סתם קיטורים
- פותח הנושא yonitbrk
- פורסם בתאריך
אותו כנ"ל
אני מרגיש כמו תקליט שבור......אבל מקווה שהמסר יעבור בנימה החיובית שלו: 1. תשתדלי לשאוב כוחות מהבשורות הטובות - אני קורא ומוצא שם המון עידוד וכוח. 2. קשה לי להשיא עצות לגבי הבקרים מפני שאני יוצא מהבית הרבה לפני ששאר בני הבית מתעוררים. 3. יש לך מקום קבוע להימלטות ומנוחה....נצלי אותו עוד...... דרישת שלום לכולם.....דורון.
אני מרגיש כמו תקליט שבור......אבל מקווה שהמסר יעבור בנימה החיובית שלו: 1. תשתדלי לשאוב כוחות מהבשורות הטובות - אני קורא ומוצא שם המון עידוד וכוח. 2. קשה לי להשיא עצות לגבי הבקרים מפני שאני יוצא מהבית הרבה לפני ששאר בני הבית מתעוררים. 3. יש לך מקום קבוע להימלטות ומנוחה....נצלי אותו עוד...... דרישת שלום לכולם.....דורון.
חברים
א. תודה לכל המעודדים. תמיד ידעתי שיש למי לפנות, וכן, גם אתם בנוסף לבעלי, מהווים עבורי מפלט, ומאגר של כוחות, שממלאים אותי בכל פעם מחדש. ב. לגבי הקיטורים - לא תאמינו, אבל ניצלתי את זמן הנקיונות למחשבה (אדיר לא? ) . ופשוט תוך כדי סחיבת המגב מפינה לפינה חשבתי על הסיבות שגרמו לי הפעם לנפילה. טל הוא רק תרוץ. והאמת שהסיבה האמיתית היא ההתעסקות המרובה שלי,לאחרונה, באוטיזם. אמנם אנחנו בביצה הזאת, שבכל פעם מאיימת להטביע אותנו, כבר כמעט 7 שנים, אבל , עד עתה לא נתתי לנושא ממש דריסת רגל. בסדר, הילדים עם הבעיה בבית קיימים, אך קיבלנו אותם כמו שהם, ולא התעסקנו בריצות ובטיפולים מעבר למה שהם מקבלים במסגרות שלהם, או קיבלו בהתפתחות הילד ,כשהיו קטנים יותר. דיברנו איתכם, דיברתי עם אחרים, אבל לא התעסקתי עם זה ממש. ואילו לאחרונה, האמת שזה התחיל לפני שנה, כשהצטרפתי לועד ההורים בבית הספר של טל, שם ההורים מתנדבים, ורצים, ומרבית עיסוקיהם הם סביב הנושא. כל הזמן ישב לי על המצפון שאולי אני לא עושה מספיק, לא בשביל הילדים, כמו בשביל החברה האוטיסטית . וכאשר קיבלנו את המכתב של אלוט אודות יום ההתרמה, הקרב ובא, ובקשתם למתנדבים,אשר יעברו בבתי ספר ,ירצו, ויפעלו למציאת מתנדבים ועזרה ביום ההתרמה, החלטתי שהנה , זאת ההזדמנות שלי. ובאמת זה השתלב לי עם נושא שנלמד בכיתה של רז, אודות קבלת השונה. לקחתי על עצמי להעביר הרצאה בפני ילדי הכיתה, כן, מחר, וכן לקחתי על עצמי להעביר הרצאה נוספת בפני חטיבת הבוגרים בסניף הנוער העובד, שם רז חבר, ואשר הסכימו גם להשתתף ביום ההתרמה, כך שאצטרך לדאוג גם לזה. בקיצור, אני כל הזמן סביב ההרצאות וכל הקשור לזה, ופשוט מתבחששת בנושא האוטיזם בלי סוף. וכן חברות, גם במפגש שלנו , בין הטלה להטלה (של כדור כמובן כן?). וזה לא עושה לי טוב. אני לחוצה, כל הזמן מוציאה מוגלה מהפצע ורע לי, רע לי עם זה . עשיתי טעות, אבל אני לא מאלה שמבריזות (רק כמעט - נכון ורד?), ולכן מה שלקחתי על עצמי אעשה ומקווה שבצורה הטובה ביותר. אבל ... רוצה לשיר,רוצה לרקוד, רוצה לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי... אז בנות ,בנים, ובעצם כל מי שמעוניין, בואו,עיזרו לי - כל המעוניין בבילוי ערב אמיתי, בלי אוטיזם באמצע, מקום כן רועש, שירה וריקודים, יין ובילויים, צחוקים והנאות מהחיים . נפתח בראשון מקום חמוד להלאה , כן, מבוסס על שירי א"י הישנה והטובה, יין וריקודים, ועם אוכל טוב (שנדמה לי לא כולל סיגרים ופסטלים שמתאימים לשנות השמונים - תלמה? ) מה אתם אומרים? לפני פורים, כדי לצבור כוחות, אחרי פורים, כדי למלא את המצברים ... מתי שתגידו. רוצים? אבל - בלי אוטיזם, בבקשה. יין ,ריקודים ושירים . (בנות ...? אתן מסוגלות?...)
א. תודה לכל המעודדים. תמיד ידעתי שיש למי לפנות, וכן, גם אתם בנוסף לבעלי, מהווים עבורי מפלט, ומאגר של כוחות, שממלאים אותי בכל פעם מחדש. ב. לגבי הקיטורים - לא תאמינו, אבל ניצלתי את זמן הנקיונות למחשבה (אדיר לא? ) . ופשוט תוך כדי סחיבת המגב מפינה לפינה חשבתי על הסיבות שגרמו לי הפעם לנפילה. טל הוא רק תרוץ. והאמת שהסיבה האמיתית היא ההתעסקות המרובה שלי,לאחרונה, באוטיזם. אמנם אנחנו בביצה הזאת, שבכל פעם מאיימת להטביע אותנו, כבר כמעט 7 שנים, אבל , עד עתה לא נתתי לנושא ממש דריסת רגל. בסדר, הילדים עם הבעיה בבית קיימים, אך קיבלנו אותם כמו שהם, ולא התעסקנו בריצות ובטיפולים מעבר למה שהם מקבלים במסגרות שלהם, או קיבלו בהתפתחות הילד ,כשהיו קטנים יותר. דיברנו איתכם, דיברתי עם אחרים, אבל לא התעסקתי עם זה ממש. ואילו לאחרונה, האמת שזה התחיל לפני שנה, כשהצטרפתי לועד ההורים בבית הספר של טל, שם ההורים מתנדבים, ורצים, ומרבית עיסוקיהם הם סביב הנושא. כל הזמן ישב לי על המצפון שאולי אני לא עושה מספיק, לא בשביל הילדים, כמו בשביל החברה האוטיסטית . וכאשר קיבלנו את המכתב של אלוט אודות יום ההתרמה, הקרב ובא, ובקשתם למתנדבים,אשר יעברו בבתי ספר ,ירצו, ויפעלו למציאת מתנדבים ועזרה ביום ההתרמה, החלטתי שהנה , זאת ההזדמנות שלי. ובאמת זה השתלב לי עם נושא שנלמד בכיתה של רז, אודות קבלת השונה. לקחתי על עצמי להעביר הרצאה בפני ילדי הכיתה, כן, מחר, וכן לקחתי על עצמי להעביר הרצאה נוספת בפני חטיבת הבוגרים בסניף הנוער העובד, שם רז חבר, ואשר הסכימו גם להשתתף ביום ההתרמה, כך שאצטרך לדאוג גם לזה. בקיצור, אני כל הזמן סביב ההרצאות וכל הקשור לזה, ופשוט מתבחששת בנושא האוטיזם בלי סוף. וכן חברות, גם במפגש שלנו , בין הטלה להטלה (של כדור כמובן כן?). וזה לא עושה לי טוב. אני לחוצה, כל הזמן מוציאה מוגלה מהפצע ורע לי, רע לי עם זה . עשיתי טעות, אבל אני לא מאלה שמבריזות (רק כמעט - נכון ורד?), ולכן מה שלקחתי על עצמי אעשה ומקווה שבצורה הטובה ביותר. אבל ... רוצה לשיר,רוצה לרקוד, רוצה לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי... אז בנות ,בנים, ובעצם כל מי שמעוניין, בואו,עיזרו לי - כל המעוניין בבילוי ערב אמיתי, בלי אוטיזם באמצע, מקום כן רועש, שירה וריקודים, יין ובילויים, צחוקים והנאות מהחיים . נפתח בראשון מקום חמוד להלאה , כן, מבוסס על שירי א"י הישנה והטובה, יין וריקודים, ועם אוכל טוב (שנדמה לי לא כולל סיגרים ופסטלים שמתאימים לשנות השמונים - תלמה? ) מה אתם אומרים? לפני פורים, כדי לצבור כוחות, אחרי פורים, כדי למלא את המצברים ... מתי שתגידו. רוצים? אבל - בלי אוטיזם, בבקשה. יין ,ריקודים ושירים . (בנות ...? אתן מסוגלות?...)
יש לי רעיון
תגידי לבעלך שיש ערב בנות, ובואי לשבת איתי ביום שני על הספה. אני אקרא ספר ואת תסרגי. אני אכין לך כוס תה אנגלי משובח (ותודות ללורה אשלי על כך יום יום) עם עוגיות בצידן, ואולי גם נראה סרט עם קולין פירת' כדי שזה יהיה ממש ממש מושלם. והרי לך ערב בנות מרענן עם סוודר בצידו.
תגידי לבעלך שיש ערב בנות, ובואי לשבת איתי ביום שני על הספה. אני אקרא ספר ואת תסרגי. אני אכין לך כוס תה אנגלי משובח (ותודות ללורה אשלי על כך יום יום) עם עוגיות בצידן, ואולי גם נראה סרט עם קולין פירת' כדי שזה יהיה ממש ממש מושלם. והרי לך ערב בנות מרענן עם סוודר בצידו.
תעמיסי תעמיסי יוניתה
בכל אופן באמת קשה, בחיי. כל בוקר ככה? מורט עצבים, למי בא להתעורר בכלל? לא לך ולא לילדים. ניסית לתת חיזוקים חיוביים בתחום הדברים שטל אוהב? לדוגמא. אתה אמנם הולך לבית הספר, אבל אני מחכה לך עם ארוחה .......כמו שאתה אוהב, משהו חגיגי. או בצהריים כשתחזור תצפה במה שאתה אוהב לפני הכל, או קניתי לך הפתעות קטנות, כל פעם שתלך לבית הספר יפה, תחכה לך בכניסה לבית הפתעה עטופה בנייר תשמעי יוניתה בשנה שעברה היה לרון הרבה יותר קשה, קניתי שקית עם הפתעות קטנות שהוא אוהב , או קלפים ופשוט הוא קיבל חיזוקים פיזיים, יהיו כאלה שיאמרו שזו לא שיטה, אבל דוקא אצלנו זה עבד, ולאט לאט הפחתנו את זה כאשר הקושי הופחת, כיום הוא הולך בכיף ענק. בנוסף כדאי לבדוק האם הגורם הוא רק שיעמום, או שמה יש גם קושי רגשי ואחר. בהצלחה ותהני מהקפה.
בכל אופן באמת קשה, בחיי. כל בוקר ככה? מורט עצבים, למי בא להתעורר בכלל? לא לך ולא לילדים. ניסית לתת חיזוקים חיוביים בתחום הדברים שטל אוהב? לדוגמא. אתה אמנם הולך לבית הספר, אבל אני מחכה לך עם ארוחה .......כמו שאתה אוהב, משהו חגיגי. או בצהריים כשתחזור תצפה במה שאתה אוהב לפני הכל, או קניתי לך הפתעות קטנות, כל פעם שתלך לבית הספר יפה, תחכה לך בכניסה לבית הפתעה עטופה בנייר תשמעי יוניתה בשנה שעברה היה לרון הרבה יותר קשה, קניתי שקית עם הפתעות קטנות שהוא אוהב , או קלפים ופשוט הוא קיבל חיזוקים פיזיים, יהיו כאלה שיאמרו שזו לא שיטה, אבל דוקא אצלנו זה עבד, ולאט לאט הפחתנו את זה כאשר הקושי הופחת, כיום הוא הולך בכיף ענק. בנוסף כדאי לבדוק האם הגורם הוא רק שיעמום, או שמה יש גם קושי רגשי ואחר. בהצלחה ותהני מהקפה.
התכוונת כנראה לארוחת צהריים לא?
בכל אופן, טל בוחר לעצמו את הפעילות שהוא רוצה לעשות אחה"צ, במיוחד בימים בהם מגיעה החונכת שלו ואז קל לנו גם להגשים את רצונותיו. לגבי חיזוקים על ידי מתנות, לא כל כך מדבר אליו. אבל מה שקורה זה, שכשהוא יודע מה מחכה לו, אז הוא בוכה מתוך מחשבה שאולי אם יבכה, ישתנה סדר היום ואז הצ'ופר יגיע קודם, לפני בית הספר . ניסינו, תאמיני לי. יש לנו כאן גם בעיה של הבנה , אצל טל,לפחות. הכל ביחד. תודה בכל אופן.
בכל אופן, טל בוחר לעצמו את הפעילות שהוא רוצה לעשות אחה"צ, במיוחד בימים בהם מגיעה החונכת שלו ואז קל לנו גם להגשים את רצונותיו. לגבי חיזוקים על ידי מתנות, לא כל כך מדבר אליו. אבל מה שקורה זה, שכשהוא יודע מה מחכה לו, אז הוא בוכה מתוך מחשבה שאולי אם יבכה, ישתנה סדר היום ואז הצ'ופר יגיע קודם, לפני בית הספר . ניסינו, תאמיני לי. יש לנו כאן גם בעיה של הבנה , אצל טל,לפחות. הכל ביחד. תודה בכל אופן.
יוניתי מקסימה ../images/Emo24.gif
באמת אין לי עצות רק כתף להושיט לך.. אני שמחה מאוד שגם בבלאגן את מוצאת את האושר. כל הורה מעורב כמה שהוא יכול. אם יש לך את האפשרות נהדר, אבל באמת אם לא אל תלקי את עצמך על זה. אי אפשר לעשות הכל... פשוט אי אפשר. אני הגעתי לרמת אנרגיה כל כך נמוכה שאפילו לא נמצאת בועדי ההורים כמו שתמיד חשבתי שאהיה.. מודעת לכמות האנרגיה שיש לי ורוצה לתעל אותה באופן הישיר ביותר לילדים שלי. זהו. לא מתנצלת. מקווה שניקיונות קצת עשו גם סדר בראש, ואטמי אוזנים נשמע לי אחלה פיתרון
נשיקות, מאיה
באמת אין לי עצות רק כתף להושיט לך.. אני שמחה מאוד שגם בבלאגן את מוצאת את האושר. כל הורה מעורב כמה שהוא יכול. אם יש לך את האפשרות נהדר, אבל באמת אם לא אל תלקי את עצמך על זה. אי אפשר לעשות הכל... פשוט אי אפשר. אני הגעתי לרמת אנרגיה כל כך נמוכה שאפילו לא נמצאת בועדי ההורים כמו שתמיד חשבתי שאהיה.. מודעת לכמות האנרגיה שיש לי ורוצה לתעל אותה באופן הישיר ביותר לילדים שלי. זהו. לא מתנצלת. מקווה שניקיונות קצת עשו גם סדר בראש, ואטמי אוזנים נשמע לי אחלה פיתרון
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.