ נתתי דוגמא אחת מאנגליה במאה ה-17. כי זה מה שעלה בדיון (אם כבר תאשימי את זה שהעלה אותה, לא אותי). טוב שלא האשמת אותי שאני מניח שדברים התחילו במאה ה-17. מעניין שכשנתתי דוגמא מאתיופיה רק לפני כמה ימים לא התייחסת לעניין. די נמאס.
 

d a p h n a

New member
שאלה מעניינת

וכמו היסטוריונית טובה הלכתי קודם כל לגוגל
, שציין שיש למשל עדויות על מסיבות יום-הולדת של פרעונים, כך שאני בטוחה שהמסורת לא התחילה במאה ה-17. היא בודאי היתה קיימת קודם לכן, לפחות עבור מלכים וכד'. עכשיו השאלה היא כמובן מה בדיוק אתה מגדיר כ"חגיגת יום הולדת". הציון של יום הלידה של אנשים בדרכים שונות קיים בצורה מאוד מוקדמת. אני לא יכולה לענות על השאלה מתי הוא מופיע בצורתו המוקדמת ביותר, אבל סתם לשם ההדגמה, ימי הקדושים בנצרות הקתולית מצויינים לכאורה ביום שבו נולדו הקדושים. אמנם כמובן יום הלידה בדרך כלל לא ידוע, ולכן בדרך כלל קבעו את יום המוות של הקדוש כיום הולדתו וציינו את היום הזה. אבל, זה כמובן לא יום הולדת במובן המקובל, כי הוא לא נחגג על ידי מישהו כדי לציין את הלידה של עצמו, אלא על ידי אנשים כדי לציין את יום הלידה של אנשים מתים. כמו שציינתי בשרשור אחר, כתבתי פעם עבודה על ההתפתחות של טקסי קבורה ומוות, והעבודה עסקה בקשר בין ההתפחות בטקסים האלה לבין התיאוריה לגבי התפחות של תפיסה של "אינדיווידואליזם". אני די התנגדתי לתיאוריה הזו של "עליית האינדיווידואליזם" ומה שראיתי לגבי קבורה די חיזקה את זה, והעלתה אפשרות של תפיסה משתנה של היחס בין ה"עצמי" לבין ה"סביבה", אבל לא סיטואציה שבה לאורך ההיסטוריה פתאום מתפתחת תפיסה של "עצמי" או "אישיות". אני לא יודעת מספיק על ימי הולדת בשביל להגיד משהו מהותי בנושא, אבל אני משערת שאולי יהיה שם משהו דומה.
 

p i t e r פן

New member
אפרופו פרעה -

"הפעם הראשונה והיחידה בה מוזכר יום-הולדת בתורה הוא בספר בראשית, בו כתוב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו"1. רש"י מפרש דברים אלה בפשטות: 'יום-הולדת את פרעה: יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא'." (נלקח מאתר www.hitbonenut.net, אתר חסידי - רוחני, אבל זו לא הנקודה דווקא). יש לכך גם פירושים אחרים, שהכוונה לא ליום הולדתו של פרעה, אלא ליום הולדת בבית פראעה, אצל פרעה וכו'... בגלל העניין הזה, שרק פרעה מוזכר בהקשר של יום הולדת, היו חכמים שהתנגדו לציון המאורע ע"י יהודים.
 

tulkin

New member
זה בעצם רק מחזק את מה שעלה אצלנו בדיון

רק למלכים, לאנשים בעלי מעמד היתה אישיות. לכל שאר עמך שאלת האישיות, היתה non-issue. וכשאני אומר אישיות, אני מתכוון בין השאר להכרה שלאנשים שונים יש מאפייני אישיות שונים, ושההבדלים האלה משליכים על הרצונות שלהם ומשפיעים על ההתנהגות שלהם. נראה שלמלכים היתה אישיות, שצוינה ונחגגה, ולכן מאפייניה הוכרו וגם השפעתם על ההתנהגות. אבל אם נחשוב על שני רועי יאקים בנפאל (שלא יאשימו אותי חס וחלילה בהאשמות מופרכות), אין שום הכרה בשונותם, ההתנהגות המצופה משניהם היא זהה בלי קשר לאישיות שלהם... ובאמת לא מצויין עבורם שום "חג" אישי. זו כמובן השערה. אני לא יודע מה באמת קרה בנפאל לפני 5000 שנה. אני מקווה רק שזה מסביר מה אני חושב שהקשר בין המיקרו למאקרו. האם באמת מבחינה היסטורית הריטואל מבוסס האישיות (יום הולדת לדוגמא) מתואם עם הכרה חברתית בהבלים בין-אישיים. בהקשר הזה ריטואלים של קבורה פחות רלוונטיים (ואולי אף מחזקים את הטענה - הקדוש הופך לכזה, והאישיות שלו מוכרת ככזה רק לאחר קיום הטקס)
 

tulkin

New member
ואני מניח גם

ששאלה קשורה תהיה מנהגי נתינת שמות... מתי נוצר המנהג של שם פרטי ושם משפחה, האם ומתי שמות פרטיים הפכו לייחודיים (יחסית), ומתי הם ניתנו באופן כוללני יותר. אין לי מושג למשל אם שמות אינדיאניים באמת ניתנים כמו שהסיפורים עליהם, אבל אם הם באמת ניתנים סביב מאורע שקשור לחיים של האדם או ללידתו - אז זו בעצם הכרה באישיות.
 

mummy

New member
בענין של השמות

בספר הזה של חוקרת בשם ואלרי אליה שעשתה עבודה אנתרופולוגית מרתקת בקרב קהילות אסקימוסים בקנדה שבחנה את סוגיית השמות שלהם ובעיקר סביב מה שנקרא project surname במסגרתו הכריחה ממשלת קנדה את כל האסקימוסים להחליף את שמותיהם בשמות "מערביים". יש שם במבוא סקירה קצרה ותמציתית על הנושאים שהזכרת, וגם דיון על הקשר בין שמות לבין זהות. מה שאתה כנראה קורא אישיות - זה דרך אגב מונח של פסיכולוגים, סוציולוגים מעדיפים בהקשר הזה את המונח זהות, ואיפה שהוא ביניהם מופיע בדיון הזה גם מושג העצמי. בהרבה מובנים יש חפיפה גדולה בין כל אלו, אבל יש הבדל מהותי בהנחת היסוד שעומדת בבסיס כל אחד מהם. וכל זה בפני עצמו הוא תת סוגיה למה שאתה מציע כאן - כי התשובות לשאלות שלך כמובן תלויות באופן ישיר בעצם ההגדרה המשתנה של זהות או אישיות או עצמי. אז כשאתה אומר "הכרה באישיות" השאלה היא למה בדיוק אתה מתכוון. בתכלס אם אתה ממש סקרן: שמות פרטיים היו כנראה מאז ומעולם, והם מופיעים למיטב ידיעתי בכל התרבויות המוכרות. לא רק שמות פרטיים אלא המושג "שם" עצמו כאובייקט לשוני שמזהה ומבחין בין פרטים בין אם זה אנשים עצמים חיות או בכלל. שמות משפחה לעומת זאת בתרבות המערבית הם תופעה חדשה יחסית, והחלו להופיע בסביבות המאה ה- 13 בעקבות תהליכי העיור, הגידול באוכלוסין, המעבר מפיאודליזם לחברה תעשייתית, התפתחות של מוסדות לאום/מדינה, מנגנוני מיסוי מערכות רישום ובירוקרטיה - כשהמניע המרכזי שהביא להתפתחותם של שמות משפחה, כמו תמיד כנראה היה כסף ורכוש: הצורך לדעת מי שייך למי או יותר נכון מה שייך למי. הטיפולוגיה הבסיסית המוכרת וידועה של שמות משפחה היא של מקומות, מקצועות, תכונות וכינויי יחסות - רוברטסון הבן של רוברט למשל וכן הלאה. אבל כל זה נכון לתרבות המערבית. יש המון שיטות של שמות בעולם, ומה שאנחנו מכירים הוא רק קצה קצהו. בסין למשל שמות משפחה נהוגים מזה 2000 שנה, אבל במשמעות שונה ובצורה שונה. וכן הלאה, יש עוד הרבה דוגמאות. אבל אני אעצור פה, גם ככה נסחפתי
 

mummy

New member
אוי, נעלם המשפט הראשון משום מה

שהיה משהו כמו "אם אתה רוצה לקרוא על הנושאים שהעלת מקום טוב להתחיל בו" או משהו דומה
 
למעלה