סתם סיפור מהחיים

[אביבית#ב]

סתם סיפור מהחיים

לפני כמה שנים הגשתי את מועמדותי לתפקיד צוערת במשרד החוץ. עברתי בחינה בכתב של יום שלם. מתוך 200 מועמדים נבחרו 20 כולל אותי. עברנו יום שלם של בחינות פסיכולוגיות כגון משחקי תפקידים. צוות הבוחנים כלל מנהלים במשרד החוץ ופסיכולוגים. מתוך 20 נבחרו 8 ביניהם אני. מתוך ה-8 צריכים היו להיבחר 4. הייתי בחורה יחידה שהגיעה לשלב הזה. עכשיו כל מה שעמד ביני לבין המשרה הנחשקת היה ראיון של 5 דקות. נכנסתי לחדר. ישבו שם 6 איש מתוכם אישה אחת. ישבתי מולם. הם התחילו לשאול אותי שאלות של ידע כללי ובקשו שאספר על עצמי. לפתע הגיעה השאלה:"אנחנו רואים שאת רווקה אבל אם היית נשואה מה היה אומר בעלך על זה שהוא צריך לנדוד אחריך בעולם?" עניתי שאני אבחר מישהו שיהיה מוכן לכך. ואז הם אמרו:"יש לך משהו שאת רוצה לשאול אותנו?" הייתי אז צעירה ופזיזה ובלי לחשוב שאלתי:"גם את הגברים אתם שואלים את אותה שאלה ששאלתם אותי עכשיו?" שתיקה מעיקה. הם הסתכלו עלי בתדהמה. הבנתי שעשיתי טעות גורלית. סוף דבר- לא התקבלתי. אין לי מושג למה אבל מציקה לי המחשבה שבגלל הפה הגדול שלי. לאחר שיצאתי שאלתי את הנבחנים האחרים ובטח תתפלאו לשמוע שאת אף אחד לא שאלו את השאלה ההיא.

 

[קנצה צוברי]

שיתבישו

שאלה מטופשת ומיותרת מצידם. בהחלט שאלת שאלה לגיטימית ונכונה . למה לא המשכת בבירור הנושא(כולל מבחינה משפטית).

 

[טל קר]

לא כולם רצים לבירור מבחינה משפטית

זה גם עולה כסף ולא לכולם יש,זה גם לוקח זמן ומשאבים ולא לכולם יש, וגם תמיד יש להם את הדרך להתחמק ולמצוא סיבות אחרות בדיעבד למה בעצם פסלו אותה. הרי את אליס מילר למען השם פסלו מקורס טיס בגלל "עודף מוטיבציה" (ולא, זו לא בדיחה.).

 

[klava]

נכנסתי לפה כי ראיתי את יוסאריאן

ואחריו אני מוכנה לאש ולמים אני עובדת בתפקיד שהוא נחשב כגברי ואני נלחמתי בשביל זה ומבחינה מקצועית עולה על מספר גדול מהם. אבל.. מנסיוני: כאשר נולד לי ילד, הוא הפך להיות דבר מספר 1 בחיים שלי - לא קריירה לא עבודה, למרות שנשארתי באותו מקצוע. אני לא אומרת שאי אפשר להשאיר ילד עם בעל, אבל באשר ילד חולה חלילה - אני חושבת עליו. ככה בנוי אישה וזה עניין פיזיולוגי לא חברתי ואם מחר אצטרך לבחור מעמד/ת לתפקיד מסויים - אחשוב גם על זה - הרי כאשר אישה הולכת לכבות שריפה היא חושבת מה יהיה אם ילדים בלעדיה. גבר לא מראש מבקשת סליחה מנשים - אני פמיניסטית ב80%

 

[טל קר]

רציתי לדעת, למה כשהילד חולה חלילה

רק האמא חושבת עליו, והאבא לא, או למה זה שרק האמא נשארת עם הילד זה ענין פיזיולוגי "כי ככה בנויה אישה" ולא חברתי. האם זה שאת משאירה את הילד עם בן זוגך הוא עובר כאלו חוויות נוראיות, שאת חשה שאת פוגעת בו ולכן העבודה באה על חשבון הילד? לדעתי רגשות האשם האלה או התחושה "שרק אמא באמת יכולה לטפל בילד חולה" הן ענין חברתי ולא פיזיולוגי. והצטערתי לשמוע על כך שאת עשויה להפלות נשים בגלל תפיסתך המוטעית שאישה עם ילד חולה לא יכולה לתפקד, או שרק אישה חושבת על הילדים שלה בעוד שגבר לא.

 

[klava]

את באמת לא הבנת

לא רק אמא קמה בלילה, אבל רק אמא שומעת כל נשימה של ילד- אב יושן שינה מתוקה - וזה עניין פיזיאולוגי לא עניין פיזיולוגי שאמא נשארת - לא רק אמא נשארת אבל עניין פיזיולוגי שאמא ברגעים קריטיים תחשוב על ילד, וגבר על דברים אחרים לא חיווית חוויה זו?

 

[טל קר]

זה לא נשמע לי ענין פיזיולוגי כלל

וכלל. אלא חברתי. למה את חושבת שזה ביולוגי? אולי הגבר יכול להרשות לעצמו לחשוב גם על דברים אחרים( לא שאני חושבת שברגעים קריטיים הוא לא חושב על הילדים, אני חושבת שכן), כי הוא יודע שמישהו אחר (האישה במקרה שלך) מוודא שיהיה בסדר, והאישה חשה שהיא חייבת לחשוב קודם כל על הילד, כי היא חוששת שהגבר לא יחשוב עליו, ואז נוצר מעגל קסמים כזה? ממתי רק אמא שומעת כל נשימה ואב ישן שינה מתוקה (הי, אמיר, תגיד משהו)? רק ממתי שהרגלת ככה את האבא. אם כל פעם שהילד בוכה רק האמא קמה, למה שהגבר לא ישן שינה מתוקה? מישהו אחר עושה את העבודה בשבילו. באותה מידה, אם רק את תנקי את הבית, תוכלי להגיע למסקנה המופרכת לא פחות ש"מבחינה פיזיולוגית רק אמא שמה לב ללכלוך - ואבא לא מנקה" ואם רק את תבשלי, תוכלי להגיע למסקנה ש"מבחינה פיזיולוגית רק אמא חשה צורך לבשל". אז לא, מדובר בענין חברתי. בטח שלא חוויתי את זה בתור גבר, כי אני אישה, וגם בתור אישה לא חוויתי את זה כי אין לי ילדים, אבל אם אני אסתכל אחורה, אל ההורים, מי שדאג לי יותר כשהייתי חולה היה אבא שלי,לא אמא שלי. ואמא שלי יכלה לדאוג פחות, כי היא ידעה שאבא שלי מוודא שיהיה בסדר.

 

[klava]

אנו מדברים בשפות זרות

אני מדברת על רפלקסים - רק חלקם הם תופעה חברתית חלילה אני לא אומרת "שוועדת קבלה" צדקה כשלא היה לה מה לענות אלא שהם לא אנו לה "כן אותה שאלה נשאל גם גברים" אני אומרת שבתוך מרעין לתפקיד לוחם בצבע היתי מעדיפה להשאיר את אם בחיים חן חן

 

[הדס (אמבר)]

ואני מתפעלת מהסבלנות שבה עונים פה

למישהו שגם מדבר שטויות לא מבוססות, וגם מצליח לעשות זאת בשגיאות כתיב מזעזעות.

 

[klava]

הדס

לדעת לשמוע דעות שונות זה גם רמת אינטליגנציה אבל לך רק אני עניתי - סמת לב?

 

[הדס (אמבר)]

אין לך דעות. יש לך דוגמאות

שאין לי מושג מאיפה לקחת אותן, יש לך השערות מצוצות מהאצבע שאינן מבוססות על איזשהן עובדות, ושאי אפשר לגבש מהן איזו תיזה כללית שיש לה תוקף כללי, והכל מובא בשגיאות כתיב מזעזעות.

 

[klava]

הדס הנכבדה

א. את כנראה מאוד כחמה ויודעת הכל - את מרשה לעצמך לבחון אנשים - האם יש להם דעות. זה א. ב. אני רק 3 שנים בארץ ולא פלא שכותבת עם שגיאות - עכשיו אני לא התפלא אם תזרקי משהו על עולים חדשים אבל דבר חשוב ביותר עליך הבנתי - אם עברת כבר על "שגיאות כתיב" סימן שאין לך מה להגיד יותר

 

[klava]

עכשיו תרגישי יותר טוב - החלפתי

בין "ח" ו"כ" כדי שתיהי יותר מסופקת

 

[neatsun]

הדס

שגיאות כתיב מפריעות גם לי. אבל מכיון שיש ביננו עולים חדשים, ויש דיסלקטים , נראה לי שלא ראוי להעיר על שגיאות כתיב, ולא ראוי לייחס איזשהו קשר בין תוכן ורמת הדברים הכתובים, לבין סוגיית הכתיב, בטח שלא בצורה מעליבה.

 

[הדס (אמבר)]

ואם תשים לב, תראה שהתייחסתי

בעיקר לתקפות העובדות המובאות ולדרך הסקת המסקנות מהן, והתייחסתי לשגיאות הכתיב רק בהערת אגב. וצר לי אם פגעתי במישהו שלא בצדק. אכן יש דיסלקטים ועולים חדשים, ויש גם אנשים בורים, ואני לא רואה פסול להעיר על שגיאות כתיב.

 

[neatsun]

במקרה הזה אין לי וויכוח

עם הטיעונים העיקריים שהבאת, וגם לא הערתי לגביהם. אבל התייחסות האגב שלך, שגם חזרת עליה ביותר מהודעה אחת, לוקה בחוסר רגישות. סביר שרוב השגיאות שנצפות כאן מדי יום נובעות מבורות, אבל מכיון שאין לך שום דרך לדעת מי הכותב ומה הבעיות שלו, לא אכפת לך להעיר בצורה די פוגעת, בלי לדעת על איזה בהונות את דורכת? ולאיזה מטרה בדיוק? לבסס את עליונותך?

 

[ספיר ק]

נכון

ונגיד שהשגיאה כן נובעת מבורות, זו סיבה להעליב את הכותב/ת? אלא אם כן מדובר במישהו שאני מכירה טוב, ויודעת שלא יפגע מדברי, אני לא מעירה על שגיאות. וכשאני מעירה, אני מנסה לעשות את זה בארבע עיניים.

 

[אלת הירח]

מסכימה

זה לא המקום להעיר על שגיאות כתיב, בטח לא בצורה מבזה, ובטח לא למישהו שאנחנו לא מכירים. וזו טעות לקפוץ למסקנות על אנשים על סמך זה שיש להם שגיאות כתיב, במיוחד בתור פורום פמיניסטי שמנסה להגיד לאנשים לא לקפוץ למסקנות על נשים על סמך נתון אחד.

 

[הדס (אמבר)]

אז מתי זה לא טעות לקפוץ למסקנות

על אנשים? כאשר הם אומרים שטויות? כאשר הם מסתמכים על עובדות שאינן בינן קשר לבין המציאות? כאשר הם מסיקים מסקנות מטופשות מהעובדות? ובאמת, מותר לאנשים להיות בורים, להאמין באמונות טפלות, לשלוף עובדות חסרות בסיס מהשרוול, ולבנות על זה כל מיני פרשנויות שבינן לבין חשיבה רציונלית אין כלום, ואת כל זה לבטא במשפטים שין שום קשר בינם לבין עברית. זה בסדר. אבל לומר להם את זה - זה כבר נורא לא בסדר, זה לא פוליטיקלי קורקט, זה חס וחלילה עלול להעליב אותם.

 

[אלת הירח]

אין לי בעיה

כשזה מגיע לזה שהם אומרים שטויות. אבל יש הבדל בין כתיבה בשגיאות, שיכולה לנבוע מחוסר הכרות מספקת עם השפה או קשיי למידה ולא מעידה על חוסר אינטיליגנציה, לבין בורות בנושא הנדון, דיבור בהכללות, חוסר ביסוס טענות ונסיון להכריז שדעה פרטית היא עובדה. תתקיפי אותם על הדברים האלה, לא על שגיאות כתיב, במיוחד אם את לא יודעת אם הם לקויי למידה או עולים חדשים.