שמחה, הנאה ובחירה -
היתרון בשמחה ובהנאה בעיניי הוא כזה. לעיתים יש זמנים בחיים שלנו שאנו יודעים באותו הרגע כי הם נפלאים, וכאלו שאנו לא יודעים עליהם שהם נפלאים (כמו הילדות, ברגעי קיומה; מזג אוויר קסום). כל אלה נכנסים למאגר העצום של הזיכרון שלנו. מדי פעם, ללא שום סיבה, התמונות והרגשות הללו עולות וצפות מעל פני הזיכרון ונכנסות לתודעה שלנו. אלו הן תחושות אשר למעשה, לפחות בעיניי, מחזירות בדיוק מכסימלי את אותה התחושה שהורגשה בפעם הראשונה של אותו אירוע, מה שבעצם נותן הרגשה שאתה שם בעצם. תחושת ערגה. החוכמה הגדולה היא לזהות מהיכן מגיעות הרגשות האלו, מאילו סיטואציות, לתייק אותם ולהפוך אותם לנגישות בכל עת. זוהי הרגשה נהדרת מהולה בתסכול, כאשר לעיתים אתה מבין שהתחושה הספציפית מוכרת לך, אך אין לך מושג מאיפה, והתחושה היא עילאית כאשר אפשר לדעת. אני לא יודע אם זה עונה על השאלה כל כך, משום שהשאלה היא מעט לא מובנת וקשה להתבייתות. באשר לבחירה. בחירה אידאלית יכולה להיעשות כאשר אתה יודע בין מה אתה בוחר. כמובן שיש מקרים שבהם זה לא קורה, ובכל זאת עלינו לבחור (שכן כל החיים אנחנו מקבלים החלטות קשות), אבל בפטאליות של המוות אין לדעת. הרי מעטים מאוד האנשים היודעים מהו מוות (אם בכלל, אני לא מכיר אחד כזה אישית). לא מעט מאלה שכן יודעים מחליטים האמת בסופו של דבר לבחור במוות לאחר ש"ניצלו" ממנו. אף אחד לא יכול לערוב שהמוות הוא רע יותר מהחיים, ומשום הסיבה הזו אנו "מעדיפים בחירה על בחירה", מאחר ואנחנו יודעים מהם החיים, אך לא יודעים מהו המוות. אם לפשט את זה בהגזמה לדימוי: לפנייך שני מאכלים - אחד שאתה מכיר (טעים או לא טעים), ואחד שאתה לא מכיר. הראשון נראה כמו תמיד, והשני לא נראה טוב (כי כך המוות נראה בעינינו - קר, לא ידוע, ודאי). במה תבחר (אם עלייך לבחור)? לא יודע מה לגביך, אך אני הייתי בוחר במאכל שאני כבר מכיר. אולי זה פשטני מדי, ואולי זה לא קלע למטרה, אבל אני מניח שהכוונה הובנה.