סתם מספרת על המצב...
הי לכולם! אני חדשה בפורום הזה... אבל נעים מאוד להכיר (אני כיתה ח') שמעו את המצב שלי- אני בחטיבה עכשיו, ביסודי היה לי חבר שתמיד אני אזכור אותו- כל חיי ונפרדנו מסיבה די לא ברורה... מאז כל אחד עבר המון ואני לא בטוחה שהוא זוכר את התקופה שהיינו חברים בקיצור...חשבתי שהוא סתם היה חבר שהולך ובא והתברר לי בשנתיים האחרונות שהוא ממש האהבה הראשונה שלי! ואני עדיין מתה עליו! כשעלינו לחטיבה, לא התמזל מזלי...אני הייתי בכיתה אחת והוא בכיתה אחרת. וכל פעם כשאני רואה אותו במסדרון הלב שלי דופק כמו לא יודעת מה... כשאני עוברת לידו...אני מתה לעצור אותו ולהדביק לו נשיקה! אנחנו כבר ממש לא בקשר...אפילו היי אנחנו לא אומרים.. אני לא אומרת מביישנות... ואם אני פתאום אתחיל לומר לו עכשיו היי במסדרון זה ממש יראה חשוד (ואני ביישנית!!) בתחילת השנה היה איזה ערב אחד שדיברנו באייסיקיו... השיחה הזו הייתה יחסית קצרה כי הוא היה צריך ללכת וזה היה בלילה וגם מאוד התביישתי. בגלל שהוא היה צריך ללכת לאיזה מקום הוא אמר לי שאני אצלצל אליו ונדבר... והתביישתי לאללה בהתחלה. אחר כך צלצלתי..והוא שאל אותי אם אני אוהבת אותו... והייתי מבולבלת. לא אמרתי לו כן ולא אמרתי לו לא. התחמקתי איכשהו ואמרתי לו "מה זו השאלה הזו?!" וכמו אידיוטית הייתי צריכה לומר לו כן!!! בגאווה! אבל זה כבר עבר... מאז אותו לילה שדיברנו אין לנו קשר. ויש לי חברה בכיתה שלו... שהם ידידים ממש טובים. אז כל פעם שאני באה לכיתה שלה אני רואה אותו!!
ואמרתי לחברה שלי שתנסה לברר אם יש לו רגשות אלי או משהו כזה. והיא אף פעם לא החזירה לי תשובה נורמלית..
לפני כמה שבועות דיברתי עם החבר הכי טוב שלו. והחבר הכי טוב שלו הבהיר לי שאין למי שאני אוהבת רגשות כלפי...
אבל יכול להיות שהוא סתם המציא?! אני כבר לא יודעת! מאז די ניסיתי לרדת ממנו אפילו כמה פעמים ניסיתי וניסיתי ורק שקעתי יותר בדיכאונות... היו לי ממש תקופות שלא הייתי אוכלת והייתי בוכה המון.. רק חשבתי עליו!!!!!
החבר הכי טוב שלו- שאני כבר לא בקשר איתו... אמר לי שאמור להיות למי שאני אוהבת אייסיקיו בקרוב.. לחכות? להמשיך בחיים עם סבל ועצב ודיכאונות? יש עצות?
נ.ב.- ביסודי הוא היה ממש נשמה טובה! הוא היה כזה מאמי ואמרו לי שבחטיבה הוא נהיה קצת ערס... ואפילו עישן איזה תקופה אבל החבר הכי טוב שלו אמר לי שהוא כבר לא מסתובב עם ה"ערסים" ולא מעשן
כי בעיקרון...
הי לכולם! אני חדשה בפורום הזה... אבל נעים מאוד להכיר (אני כיתה ח') שמעו את המצב שלי- אני בחטיבה עכשיו, ביסודי היה לי חבר שתמיד אני אזכור אותו- כל חיי ונפרדנו מסיבה די לא ברורה... מאז כל אחד עבר המון ואני לא בטוחה שהוא זוכר את התקופה שהיינו חברים בקיצור...חשבתי שהוא סתם היה חבר שהולך ובא והתברר לי בשנתיים האחרונות שהוא ממש האהבה הראשונה שלי! ואני עדיין מתה עליו! כשעלינו לחטיבה, לא התמזל מזלי...אני הייתי בכיתה אחת והוא בכיתה אחרת. וכל פעם כשאני רואה אותו במסדרון הלב שלי דופק כמו לא יודעת מה... כשאני עוברת לידו...אני מתה לעצור אותו ולהדביק לו נשיקה! אנחנו כבר ממש לא בקשר...אפילו היי אנחנו לא אומרים.. אני לא אומרת מביישנות... ואם אני פתאום אתחיל לומר לו עכשיו היי במסדרון זה ממש יראה חשוד (ואני ביישנית!!) בתחילת השנה היה איזה ערב אחד שדיברנו באייסיקיו... השיחה הזו הייתה יחסית קצרה כי הוא היה צריך ללכת וזה היה בלילה וגם מאוד התביישתי. בגלל שהוא היה צריך ללכת לאיזה מקום הוא אמר לי שאני אצלצל אליו ונדבר... והתביישתי לאללה בהתחלה. אחר כך צלצלתי..והוא שאל אותי אם אני אוהבת אותו... והייתי מבולבלת. לא אמרתי לו כן ולא אמרתי לו לא. התחמקתי איכשהו ואמרתי לו "מה זו השאלה הזו?!" וכמו אידיוטית הייתי צריכה לומר לו כן!!! בגאווה! אבל זה כבר עבר... מאז אותו לילה שדיברנו אין לנו קשר. ויש לי חברה בכיתה שלו... שהם ידידים ממש טובים. אז כל פעם שאני באה לכיתה שלה אני רואה אותו!!
