סתם קיטורים
חברים נמאס לי. עוד לא 9 בבוקר ואני כבר שפוכה. שפוכה נפשית, ריגשית, איך שתקראו לזה זה יהיה נכון. הבקרים , חברים, הבקרים הורגים אותי. יש לי ילד שקוראים לו טל, נכון הוא בן 9, ונכון הוא לומד בבית ספר, אבל כאן הבעיה. הילד שונא ללמוד. למרות שהוא יודע את מערכת השעות שלו בע"פ, ויודע שיהיו לו היום דברים שאוהב, כמו עבודה עם הקלינאית תקשורת ועוד חבר שאוהב אותו, ועבודה (או איך שטל קורא לזה - משחק ) עם המרפאה בעיסוק, דבר שגם אותו אוהב, וכן מקצועות שמאוד נהנה בהם כמו כלכלת בית, שם הם לומדים לאפות ולבשל, וטל נהנה שם מכל רגע, או יצירה . עדיין בוכה בבוקר, ומבקש דברים חווייתיים יותר, כמו "לחגוג את יום המשפחה ", "קבלת שבת", "קיוסק" , "פורים", "קיטנה בפסח", - וכן לא תאמינו אבל מבקש "חזרות לסוף שנה". בקיצור כל מה שהוא FUN , ולא דורש מאמץ מוטורי, או ישיבה על הישבן ליד שולחן. הבכי שלו הורג אותי, פשוט הורג. יש לנו מערכת שעות שבועית בבית, בנוסף למערכת הכיתתית/אישית של טל, ובה אנחנו רושמים שוב את הפעילויות שיהיו, גם פעילויות של אחה"צ, כי מאוד חשוב לו לדעת מה עושים אחרי בית הספר, איזו המשכיות מחכה לו. עד כדי כך שגם המערכת הזאת שבועית, ואם חלילה יש שינויים , חייבים לתדע אותו ולתקן את המערכת, עוד דבר שכרוך בבכי. כולנו מרוטים מעצבים, הבכי פשוט מורט עצבים. וגם השניים האחרים נדבקים מזה, ואפשר להבין, כי מי אוהב להתעורר ברעש של בכי, חזרה על מילים, משיכת תשומת הלב של אמא כל הזמן, וכל אחד רוצה אותי בבוקר. גם אם השניים האחרים עצמאיים כבר, עדיין מגיעה גם להם תשומת לב, גם הם רוצים שאמא תגיש להם לאכול, שתתייחס אליהם. ואז גם הם מתחילים עם בכי וצעקות, פשוט כדי להתחרות על תשומת הלב שלי, וגם כי כמה אפשר. בקיצור תראו מה השעה, ופשוט מתוך תשישות, הפעם שיניתי את מנהגי וקודם כל פרגנתי לעצמי בקפה נוסף, מולכם יקירי, והוצאת הג'יפה החוצה. זהו. שיהיה לכם המשך יום נעים ורגוע יותר. וכן, אנחנו אחרי הטיפול שיניים, שעבר תודה לאל, די בקלות, לא אעמיס עליכם גם את החוויות מאתמול, כי זה כבר יותר מידי . אוהבת. יונית.
חברים נמאס לי. עוד לא 9 בבוקר ואני כבר שפוכה. שפוכה נפשית, ריגשית, איך שתקראו לזה זה יהיה נכון. הבקרים , חברים, הבקרים הורגים אותי. יש לי ילד שקוראים לו טל, נכון הוא בן 9, ונכון הוא לומד בבית ספר, אבל כאן הבעיה. הילד שונא ללמוד. למרות שהוא יודע את מערכת השעות שלו בע"פ, ויודע שיהיו לו היום דברים שאוהב, כמו עבודה עם הקלינאית תקשורת ועוד חבר שאוהב אותו, ועבודה (או איך שטל קורא לזה - משחק ) עם המרפאה בעיסוק, דבר שגם אותו אוהב, וכן מקצועות שמאוד נהנה בהם כמו כלכלת בית, שם הם לומדים לאפות ולבשל, וטל נהנה שם מכל רגע, או יצירה . עדיין בוכה בבוקר, ומבקש דברים חווייתיים יותר, כמו "לחגוג את יום המשפחה ", "קבלת שבת", "קיוסק" , "פורים", "קיטנה בפסח", - וכן לא תאמינו אבל מבקש "חזרות לסוף שנה". בקיצור כל מה שהוא FUN , ולא דורש מאמץ מוטורי, או ישיבה על הישבן ליד שולחן. הבכי שלו הורג אותי, פשוט הורג. יש לנו מערכת שעות שבועית בבית, בנוסף למערכת הכיתתית/אישית של טל, ובה אנחנו רושמים שוב את הפעילויות שיהיו, גם פעילויות של אחה"צ, כי מאוד חשוב לו לדעת מה עושים אחרי בית הספר, איזו המשכיות מחכה לו. עד כדי כך שגם המערכת הזאת שבועית, ואם חלילה יש שינויים , חייבים לתדע אותו ולתקן את המערכת, עוד דבר שכרוך בבכי. כולנו מרוטים מעצבים, הבכי פשוט מורט עצבים. וגם השניים האחרים נדבקים מזה, ואפשר להבין, כי מי אוהב להתעורר ברעש של בכי, חזרה על מילים, משיכת תשומת הלב של אמא כל הזמן, וכל אחד רוצה אותי בבוקר. גם אם השניים האחרים עצמאיים כבר, עדיין מגיעה גם להם תשומת לב, גם הם רוצים שאמא תגיש להם לאכול, שתתייחס אליהם. ואז גם הם מתחילים עם בכי וצעקות, פשוט כדי להתחרות על תשומת הלב שלי, וגם כי כמה אפשר. בקיצור תראו מה השעה, ופשוט מתוך תשישות, הפעם שיניתי את מנהגי וקודם כל פרגנתי לעצמי בקפה נוסף, מולכם יקירי, והוצאת הג'יפה החוצה. זהו. שיהיה לכם המשך יום נעים ורגוע יותר. וכן, אנחנו אחרי הטיפול שיניים, שעבר תודה לאל, די בקלות, לא אעמיס עליכם גם את החוויות מאתמול, כי זה כבר יותר מידי . אוהבת. יונית.
