ממש לא מוזר
אפשר לראות את נכונות הטענה אם תביטי איך נשים מול גברים צועדים ברחוב. מלבד ההבדל בנעליים שמציב גבולות למרחק הצעד, הבגדים הצמודים יחסית לגברים שאינם מאפשרים מרחב, נשים פחות "תופסות מרחב" בתנועות הידיים , בהרמת הקול, בישיבה ברכבת/אוטובוס ובכלל בנוכחות המרחבית. אני מסכימה לשתי הטענות. נשים סגורות יותר יחסית בשפת גופן משתי הסיבות. סיפור קצר: באחת ההגשות לאמנות שהגשתי לא היה מספיק מקום על השולחנות המאחרים/מאחרות להגיע הגישו את העבודות על הרצפה. את עבודתי צימצמתי מתוך התחשבות באחרים בפינה מוגדרת ורק כשהגיע זמני פרשתי מעט את המרווחים בין המוצגים. המנחה [אישה]ממש "חטפה עלי קריזה" - קיבלנו כל הכיתה מנה: איך אנחנו מרשים לעצמנו לאפשר לאחרים לצמצם את נוכחותינו ובמיוחד הנשים, "הגיע זמנך- את אמורה לפנות את כל השטח בכדי שנוכל להתייחס לנוכחות העבודות שלך" אתן כל כך רוצות "להיות בסדר " שאתן לא מעיזות לומר עכשו הגיע תורי- עכשו התיחסו אלי. מיותר לומר שאת רוב הזמן בילינו בשעור לחיים על תפיסת זמן/ מרחב/ נוכחות/ התיחסות כאשר "תורנו". שעור שלמדתי לכל החיים כך גם רוב הנוכחים באותה הסדנא. היא הוכיחה לנו- שרוב עבודות האמנות שנעשו ע"י נשים תפסו פחות מרחב והיו קטנות יותר משמעותית מעבודות גברים ע"י שקופיות בשעור שלאחר מכן. זה היה שעור מאלף על אמנות בחיים. נושא הקורס: מיכלים .באופן הכי פתוח הכי משמעותי ופילוסופי שאפשר. מיכל- הכלה [כף רפויה] , חלל, ספייס, נוכחות, אמירה, ועוד.
אפשר לראות את נכונות הטענה אם תביטי איך נשים מול גברים צועדים ברחוב. מלבד ההבדל בנעליים שמציב גבולות למרחק הצעד, הבגדים הצמודים יחסית לגברים שאינם מאפשרים מרחב, נשים פחות "תופסות מרחב" בתנועות הידיים , בהרמת הקול, בישיבה ברכבת/אוטובוס ובכלל בנוכחות המרחבית. אני מסכימה לשתי הטענות. נשים סגורות יותר יחסית בשפת גופן משתי הסיבות. סיפור קצר: באחת ההגשות לאמנות שהגשתי לא היה מספיק מקום על השולחנות המאחרים/מאחרות להגיע הגישו את העבודות על הרצפה. את עבודתי צימצמתי מתוך התחשבות באחרים בפינה מוגדרת ורק כשהגיע זמני פרשתי מעט את המרווחים בין המוצגים. המנחה [אישה]ממש "חטפה עלי קריזה" - קיבלנו כל הכיתה מנה: איך אנחנו מרשים לעצמנו לאפשר לאחרים לצמצם את נוכחותינו ובמיוחד הנשים, "הגיע זמנך- את אמורה לפנות את כל השטח בכדי שנוכל להתייחס לנוכחות העבודות שלך" אתן כל כך רוצות "להיות בסדר " שאתן לא מעיזות לומר עכשו הגיע תורי- עכשו התיחסו אלי. מיותר לומר שאת רוב הזמן בילינו בשעור לחיים על תפיסת זמן/ מרחב/ נוכחות/ התיחסות כאשר "תורנו". שעור שלמדתי לכל החיים כך גם רוב הנוכחים באותה הסדנא. היא הוכיחה לנו- שרוב עבודות האמנות שנעשו ע"י נשים תפסו פחות מרחב והיו קטנות יותר משמעותית מעבודות גברים ע"י שקופיות בשעור שלאחר מכן. זה היה שעור מאלף על אמנות בחיים. נושא הקורס: מיכלים .באופן הכי פתוח הכי משמעותי ופילוסופי שאפשר. מיכל- הכלה [כף רפויה] , חלל, ספייס, נוכחות, אמירה, ועוד.