סתם רוצה לשפוך קצת

[אלמוגית 5]

קסיופאה ../images/Emo45.gif בדיוק כמו שכתבת. אני

בד'כ מנסה להעלות נקודות מבט שונות . לפעמים לא מקובלות אבל נותנות כיוון אחר.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

ואני אוהבת את הכתיבה שלך ודרך

המחשבה שלך. יש בהחלט מה ללמוד מהנסיון שלך.

 

[אלמוגית 5]

אמא מודאגת - מתנצלת אם פגעתי

לא התכוונתי כלל לפגוע אלא להעמיד דברים באור שונה. כפי שנראה לי כשקראתי בטענותיך. לא תמיד ההזדהות עם "הסובל" היא הדרך לתמוך בו. טבעי מאוד שאנחנו לא אובייקטיבים לגבי עצמנו ורואים דברים מנקודת מבט שונה מאשר מישהו מהצד רואה או מפרש אותה. כך אני הבנתי את הדברים כשקראתי אותם וכך פרשתי אותם. כי לפעמים צריך "לפקוח את העיניים" לאדם המרגיש קורבן של מצב מסוים, והמחשבות מתוכנתות לכיוון אחד בלבד. בד'כ אני נוהגת להראות גם צדדים אחרים, להעלות נקודות במבט שונה מהשגרתי. אבל לעולם אינני רוצה לפגוע במישהו. אתך הסליחה.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

לא שלחתי אותה לרקוד על מדרגות

הרבנות. רק אמרתי לה לבחון את כל האפשרויות בלי פחד כדי שתגיע למסקנה אמיתית. ואני לא חושבת שהדרישות שלה הן מותרות. מה שצורך אצל האחד יכול להיות מיותר אצל השני ולא לנו לשפוט.

 

[ליאת פעמיים]

אני חושבת שהגיע הזמן לחשבון נפש אמי

מסכימה, שהרבנות זה הצעד האחרון. אבל לחיות במערכת כזו זה ממש לא לעניין ופגיעה מאוד רצינית בבן שלכם. את לא מוכנה לייעוץ, אבל צריכה פחות לחשוב מה הוא רוצה ויותר מה את. אולי נסיעה לבד לאיזה סוף שבוע או יומיים שלושה כדי לחשוב תתן לך כיוון טוב יותר

 

[גפן27]

החושך גובר בשעה שלפני הזריחה ../images/Emo42.gif

אמא יקרה, קראתי את כל השרשור ויכולתי להרגיש את הייאוש מבין שורותיך. אני מכירה את המצב הזה, חסר האונים שבו נמצאים. בלבול, כעס, כאב, תלותיות. על כל אלו אין לי מה לומר כיוון שמפעם לפעם הם מופיעים בחיי כולנו. דבר אחד אני יכולה לומר לך: שתוכלי להתחיל לעשות צעדים חיוביים למען עצמך רק כשתתחילי להתארגן "על עצמך". כלומר? שלב ראשון: אני לא אומרת שאסור לבכות/לרחם על עצמנו. להיפך: לכי עם זה עד הסוף. תבכי, תייללי, תצעקי לשמיים ותתלונני על גורלך האכזר. אני אומרת את זה בשיא הרצינות. תמצי את הכעס שלך על השתלשלות הדברים עד תום. ואח"כ תשחררי. תני לרגשות ללכת ותתחילי לנתח את המצב שלך הגיונית. שלב שני: בשלב ההגיון תנסי להעריך את הקשר שלכם ממקום אובייקטיבי. כמה טוב לי? כמה רע? למה? בגלל מי? בגלל מה? כשיהיו לך את התשובות האלה, תעשי סיכום, ממוצע, ותעברי ל..קבלת ההחלטה. אמא שלי תמיד היתה אומרת לי, בנוגע לדילמות שעמדו לפני, לקחת דף משבצות, לפרוש עליו טבלה, בצד אחד לכתוב (-) ובצד שני (+), ולהתחיל למלאות. בסוף פשוט לראות איזו עמודה יצאה ארוכה יותר ולהסיק את המסקנות המתבקשות. שלש שלישי: הפעולה. עכשיו, כשהסערה הרגשית כבר מאחוריך, כשמנית את היתרונות והחסרונות שבפירוק החבילה, כשגיבשת עם עצמך כיוון אליו את מעוניינת לצעוד, תחליטי על מה עושים בפועל, מתי וכמה. אם החלטת להשאר: ייעוץ זוגי, פסיכולוג, ערב רומנטי, תקשורת מחודשת וכיוצ"ב. אם החלטת ללכת: לבדוק אופציות, לשתף את המשפחה, החברות (אם יש אמיתיות), לבקש עזרה ממי שמוכן לתת מהלב. עד כאן דיבר הצד הגברי שלי (ותודה לאונה השמאלית שעזרה לי לבנות קריירה), עכשיו אני אענה לך מהאונה הימנית: לפני כשלוש וחצי שנים, ישבתי חורף אחד, ספונה בחדר העבודה בבית שחלקתי עם בעלי דאז, ורציתי להקיא את נשמתי מכאב. נשואה טרייה לבעל ששכח למה הוא ענד לי את טבעת הנישואין, שמזלזל בדמותי, שלא מבין לליבי, שמתייחס אליי בצורה מזלזלת, שלא מגיע הביתה עד שעות הלילה המאוחרות, שלא מפרגן לחלומותיי המקצועיים. אני זוכרת את הרגע בו ישבתי בחדר, מול המחשב, ולא נשארה בי טיפת אנרגיה לכלום. לא למחשבות, לא להתלבטויות, לא לכעסים. הייתי מרוקנת, כואבת, תשושה מדיבורים, מריבות והסברים. את יודעת מה עשיתי? התפללתי. הסתכלתי על החלון, וכמי שנטרפה עליה דעתה התחלתי למלמל ואח"כ לצעוק ואח"כ לבכות... "אלוהים!!! בבקשה... תעזור לי. תעזור לי. שלח לי סימן, עזרה, אות, חבר, ידיד, משהו..." ומה קרה? איך אני אגיד לך את זה..? אני, אתאיסטית מוחלטת, לא מאמינה בניסים נפלאות ושאר ירקות, אחרי שבוע קיבלתי טלפון עם הצעת עבודה חלומית (לגביי באותה תקופה), עבודה שנסכה בי הרבה בטחון ושמחת חיים. יום רדף יום ולאחר כמה חודשים ידעתי בבירור מה נכון לי לעשות ועזבתי אותו, להפתעתם ותדהמתם של כל הקרובים לנו, כולל משפחתי. כי מה שקורה בין בני זוג רק הם יודעים, ורק הם יכולים להחליט/לשנות, לטוב או לרע. בהצלחה

 

[אלמוגית 5]

גפן יופי של ניתוח מצב. הנהנתי לקרוא

 

[גפן27]

../images/Emo13.gif

 

[אמא מודאגת פה]

../images/Emo51.gifרבה לכולכן

בינתיים אני אעשה קצת חושבים עם עצמי לפני שאני מחליטה החלטות חפוזות. המצב אותו דבר, אפילו לשיחות נפש האלה כבר אין לי כח, כל כמה זמן עושים את השיחות האלה, מחליטים החלטות ואח"כ כלום, כאילו לא היתה שיחה מעולם. אז עייפתי מזה. אבל לקחתי לתשומת לבי כל דבר שנכתב פה. ואני באמת בימים הבאים אשב ויחשוב על כל התמונה.... תודה.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

כל מסע, גם הארוך ביותר, מתחיל

מצעד אחד. אל תיבהלי מהדרך הארוכה שיש לעשות. עשי פשוט צעד אחד. ואח"כ עוד אחד...