זה לא פשוט כשאת רגילה כל חייך לארוחת ערב
עד כמה שחיי אומנם קצרים (יחסית) כשאת מגיל אפס רגילה לאכול בד"כ רק ארוחת ערב, לפעמים צהריים.... זה מאוד קשה לשנות הרגלים במיוחד כשזה כלכך קיצוני אמרו לי שאם אני לא רעב בבוקר אז לאכול ב-11 אבל אני לא רעב ב-11 אני לא רעב ב-2 אני לא רעב ב-4 אני רעב רק בערב ממש לפני השינה לשנות מצב כזה למצב שבו אני צריך לאכול כל 3 שעות 5-6 ארוחות ביום זה לא קל עם האוכל אני מסתדר פחות או יותר אני אולי בוכה על הקולה אבל כבר שבועיים, מאז שהשתחררתי מהאשפוז, יש קולה במקרר באו חברים משפחה שתו קולה ליידי יש בקבוק פתוח אבל לא נגעתי אז בא לי, לא נורא, לא נוגעים. אני צריך לעבוד על השעות ואם היה מישהו שעובר איתי את זה אולי זה היה עוזר לצערי אני לא מכיר אף אחד אישית שעבר את זה..... עובדים על זה אני נהנה לבשל לאחרים אני נהנה לבשל באופן כללי אני כמו הסבתות שמבשלות ומנקות את הארוחות הענקיות הללו, אבל לא יושבות לרגע לאכול בעצמן (ברצינות, בארוחות המשפחתיות תמיד עזרתי לסבתא בבישולים\נקיונות\הגשה ופספסתי הרבה אוכל בעצמי בגלל זה, אבל הכל באהבה) לשנות הרגלים בצורה כלכך קיצונית.... בואי נגיד שמבחינתי זה אחד הדברים הקשים מבחינה פיזית ונפשית שהייתי צריך לעבור בחיי.