סיפור אחר מהחיים
פעם מזמן בתיכון היתה לנו מן תכנית מצטיינים. כל מי שהוציא ממוצע גבוה מ90 יכל לגשת בגרויות במספר מקצועות (כמעט אך ורק ריאליים) שנה מוקדם יותר. בין היתר היה מדובר גם באיזשהו פרוייקט גמר במחשבים. אני וחברה נגשנו לנו שמחות וטובות לב (כשתי בחורות מצטיינות במיוחד שלא רק שפשפו את ה90 מלמעלה) להציע הצעות משלנו לפרוייקט ולבחון את אילו שביה"ס וגורמים חיצוניים נהגו להציע לתלמידים. היה בהחלט סשן נהדר. היה לנו קצת קשה להחליט בין שני פרוייקטים טפשיים במיוחד שהוצעו לנו, וכשבקשנו יום לחשוב על כך צחקה אחת היועצות ואמרה "אח אתן מתייחסות לפרוייקט הזה כאילו אתן בוחרות בעל" והיועץ המאוס עוד יותר לצידה צחק לו. בסופו של דבר החברה הצטרפה לפרוייקט אחר ואליי צמדו בחור שהצליח להכנס איכשהו לתכנית מאוחר יותר למרות שהממוצע שלו היה נמוך במקצת מהדרוש. אבל הוא היה קרוב מספיק אז נתנו לו לנסות (לא התכוונתי בשום פנים ואופן לטעון שציונים משקפים איזשהו אספקט של כשרון או אינטיליגנציה אבל אילו היו הקריטריונים שלהם לכשרון, או לפחות חלק מהקריטריונים). ולפתע כשנגשתי לאותו חדרון לדון בפרויקט העתידי שלנו צץ לו לפתע פרוייקט מרתק בין המעניינים יחסית שהוצעו לנו.. לא היה צל של אזכור מיותר של ציד בני זוג וכד´. הסיפור נעשה מכוער אף יותר כשבמהלך השנה ישבנו מדי פעם עם חונכים שהיו אמורים לעזור לנו ולעתים רחוקות מאוד דברו אליי או אלינו (רוצה לאמר דברו אליו בלבד). רק אני הטרדתי בשאלות כשהבחור טען שהוא מבין אז התעלמו. מיותר לציין מי היתה זו שבסופו של דבר הצליחה איכשהו בתנאים לא תנאים לעשות את כל העבודה בעצמה (ומי לקח לפחות חצי מהקרדיט). ולחשוב שסיפור קטן וטפשי כזה רודף אותי בכזאת עצמה עד היום. הנימה היבבנית משהו היא סממן מובהק לכך. וטל קר לגבי משהו שאמרת כמה פעמים, מעולם לא חשבתי שזו רק אני שדברים כאלה קורים לה. אולי סתם קצת כעסתי על עצמי שאני מהרבות שעוברות על כך בשתיקה יחסית. סתם רגע מלנכולי שכזה, כי דבר דומה קורה לי שוב בעבודה, שלא ממש אכפת לי ממנה כרגע אמנם, אבל גם זה עוד יגיע.
פעם מזמן בתיכון היתה לנו מן תכנית מצטיינים. כל מי שהוציא ממוצע גבוה מ90 יכל לגשת בגרויות במספר מקצועות (כמעט אך ורק ריאליים) שנה מוקדם יותר. בין היתר היה מדובר גם באיזשהו פרוייקט גמר במחשבים. אני וחברה נגשנו לנו שמחות וטובות לב (כשתי בחורות מצטיינות במיוחד שלא רק שפשפו את ה90 מלמעלה) להציע הצעות משלנו לפרוייקט ולבחון את אילו שביה"ס וגורמים חיצוניים נהגו להציע לתלמידים. היה בהחלט סשן נהדר. היה לנו קצת קשה להחליט בין שני פרוייקטים טפשיים במיוחד שהוצעו לנו, וכשבקשנו יום לחשוב על כך צחקה אחת היועצות ואמרה "אח אתן מתייחסות לפרוייקט הזה כאילו אתן בוחרות בעל" והיועץ המאוס עוד יותר לצידה צחק לו. בסופו של דבר החברה הצטרפה לפרוייקט אחר ואליי צמדו בחור שהצליח להכנס איכשהו לתכנית מאוחר יותר למרות שהממוצע שלו היה נמוך במקצת מהדרוש. אבל הוא היה קרוב מספיק אז נתנו לו לנסות (לא התכוונתי בשום פנים ואופן לטעון שציונים משקפים איזשהו אספקט של כשרון או אינטיליגנציה אבל אילו היו הקריטריונים שלהם לכשרון, או לפחות חלק מהקריטריונים). ולפתע כשנגשתי לאותו חדרון לדון בפרויקט העתידי שלנו צץ לו לפתע פרוייקט מרתק בין המעניינים יחסית שהוצעו לנו.. לא היה צל של אזכור מיותר של ציד בני זוג וכד´. הסיפור נעשה מכוער אף יותר כשבמהלך השנה ישבנו מדי פעם עם חונכים שהיו אמורים לעזור לנו ולעתים רחוקות מאוד דברו אליי או אלינו (רוצה לאמר דברו אליו בלבד). רק אני הטרדתי בשאלות כשהבחור טען שהוא מבין אז התעלמו. מיותר לציין מי היתה זו שבסופו של דבר הצליחה איכשהו בתנאים לא תנאים לעשות את כל העבודה בעצמה (ומי לקח לפחות חצי מהקרדיט). ולחשוב שסיפור קטן וטפשי כזה רודף אותי בכזאת עצמה עד היום. הנימה היבבנית משהו היא סממן מובהק לכך. וטל קר לגבי משהו שאמרת כמה פעמים, מעולם לא חשבתי שזו רק אני שדברים כאלה קורים לה. אולי סתם קצת כעסתי על עצמי שאני מהרבות שעוברות על כך בשתיקה יחסית. סתם רגע מלנכולי שכזה, כי דבר דומה קורה לי שוב בעבודה, שלא ממש אכפת לי ממנה כרגע אמנם, אבל גם זה עוד יגיע.
