סתם רוצה לשפוך קצת

[אמא מודאגת פה]

סתם רוצה לשפוך קצת

אין יום שאנחנו לא רבים, זה כבר מגיע לרמות בלתי נסבלות. אני כבר לא יודעת מה אני עושה איתו, אם להמשיך או לא.... אני כל כך מבולבלת. מריבות על כאלה שטויות, אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום, הוא לא מקשיב למילה שיוצאת לי מהפה. והכי קטע שהוא לא רוצה לפרק את החבילה, הוא עדיין, למרות כל הצעקות שלי עליו, אוהב אותי ורוצה להישאר בזוגיות. רק רציתי להוציא מהלב, לא רוצה לשתף אנשים שמכירים אותי.

 

[בילבול]

מממ... תשמעי

תחושה של חוסר אונים היא נוראית.. באמת. אני אישית שונאת אותה. הסתכלתי בחתימה שלך , וראיתי שהילד שלך עוד לא בן שנתיים.. תקשיבי , לא מנסיון שלי, אבל משל רבים וטובים סביבי - השנה שנתיים הראשונות בהצטרפותו של ילד חדש למשחפחה צעירה הן קשות.. צריך להגדיר מחדש את כל התפקידים בבית.. למצוא את המקום של הזוגיות בתוך מה שנהייה עכשיו - משפחה.. יכול להיות שאני יורה באפילה כאן - אבל תסתכלי אחרוה - ותנסי לחשוב - מה קרה ? מתי כל זה התחיל ? איך היינו פעם ? המליצו פה רבים באחד השירשורים למטה על פסיכולוג.. זו גם המלצתי לך.. טיפול זוגי או אפילו טיפול לעצמך שיעזור לך לראות את הדברים במרחק , פורפורציה ובליווי צמוד..לפעמים נכנסים ל"לופ" כזה של מתח שצריך משהו לשבור אותו.. לא נתת מספיק פרטים ולכן רק את יודעת עם המתח הזה זה משהו שסופ"ש רומנטי עם נרות-שוקולד-וסקס טוב יכול לפתור או שמא זה משהו עמוק יותר.. אני נורא מקווה שתוכלו יחד למצוא מחדש את האהבה והסיבות האלו שבגללן התחתנתם ובגללן החלטתם על דור ההמשך...בהצלחה

 

[אמא מודאגת פה]

קודם כל תודה לך על ההתייחסות

מאד נהניתי לקרוא את מה שכתבת. את מכירה את זה שמרוב שכועסים, עצבנים, מרירים, שוכחים מה היה לפני שהילד נולד. שוכחים האם כל מה שקורה עכשיו זה בעקבות משפחה שהתרחבה או שזה היה תמיד. אני לא ממש זוכרת, אני רק יכולה לומר שבאמת רוב המריבות שלנו הן על צורת החינוך של הילד, ההתעסקות איתו, איך שהוא מדבר איתו/אליו, איך שהוא מטפל או לא מטפל בו וכו'. אך אני גם זוכרת שלפני שילדתי היו לנו הרבה מריבות ורובן על זה שהוא לא מקשיב לי, לא משקיע בזוגיות, לא יודע ליזום (כל מה שאני כותבת זה תקף גם לעכשיו), לא מפנק. אני תמיד חלמתי על בעל שתהיה לנו זוגיות טובה, שמדי פעם נפתיע אחד את השני, אבל מה שיוצא זה שאני תמיד זו שמשקיעה, מציעה, מארגנת. ואם הוא כבר עושה משהו אז זה לא בדיוק זה, זה מועתק ממשהו שכבר עשיתי וכו'. אני נורא משתדלת אבל הוא מוציא אותי מדעתי. לגבי פסיכולוג. אנחנו במצב כלכלי ממש לא טוב וזה עולה הרבה כסף כך שכרגע אין מצב, אני יודעת שיהיו כאלה שיגידו שזה חשוב מאד וכדאי להשקיע בזה אבל כנראה שאני לא מוכנה להשקיע בזה, כי יש כ"כ הרבה דברים אחרים שצריכים השקעה. זהו בינתיים. מחכה לשמוע עוד

 

[בילבול]

דווקא כשכועסים

חשוב לזכור ש"למרות שאני כועסת עלייך - אני עדיין אוהבת אותך".(ובמאמר מוסגר אני חושבת שזה מסר שנורא נורא חשוב להעביר גם לילדים..) לגבי איך שתיארת את המצב - "ואם הוא כבר עושה משהו זה לא בדיוק זה , זה מועתק ממשהו שכבר עשיתי.." את יודעת , זה נורא פוגע מה שאמרת.. אני יוצאת מנק' הנחה (לפי התיאור שלך ) שהאיש שלך הוא לא מי יודע מה בעל רעיונות - יוזמה - וכו'.. אז כשהוא עושה משהו - מה זה משנה אם הוא "העתיק" ממך? כל עוד זה מהלב ובאהבה.. תנסי לראות אם שידרת לו גם את התחושה הזו שלך - כי אם כן - יכול להיות שזו הסיבה שהוא ממעיט בנסיונות.. לא נעים להיכשל במשהו שאתה גם ככה לא שולט בו.. לגבי פסיכולוג - נכון זה יקר - אבל שני דברים - פסיכולוג פרטי הוא יקר. פסיכולוג של התחנות לטיפול במשפחה עולה בערך 150-180 ש"ח לפגישה - 180 ש"ח שווה ל - 1 פקט סיגריות 1 ארוחה במסעדה לא ממש יקרה 2 ספרים חדשים מסטימצקי חולצה או שתיים או שלוש מכנסיים ואת מבינה כבר לאן אני חותרת.. העניין הוא לחלוטין של סדרי עדיפיות ואני מקווה רק שכשתחליטי שזה (ו"זה " זה המשפחה שלך , היחסים שלך עם האיש שלך , האהבה שלך) שווה השקעה - לא יהיה מאוחר מדי.. אני מקווה שלא פגעתי בישירות הכל כך חדה שלי.. ובאמת - בהצלחה

 

[גלית35]

ומה הקש ששבר את גב הגמל?../images/Emo20.gif

הולדת הילד? או שפתאום הבנת שאת חולקת חיים עם מי שלא באמת מתאים לך? ולגבי טיפול זוגי, יש אפשרות לקבל דרך הקופה בה את חברה ולא במחיר משכנתא.

 

[אלמוגית 5]

אמא מודאגת - אני רוצה להעלות נקודות

שאחרות לא העלו כאן. מכולן קיבלת תמיכה והזדהות וכולן טובות ומקובלות עלי. אבל אני רואה את שורש הבעיה בכך שאת רוצה שה דברים יתנהלו כפי שאת מבינה אותם וכאשר זה לא כך את לא מרוצה. שידבר כמו שאת רוצה, שיזום שיפנק שיהיה מקורי (שלא יעתיק ממך) בקיצור כל מה שהוא עושה או לא עושה לא מוצא חן בעיניך. את פוסלת אותו לגמרי. האמנם אין בו שום תכונה טובה? חוץ ממפרנס אינך מוצאת בו שום דבר טוב כי לפי תיאוריך כל מה שהוא עושה לא טוב. לדעתי את טיפוס ביקורתי מאוד תובעני ואפילו שתלטנית. את רוצה שיקבל אותך "כמו שאת" כי את בטוחה שמה שאת עושה זה הכי טוב. אבל את לא מקבלת אותו "כמו שהוא" את רוצה לשנות אותו, לשם כך צריך ללדת אותו מחדש. תקראי עוד פעם מה שכתבת - ותנסי לראות זאת מהצד כאילו מישהי אחרת כותבת את זה על בן זוגה, זה נשמע איום !!! זה כאילו הוא אפס ואת 10 . איך לא ראית את כל זה לפני החתונה? האם היית כל כך להוטה להפרד מהרווקות ולקחת מה שמצאת? כי את כותבת שאת אתו כי אין לך עבודה ואין לך אפשרות כלכלית להפרד ממנו. לפרנס אותך הוא כן טוב? היו לך חלומות לפני הנישואין וכדרכם של חלומות הם נשארים חלומות. אם תשני את החשיבה שלך ותחליטי לקבל אותו כמו שהוא בלי לבקר כל פעולה שלו - תשתפר מערכת היחסים שלכם לאין ערוך.

 

[אלמוגית 5]

אמא מודאגת - קראתי שוב את הפתיח

שלך את כותבת מריבות על כאלה שטויות, לא מסכימים על שום דבר. אז אולי תסכימי על משהו? אולי לא רק הוא צריך להסכים? אולי תשקלי אם כדאי לריב על שטויות אולי טוב יותר לוותר במקום לריב על שטות.

 

[אלמוגית 5]

בילבול ../images/Emo45.gif

 

[אמא מודאגת פה]

אם כבר שאלת...

נראה לי שאנחנו פשוט לא מתאימים. סגנון החיים שלנו שונה, אני רגילה לדברים מסויימים שהוא לא וההיפך. אני לא אוהבת את ההתנהגות שלו, ההתנהלות שלו, הצורה שלו, הדיבור שלו, (שאמשיך?)... לגבי יעוץ זוגי דרך הקופה, זה נראה לי לא מספיק דיסקרטי ואני קצת חוששת מזה. לגבי ה - 150-180 ש"ח... נכון, זה עניין של סדרי עדיפויות. את יודעת כמה זמן לא קניתי ספרים, לא הלכתי למסעדה יוקרתית, לא קניתי בגדים חדשים יקרים (מחפשת הכי זול שאפשר)..וכו'. אני מאמינה שיהיו כאלה שיגידו אז מה היא עושה איתו בכלל? אחרי כל מה שכתבתי. אבל כתבתי פה כבר בשרשור קודם שיש כמה בעיות בלקום וללכת.

 

[גלית35]

אהבת בו משהו בגלל זה בחרת ../images/Emo20.gif

להחתחן איתו...להרים ידים ולהגיד די זה הכי קל-לדעתי כדאי כן לנסות משהו. אבל זו דעתי בלבד. וגבי הטיפול דרך הקופה מה זאת אומרת לא מספיק דיסקרטי??

 

[אמא מודאגת פה]

את צודקת

בטוח אהבתי בו משהו בעבר, ובטוח יש משהו גם היום. אבל הכעס והסלידה כל כך התגברו אצלי שאני לא מצליחה לראות את הדברים החיוביים. לגבי הדיסקרטיות, בגלל שזה דרך קופ"ח, או דרך העיריה, יש צורך בלמסור פרטים, אנשים יודעים שאת נמצאת בזה. ומכיוון שלא כ"כ בא לי שידעו (אני יודעת שזו לא בושה, אני אישית לא רוצה שידעו), אז יש חשש שאנשים יזהו את שמנו....

 

[ענתי 10]

אמא מודאגת ../images/Emo24.gif

כתבתי כאן באחד השרשורים על איך יצאתי מהמשבר (ואפילו המנהלת החביבה הכניסה את זה למאמרים של הפורום). תעייני, אולי זה יעזור... אני נזכרתי שבאחד הערבים של המשבר השארנו את הילדים אצל אמא שלי ויצאנו לחוף הים, לפאב, סתם לשבת ככה. ואז פתאום הבנתי שהבעיה היא לא בזוגיות עצמה - שנינו מסתדרים נהדר - הבעיה היא חלוקת תפקידים בבית בעיקר בגלל הילדים. אז כמו שכתבו לך כבר כמה שנים ראשונות אחרי הלידה הן מאוד קשות בשביל הזוגיות. לי אישית יש 2 ילדים קטנים - בן 3 ובן שנה וזה מאוד מאוד קשה. אבל אני משוכנעת שאם זה לא משהו מאוד עקרוני, אז בהחלט אפשר להתגבר אפילו בלי לפנות לעזרה מקצועית - בשיחות נפש אחד עם השני (בתנאי כמובן שבעלך הוא כזה שאפשר לנהל איתו שיחות מסוג זה).

 

[ק א ס י ו פ א ה]

את במצב הכי גרוע שיש

לא לבלוע ולא להקיא... לא בגלל הילד הכל הדרדר. את כותבת שהרבה לפני. ולא משנה הסיבה למריבה. זה רק הסימפטום למחלה מאוד קשה. אני מכירה זוגות במצב שלכם. חיים ככה שנים עד שקורה אחת מהשניים: 1. לומדים להתנתק אחד מהשני לגמרי. חיים יחד אבל כל אחד לחוד. כמו קווים מקבילים. כל אחד מפתח לעצמו בנפרד חיים אחרים. בקטע הרגשי והפיזי של האהבה הרבה פעמים פשוט מתנוונים עד שלא זקוקים לה יותר. 2. מוציאים אחד לשני את המיץ עד שכבר באמת אין ברירה ויש גירושין רעים ומכוערים אחרי פיצוץ גדול. אף אחת מהדרכים אינה מלבבת ואינה רצויה. אז מה לעשות? קודם כל תתחילי בלחשוב "למה אני עדיין איתו?" - בגלל הילד? המריבות האלו לא תורמות לילד ופרידה בגיל מוקדם קלה יותר לו ומאפשרת לו הסתגלות מהירה. - בגלל רכוש? תמיד אפשר בגישור להגיע להסכמה ושום רכוש לא שווה הרס חיים. מה גם שאם יהיה פיצוץ הסיכוי להסדר הרבה יותר נמוך. - כי את לא עצמאית ולא מפרנסת את עצמך? במקרה כזה הוא חייב לך מזונות בסכום שיאפשר לך אותה רמת חיים. - משהו טכני אחר? הכל פתיר. - את אוהבת אותו עדיין? אולי. אבל זה קבור טוב טוב לפי מה שאת מתארת מתחת לשכבה עבה של מריבות וחיכוכים. עכשיו תתחילי לדמיין את החיים בלעדיו. מה תרוויחי? מה תפסידי? האם הבעד בלהיות איתו הוא כלכלי או רגשי? או רק הפחד מהבלתי נודע? אני יודעת שזה נקרא כאילו אני דוחפת אותך לסיים הכל. אבל הגישה שלי שרק אחרי שתדעי בדיוק על מה את מוותרת, רק אחרי שתתנתקי מכל הפחדים מהצעד הדרסטי ומהעתיד אחרי, תוכלי לשקול באמת מה את רוצה. אני יודעת שהתשובה האולטימטיבית שתקבלי "תלכו ליעוץ". אבל יעוץ הוא לא תרופת קסמים. "קחו 3 כפיות יעוץ פעמיים בשבוע על בטן ריקה ותוך חודש תצעדו יד ביד מאושרים כמו בליל הכלולות". כדי שיעוץ יצליח צריך מחוייבות עמוקה לשינוי, שינוי מהותי וקשה. וכדי להגיע לאותה מחוייבות יש להגיע ליעוץ מוכנים תוך שיודעים את כל הבחירות שניתן לבחור ומה המשמעות של כל בחירה כזו. ויהיה מה שלא תבחרי לעשות, תבחרי כמה שיותר מהר. כי כל יום שעובר בדרך שאת מתארת יקשה עליכם להגיע לפיתרון סביר.

 

[אמא מודאגת פה]

אני קוראת את מה שאת כותבת ובוכה

רע לי, כ"כ רע לי בחיים האלה. שום דבר כאילו לא מסתדר. ואת כ"כ צודקת, אני יודעת שזה מה שאני עוברת, אני יודעת שאני צריכה לעשות החלטה, אבל יש כ"כ הרבה גורמים שאני חוששת מהם, ואת מראה לי את הצדדים החיוביים ושזה לא סוף העולם. ואני ממשיכה לבכות וחושבת שאני אעשה חושבים בימים הבאים ואחליט על דרכים להמשך. כי ככה זה לא יכול להימשך. גם אני מאמינה שייעוץ לא ממש עוזר. והכרתי מישהי שעסקה בזה והיא אומרת לי שהיא בעצמה לא ממש מאמינה בזה. היא מאמינה שכל אחד צריך לעשות שינוי עצמי ואח"כ זה מתבטא גם בזוגיות. לגבי הלמה להיות איתו, הכי דוגרי שבעולם, כלכלית. אני יודעת שזה נשמע נורא, ולא פייר לגביו (אל תהרגו אותי בבקשה, גם ככה רע לי) אני לא עובדת כי אני לא מוצאת עבודה בגלל שאני אמא, לא יודעת מה יש לכולם, אבל איך שהם שומעים שיש לי ילד לא מקבלים אותי לשום עבודה. ואני חוששת שלא אוכל לפרנס את עצמי ואת בני. אני לא ידעתי עד עכשיו ואבדוק את זה, שהבעל אמור לממן את האישה עדיין בצורה מלאה אם האישה לא עובדת. את סגורה על זה? ולדעתי גם בעלי לא מודע לחומרת המצב. כל פעם שאני אומרת לו שהיחסים שלנו ממש לא טובים, ושאנחנו רבים כל הזמן, הוא כאילו מתכחש לזה, הוא אומר שזה לא נכון, ושהוא עדיין אוהב אותי והוא לא רוצה להיפרד. אני לא מבינה את זה.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

יכולה להבין אותך ובטח שלא מבקרת אותך. כל סיבה היא לגיטימית להישארות, אם כי לא כל סיבה היא נכונה. לגבי אישה שלא עובדת-עד כמה שידוע לי הבעל צריך להשאיר אותה באותה רמת חיים שהורגלה לה. ואם לא עבדה הרי גם לתת לה מזונות. נורא פשוט לבדוק את זה, תתקשרי לנעמת. יש להם יעוץ כמעט בחינם. יעלה לך פרוטות, לא תצטרכי להזדהות ותדעי את זכויותייך. כמו כן לאם חד הורית יש הטבות. כבר שמעתי על כאלו שהתגרשו על הנייר בגלל זה. אז אפשר להתגבר על הקטע הכלכלי. לגבי זה שהוא לא לוקח אותך ברצינות-גבר טיפוסי (ושלא יקפצו עלי, זה מגובה במחקרים). גברים נוטים להישאר במערכת יחסים גם כשהיא גרועה כי נוח להם לא לעשות שינוי. בד"כ נשים הן אלו היוזמות גרושין והן המרוויחות העיקריות מצעד כזה. סטטיסטית רמת החיים של אישה גרושה עולה ושל גבר גרוש יורדת. ושוב-זה לא שאני בעד גרושין, אני מאוד בעד להישאר יחד מהסיבות הנכונות. אז מה לעשות? לעשות את החושבים שכתבתי לך קודם, לבדוק איך את יכולה להסתדר בלעדיו, ואז להחליט באיזה נסיבות את רוצה להישאר איתו, מה יתן לך אושר מספק איתו. ואחרי כל זה, להעמיד אותו בפני עובדה-או עבודה רצינית של שניכם על הקשר או שחבל"ז...

 

[אלמוגית 5]

קסיופאה - לא לקפוץ כל כך מהר לרבנות

הרבנות יכולה לחכות. זה המקום האחרון שצריך להגיע אליו. יש עוד הרבה מה לתקן גם אצל האמא - לדעתי ייתכן בהחלט לגשר בין בני הזוג כי הדרישות שלה הן "מותרות" ולא דברים עקרוניים. היא מדברת על "חלומות" שהיו לה ולא התגשמו. כולנו חולמות להיות נסיכות, שהנסיך שלנו יגשים את כל משאלותינו. מה לעשות , זו כנראה תכונה נשית. הוא עובד, הוא משתדל להיות בסדר זה שלא מוצא חן בעיניה זה לא אומר שהיא הצד שכן בסדר בזוגיות. תשימי לב לתלונות שלה כל מה שהוא עושה לא לרוחה - נראה לך? יכול להיות שאם נדבר אתו הוא יספר לנו שהיא לא מבשלת, הבית מלוכלך, התינוק מוזנח, לפי מושגיו.

 

[אדם תמים]

אי אפשר לשפוט לפי צד אחד

אלמוגית את צודקת בטענה שלא ניתן להגיע למסקנה משמיעת צד אחד. אבל... מה תעשה אישה שהיא מרגישה שאהבה שלה ניגמר, פשוט היא כבר לא מרגישה כלפיו שום דבר, אפילו שהיא מעריכה אותו, הוא האבא של הילדים שלה, אבל חשוב גם מה היא מרגישה בתוכה. לדעתי היא צריכה ללכת אחרי האינטואיציה שלה, לא מתוך כעס או עצבנות, אלא להיות חזקה ולקבל החלטה עם כל הכאב שכרוך בזה. מאחל לך הצלחה ב-כל.

 

[אמא מודאגת פה]

אלמוגית, זה נכון שאי אפשר לקחת צד

כששומעים רק צד אחד. אבל את התייחסת לחלומות שציינתי, וזה היה חלק כ"כ קטן מכל מה שכתבתי, ובחרת דוקא להתייחס לחלק הזה ועל זה לתקוף, חבל. כתבתי דברים ממש עובדתיים. ולכן אפרט לך שתביני שזה לא החלום זה הרבה מעבר. הוא לא מקשיב לי, חותך אותי בכל משפט שנאמר. לא זוכר כלום ממה שאני אומרת לו (לדעתי זה מראה על חוסר הקשבה). לא מקדיש מספיק זמן לילד, כשהוא איתו אז הוא נורא קשוח, מחזיק אותו קצר, במקום לחנך אותו בצורה עדינה יותר, לנסות להעיר לו בשקט לפני שהוא שואג. הוא כל היום מספר את אותן בדיחות, הוא לא תמיד מדבר לעניין (על רוב הדברים שאני כותבת פה יכולים להעיד אנשים נוספים שמכירים אותו). מישהו אומר משהו, הוא מתערב, ואומר משהו שלא קשור בכלל. שאמשיך????

 

[אמא מודאגת פה]

אלמוגית, עוד דבר

רק עכשיו ראיתי את התגובה שכתבת לי שהיא למעלה יותר ולא שמתי לב. אז קודם כל ברצוני לציין שהפורום נועד כדי לשפוך את שיש לנו על הלב וכן, אם אפשר לקבל תמיכה. ומאיפה אני אקבל תמיכה? אני אספר את כל מה שעובר לנו לאנשים אחרים? אז בחרתי בפורום הזה כדי לשתף ולשמוע דעות. אבל אני חושבת שהדרך שלך לא נעימה, את די תוקפת אותי וזה לא נחמד. את לא מכירה אותי וכבר החלטת שאני טיפוס שתלטני, שאני ביקורתי ולא זוכרת מה עוד כתבת שם. אז בלי להכיר אותי הצגת את אופיי פה בצורה לא מחמיאה והחלטת כבר שאני ה"לא בסדר". אז עם כל הכבוד שיש לי לכל אדם באשר הוא אני חושבת שאת יכולה מספיק לכבד אותי ולהעריך את כושר השיפוט שלי, ושאם אני כותבת דברים מסוימים הרי שהם עובדות ולא משהו שסתם החלטתי לכתוב כדי למשוך תשומת לב או כדי סתם לקבל תמיכה. חבל שכששופכים את הלב במקום כזה מקבלים תגובה כזאת עוינת. אני לא טוענת חלילה, שחייבים להסכים עם מה שאני אומרת, אבל יש דרך לעשות את זה. במיוחד שאני כתבתי את כל מה שכתבתי בזמן של סערת רגשות, בכי והרגשה נוראית ואז לקבל ממך את מה שקיבלתי, לא עושה טוב בכלל. אז להבא לא רק אליי, תמתני את התגובות שלך בבקשה, כי אין לך מושג מי יושב במחשב השני ומה הוא מרגיש.

 

[ק א ס י ו פ א ה]

אני לא חושבת שאלמוגית התכוונה לרע

בטח שלא עלייך כי היא הרי לא מכירה אותך. היא ניסתה לתת את הצד השני. אף אחד מאיתנו לא יכול ולא צריך לשפוט "מי צודק". השאלה הזו כלל לא רלוונטית כי המציאות היא סוביקטיבית לחלוטין.