מאיפה אתחיל?
1. ייצרו. אמנם לא בכמויות, אבל יצרו. "כרמלה גרוס ואגנר", "נושאי המגבעת", "ריר", "מופע הארנבות של ד"ר קספר", "אוליב", "פורטיסחרוף". ויש עוד לא מעט, שרובם לא היו בשוליים, והיה להם קהל, וכן, הם בעטו גם בעטו, ויודעת מה, עזבי רוקרול לרגע. מה עם סגנונות אחרים שנעלמו? אני אוהב מוסיקה טובה – רוק או לא רוק. מה לעשות, יש מי ששולל מוסיקה מראש רק בגלל שהיא ישראלית, זה כבר בעיה שלו והפסד שלו. 2. חברות התקליטים פירגנו, וברמות, לאמנים מתחילים. היה חופש אמנותי. ברור שהמטרה לעשות כסף, אבל זו שאלה של מינון. אז חברות חיכו שיפנה אליהן אמן מוכשר, ולכשהופיע - הוא הוחתם והוציא אלבום כטוב על ליבו. היום - הם מחפשות את הגימיק שבזכותו ירוויחו כסף, ואמנים מוכשרים - נאלצים להפיק את אלבומם באופן פרטי. 4. היתה השפעה ישירה של גראנג'. גוד דאם, איפה קוטנר כשצריכים אותו. כל הפריחה של מועדון "רוקסן" בת"א היתה סביב העניין הזה. 6. זה נראה מעט מדי, מאוחר מדי, ורק למראית עין נדמה שיהיה בסדר, למרות שהלואי ויתחילו לבוא לפה אמנים מחו"ל. 11. המוסיקה תמיד היתה מעניינת, השאלה כמה מעמיקים כדי להגיע אליה. רשימה חלקית של אמנים (מוכרים יחסית, אני לא אלאה עם שמות שלא זכו להצלחה מסויימת) נעדרים: החברים של נטאשה, אבטיפוס, סיוון שביט, הקספרים, איפה הילד?, קרח תשע, המכשפות, הג'ינג'יות, רעש, סבווי סאקרז, זקני צפת, נקמת הטרקטור, גן חיות, כשניקו תתחיל לדבר, סטלה מאריס, תופעת דופלר. כל היודע דבר על מקום המצאם מתבקש להודיע בהקדם להד ארצי. רובם היו אמנים מעניינים, מקוריים עם שירים טובים ומעלה. וזאת בלי להזכיר אמנים שנשארו - אבל אחרי 95 פשוט עשו מוסיקה איומה. ואני מאוכזב מהגישה הכללית והצפויה פה - שינויים בהרגלי השמיעה ובכלל בחיים, לא נובעים רק ממניעים חומריים, כמו כסף, ערוץ 2. אני לא מוכן להסתמך רק על ראיות מוחשיות וחותכות. אני מאמין גדול בפסיכולוגיה, ותהליכים נפשיים שעברנו - היו פה, בלי צל של ספק. אבל פסיכולוגיה, במדינה שלנו לצערי, תמיד היתה תחום נלעג ולא מוערך. וכן - זה בהחלט אשמתו/הפסד של מי שלא שומע - ישנם כאלה גם עכשיו.
