סרסי המלכה!

[KallaGLP]

גם אני נהניתי מאוד

מסרסיי בספר הרביעי. ממש לא צריך לאהוב דמות ולהזדהות איתה כדי ליהנות מאיך שהיא כתובה ומנקודת המבט שלה.

 

[thisisme4]

היה לי לא נעים לקרוא את הפרקים של סרסיי

כל המחשבות שלה רעות ושופטות, איך שהיא מתייחסת אל כולם, איך היא רואה את עצמה מעל כולם, כל מיני מחשבות מגעילות כאלה על כו-לם.
הבנתי שהיא פשוט רעה, לא יכולתי כמעט להזדהות איתה כי כל שנייה היא חשבה משהו רע על דמות אחרת, בזה לכולם, חושבת את עצמה.. ממש לא נעים לקרוא, אין לה הערכה לאף אחד, וכל אחד הוא נמצא שם רק כדי לנצל אותו בשביל האינטרסים שלה

 

[rsmb1]

לספרים 4-5

חוסר יכולת פוליטית היא לא עילה לאי הזדהות עם דמות pov, אחרת יש עוד פחות סיבות להזדהות עם אדארד.
הוספת סרסיי לדמויות ה- pov דווקא מאוד מעגלת אותה. מהאישה ששונאת את טיריון על משהו שהוא לא אשם בו (תינוק שגרם למות אימו), היא הופכת למישהי ששונאת את טיריון ומפחדת ממנו בגלל נבואה ששמעה בילדותה על וולאנוקר.
עם כל האיום הממשי (הנבואה שניתנה לחברתה אכן התגשמה) שמעיק עליה שנים מילדות היא לא עשתה מעשה פעיל להרוג את טיריון (עד שהיא מאמינה שהוא אשם במה שקורה בספר השלישי). הכי הרבה שהיא עשתה זה לייחל למותו בליבה.
גם החשש שלה מכל ילדה יפה שעומדת להכנס לנעלי המלכה, הופך מקרטוני למובן ברגע שיודעים על הנבואה באמצעות ה- pov.
תוסיף לזה את הדאגה שלה לילדיה - משהו שאפשר גםלהזדהות איתו, למרות שלטעמי (וכמו שכבר כתבו כאן) הזדהות איננה תנאי להעמקת הדמות.
אז ה- pov דווקא מוסיף לה הרבה עומק ומסביר את הסתירות הפנימיות שהיא צריכה לנווט סביבן.

 

[אביר הקרנפים]

זה התירוץ? ספויילרים.

היא שכבה עם כל אוחד שיכלה להוציא ממנו תועלת וזרקה אותו לכלבים כשלא הייתה צריכה אותו. שכבה עם אחיה מגיל צעיר, התנהגה אל כולם בצורה נבזית מגיל ילדות...

מישהו יכול לומר שכשהייתה ילדה והתנהגה בנבזות כלפי החברות שלה, כלפי המאגי, כלפי המינקת של טיריון או כל אחד אחר, שהיא עשתה את זה מדאגה לילדים שלה או בגלל הנבואה?
שטויות במיץ.
סרסיי היא אחד היצורים הנבזיים והמגעילים שבסיפור. כמו גרגור קלגאן, היא פוגעת באנשים רק כי היא יכולה. בשונה מגרגור קלגאן, היא חושבת שהיא שיא החוכמה והשלמות עלי אדמות.

 

[rsmb1]

לא

הצדקתי את ההתנהגות שלה. רק טענתי שיש מקום להזדהות איתה (דואגת לילדיה), ושיש תועלת ב- pov שלה להעמקת הדמות.
אתה אשכרה מאשים אותה בזה שהיא ניצלה מינית גברים בוגרים שיכולים לדאוג לעצמם? איך זה מסתדר עם מה שכתבת למעלה שטיריון בחור טוב, הרי הוא היה עם המון זונות. אז אם הן קיבלו מטבע, הגברים ששכבו עם סרסיי "הפיקו תועלת" אחרת (סרסיי בחורה יפה). למעשה הגברים שהיו עם סרסיי נוצלו הרבה פחות, כי לחלק מהזונות כנראה לא הייתה אופציה תעסוקתית אחרת.

שוב, אני לא טוען שהיא מוסרית/טובה כי אין כמעט אנשים כאלה בשחור ולבן. היא פשוט מורכבת וה- pov שלה כן מוסיף לדמות. וזה שהיא התנהגה בנבזות בתור ילדה לא בהכרח אומר שהיא לא הייתה משתנה בתנאים אחרים (אי-היחשפות לנבואה) אחרי שהייתה מתבגרת ומפתחת אמפתיה.

בכל אופן, אותי הדמות מעניינת בזכות עצמה. זה רחוק מלהיות עניין של צורך בהצבת נקודת מבט במעלה מלך.

 

[mentta]

 

[אביר הקרנפים]

ניצול, חייב להיות מיני? ספויילרים.

היא לא אנסה אף אחד. אבל היא גרמה לאנשים להאמין שהיא מעוניינת בהם, כדי שיעשו מה שהיא רוצה. כשסיימה איתם, השליכה אותם לכלבים. זה לא ניצול?
אם תשמע על בחור שמשכנע נשים שהוא מעוניין בהן, אפילו לא שוכב איתן. אבל כך גורם להן לעשות דברים שהוא רוצה ובפעולות שהן מבצעות למענו הן מכניסות את עצמן לסכנה וגורמות לעצמן הפסדים, לא הייתה מגנה אותו בכל תוקף?
זה ניצול. חד וחלק.

אתה לא טוען שהיא מוסרית או טובה, אתה אומר שאין כמעט אנשים כאלה בשחור ולבן. לדעתי, לקחת רחוק מדי את המסר של מרטין.
אנחנו רגילים לראות טיפוסים בשחור ולבן. דראקו מאלפוי רשע גדול, הרמיוני גריינג'ר צדיקה מלבבת. פרודו בגינס ואראגורן נותנים את כל מה שיש להם כדי להביס את הרוע, הם אדיבים ואציליים, מולם יש את סאורון הרשע וסרומן החמדן והיהיר.
ואז בא מרטין ונותן לנו דמויות כמו תיאון גרייג'וי, אחרון הבנים במשפחתו שגדל כאורח מסוג ב' בבית רם מעלה. אבא שלו וויתר עליו, מנקודת מבטו של הילד בן העשר והוא מצפה ליותר אהבה וכבוד מאביו המאמץ או איך שלא נקרא לזה. הוא מחפש שייכות, וכשהוא נשלח אל משפחתו האמיתית, הוא רוצה להוכיח את עצמו ולדעת שהוא שייך אליהם ושיש לו שורשים במקום כלשהו. מרוב שהוא רוצה להצליח מכל הכיוונים, הוא מפשל מכל הכיוונים. הוא מבצע מעשים רעים, אבל לא לשם הרוע. אז אנחנו מבינים חלק מהמניעים שלו.

מרטין נותן לנו דמות (לא POV) כמו סאנדור קלגאן. אחיו הצעיר של אביר ידוע לשמצה באכזריותו. החיצוניות של סאנדור קלגאן לא מלבבת. הפנים שלו שרופות ומצולקות, גם החלק שאינו מצולק לא נראה טוב. הוא גברתן ענק ונהנה להרוג. ואז אנחנו מגלים במבט קרוב יותר שבתוך סאנדור קלגאן יש את הילד הקטן שנשרף באש על ידי אחיו הגדול, הוזנח על ידי אביו שלא טיפל כיאות בפרשה. הילד גדל ולמד שהוא צריך להיות חזק וקשוח כדי שאף אחד לא ירמוס אותו, אבל הוא גם החליט שלא ינהג באכזריות חסרת טעם כמו אחיו.
כשצריך, הוא הורג ונהנה מזה. הוא נהנה מהכוח שיש לו, ששומר אותו מלהיות קרבן, אבל כשאין צורך, הוא לא יגרום כאב וסבל לאחרים. הוא אפילו מסוגל לדאוג לאנשים.

אבל עדיין יש לנו דמויות כמו נד סטארק, ג'ון ארין וארתור דיין. אנשים שהולכים לפי הספר ולא ימעלו בכבודם. בצד השני יש את גרגור קלגאן וראמזי שלג. אנשים שהם פשוט רעים. תוכל למצוא לי תקריב לדמות של ראמזי שלג, על החסכים והתסבוכים שלו כממזר שיודע שאבא שלו אנס את אמא שלו סתם כי התחשק לו, בשורה התחתונה, הוא רקוב מצפרני רגליו ועד שרשי שערותיו.
מכל זה, אתה לומד שיש הרבה אנשים אפורים, אבל עדיין יש את האנשים מהסוג הפחות נפוץ, אלה שנצמדים לאחד מהקצוות. לדעת רוב הקוראים, סרסיי היא אחת הקיצוניים.

העובדה שהיא התנהגה בנבזות בתור ילדה, לא אומרת שהיא לא יכולה להשתנות בתהליך ההתבגרות שלה. העובדה שלא השתנתה, אומרת שהיא יצור נבזי. הנבואה היא עניין שולי שלא לקח חלק בהליך ההתבגרות ועיצוב האישיות של סרסיי. הרי הנבואה התגשמה הרבה לאחר שסרסיי עיצבה את עצמה.
החלק הראשון שמתקיים הוא שסרסיי מתחתנת עם מלך ולא עם נסיך. זה קורה לאחר שהסתיימו שנות הנעורים שלה. היא כבר בחורה בוגרת ונשארה אותו זבל שהייתה בילדותה כשהתאכזרה אל הסובבים אליה עוד לפני הנבואה.

הנבואה לוקחת מקום מרכזי בפראנויות של סרסיי, לאחר שהיא מקבלת כמה מכות רציניות שגורמות לה לחשוב עליה. הבן שלה מת, אבא שלה מת ואחיה/אהובה איבד את ידו והפך לאיש מנוכר. מבחינתה, המשפחה היחידה בדרגת קרבה ראשונה, זה טומן. מאחר והיא מאמינה שטיריון הרעיל את הבן שלה ושאי אפשר לסמוך על ג'יים, היא לא מאמינה באף אחד אחר כדי לתת לו להתקרב. זה מסביר את הפראנויה ואת האובססיה שהיא מפתחת לנבואה, דבר שלא היה בשנים קודמות, כשחשבה שהעולם שלה פורח וזורח.

 

[rsmb1]

לספרים 4-5

לא כל ניצול הוא ניצול מיני, אבל כל ניצול מיני הוא ניצול. לכן, גם טיריון ניצל את הזונות שהיה איתן. אתה מוכן להעמיד את הניצול של סרסיי כנגדה, אבל משום מה לא את זה של טיריון כנגדו. על זה הגבתי.
לגברים המנצלים היה הרבה יותר להרוויח מאשר לסרסיי. במידה מסוימת הם ניסו לנצל אותה. גם אם אתה מוציא את האספקט המיני היה להם מה להרוויח פוליטית. הם התקרבו למישהי עם הרבה כוח ביודעין, וחלקם שיפרו את מעמדם החברתי, כשהם מודעים לסיכון שהם מנוצלים על ידה.
שלא תבין לא נכון. אני לא מקורי בעניין הזה. גם מבחינתי טיריון הדמות האהובה ביותר, ואני חושב שהוא בחור טוב בסך הכול. "החטאים" שלו לא נובעים מרוע לב, אלא מחולשות אנושיות.

לא חורץ דעה על דמויות על סמך המראה החיצוני. גם אני חושב שסאנדור מורכב ומעניין. זה לא אומר שסרסיי לא.

ראמזי אכן דמות סאדיסטית ושטוחה, אבל אין הרבה כאלה בסדרה. עם ה- pov של סרסיי אנחנו מגלים שהיא אדם נורא ברובו, אבל שיש סיבות כאלה ואחרות לשרירות ליבה.

אתה טועה פה. אתה לא לוקח בחשבון את כל השנים שבהן היא חייתה בצל הנבואה. הנבואה התחילה להשפיע עליה מרגע שנאמרה (או לפחות מאותו הלילה כשהיא ראתה שהנבואה של מלארה אכן התגשמה, ושמאגי הקרפדה אינה שרלטנית), ולא מרגע שהיא נישאה למלך בגיל מבוגר יותר. קח בחשבון שכל שלב בנבואה שמתגשם גורם לה לחשוש יותר, וליכולת ההכחשה הפנימית שלה מנכונות הנבואה להיחלש.

 

[אביר הקרנפים]

ההשוואה לא יפה

טיריון מתייחס יפה אפילו לזונות. סרסיי מתייחסת בנבזות אפילו לחברים.

ואם אנחנו מדברים על ניצול, איפה פה הניצול של טיריון את הזונות? אלה לא נערות שנחטפו מרוסיה ואצבעון מסרסר בהן בכוח כי הדרכון שלהן אצלו במגירה. אלה נערות שבחרו מרצונן להתפרנס משכיבה על הגב. אחת כמו שאי שזה מה שהיא עושה, טיריון מבקר בעסק שלה, צורך את השירות שלה ומשלם לה על זה בנדיבות. איפה פה הניצול?

לעומת סרסיי ולאנסל למשל. לקחה ילד בן 15 שאמרו לו לציית לה, פיתתה אותו והבטיחה לו כל מה שהבטיחה לו, היא אכן נתנה לו תואר אבירות ושכבה איתו, אבל אם ג'יים היה חוזר שלם, היה הורג אותו. אם טיווין היה מגלה, היה הורג אותו. אם ג'ופרי היה מגלה, היה הורג אותו. לאנסל לא נכנס לעסקה הזו כשהוא מודע לכל הסיכונים.
מעבר לעניין הזה, מה שקובע את הניצול הוא לא אם יש למנצל תירוץ ש"גם הוא קיבל משהו בתמורה". הניצול קובע מה יש לכל אחד מהצדדים להפסיד, מה יחסי הגומלין שלהם מחוץ לתחומי העסקה, איך הם רואים האחד את השני באופן כללי וכו'. לקחת אדם שרוצה דבר בכל מאודו, להבטיח לו את מבוקשו ואחרי שנותנים לו את מבוקשו בועטים בו ודופקים אותו, זה ניצול מפואר.

 

[rsmb1]

זו

אחת מהסיבות שכתבתי שטיריון בסה"כ בחור טוב וסרסיי רעה ברובה.

אם זה לא ניצול - זה לא ניצול בשני המקרים. במקרים דומים אתה בוחר לשפוט את טיריון וסרסיי באופנים שונים. כשעדיין, הזונות שעם טיריון חסרות אונים לגורלן אפילו יותר מאשר הגברים שעם סרסיי.
ניטפוק: נראה לי שלפחות במהלך הספרים, טיריון לא בקשר מיני עם אחת מהזונות של אצבעון במעלה מלך כי הוא עם שאי.

טיריון מביא את שאי לחצר למרות שאם היא תתגלה ע"י טיווין היא לא תשרוד. היא גם נקודת תורפה של טיריון שהאויבים שלו (ג'ופרי, סרסיי, אצבעון) היו שמחים לנצל. הוא היה יכול להיפרד ממנה לטובתה ולא עשה את זה. לא שונה מסרסיי-לאנסל.

הטענה לגבי הרווח שהם יכולים להפיק באה כדי לחזק את זה שהם פעלו בשליטה הרבה יותר מהזונות.
מחוץ לתנאי העסקה הם מבינים ששום דבר לא מובטח להם. הם מלכתחילה מודעים לסיכון כשהם שוכבים עם אמא של מלך מטורף.

 

[אביר הקרנפים]

אני מניח שזו נקודת השקפה

יש כאלה שלא משנה מה, תמיד יגידו שזונה היא קורבן. גם אם היא בחרה את המקצוע שלה ואף אחד לא מסרסר בה או מכריח אותה. לפי זה, אתה צודק.

להשוות בין נער כמו לאנסל שסרסיי ממש פיתתה אותו ודחפה אותו לזה לבין להיות לקוח של זונה שמצטרפת מיוזמתה למחנה צבא כדי להיות מזרן של החיילים, לא הוגן.

אבל כמו שאמרתי קודם, נראה שאתה חושב שהזונה היא תמיד הקרבן, תמיד חסרת אונים. מי הכריח אותה להיות זונה?
בספרים טיריון אף פעם לא שכב עם הזונות של אצבעון. בספרים אצבעון נכנס להשקעה בבתי זונות רק מאוחר יותר ולא מנהל את כל עסקיו ומשרתו הממשלתית מבית זונות ששם כביכול מרכז עולמו. מה שכתבתי היה דוגמה צינית להסביר שהזונות נכנסות לעניין מיוזמתן המלאה. זו דרך החיים שהן בחרו בה, הרבה יותר מאשר ניתנה הבחירה לחלק גדול מאנשי משמר הלילה.

 

[rsmb1]

פשוט

אם הזונה אינה הקורבן. גם הגברים שהיו עם סרסיי אינם קורבנות.

הצגת את לאנסל כדוגמא לכך שלסרסיי לא אכפת לסכן את שותפיה למין, ואני הצגתי כנגד את הסיכון שטיריון מכניס אליו את שאי. לא דיברתי בהקשר הזה על ההצטרפות שלה למחנה הצבא. זה לא מה שמסכן את חייה, אלא טיריון שמצרף אותה אליו למרות הסיכון.
בעולם של ששאוש"ק בן 15 הוא כבר גבר לכל דבר.

מי מכריח את מי מהגברים שהיו עם סרסיי להיות איתה?

כנראה שזה אכן עניין של השקפה. נסכים לא להסכים.

 

[אביר הקרנפים]

אתה מסתכל על המין כמפתח

לדעתי זו טעות רווחת.
הטרדה סתם זה בסדר. הטרדה מינית זה קטסטרופה!
ניצול סתם זה סבבה. ניצול מיני זה פשע!

טיריון העלה את הנקודה הזו שסרסיי ניצלה את לאנסל בלי בושה במיטה ומחוצה לה.

גם בעולם של שיר של אש ושל קרח בן 15 זה לא גבר לכל דבר.
ג'ון שלג הוא נער טירון שיוצא אל מחוץ לחומה. רוב הוא ילד שמוביל צבא, ג'ופרי הוא בכלל קיצוניות של ילד שחי מתחת לסינר של אמא שלו (ולא שם לב כמה זרים מבלים שם, עמוק יותר ממנו).

לפי הספרים הראשונים, לאנסל הוא גור צעיר וחלשלוש. הוא מקבל שכל רק לאחר שהוא יוצא מהפציעה שלו ועוזב לנחלות הנהר.

העובדה שלא מכריחים אדם, לא גורעת מהניצול. רמת המודעות שלו למלוא המשמעות של כל היבטי העסקה וכל הסיכונים שבה, זה מה שקובע ניצול.

 

[rsmb1]

אני לא מסתכל על המין כמפתח, ואם זה לא היה מובן הדיון על הנושא הספציפי הזה התפתח כתוצאה ממוסר כפול מכיוונך. היית מוכן לדון את סרסיי כרוע מוחלט על ניצול, אבל לקבוע שטיריון חיובי על ניצול גם כן (מיני או לא זה לא רלוונטי, כמו שכתבתי כל ניצול מיני הוא מן הסתם גם ניצול). זה מה שצרם לי. הייתי מוצא את זה יותר הגיוני אם היית דן את שניהם בצורה דומה על "חטא הניצול", כלומר דבר רע שהם עשו וזהו. לא משהו שחורץ דין על מי שניצל כרוע מוחלט.

שאי לא פחות תמימה מלאנסל לגבי הסכנות.

"העובדה שלא מכריחים אדם, לא גורעת מהניצול."
עם זאת, אתה עצמך עשית הבדל בין הזונות ממעלה מלך שיוצאות לעבודה מרצונן לאחרות מעולמנו במקרים שזה נכפה עליהן: "אלה לא נערות שנחטפו מרוסיה ואצבעון מסרסר בהן בכוח כי הדרכון שלהן אצלו במגירה."
כמה שאי מודעת לסכנה? היא מסתנוורת מהרעיון לחיות בחצר ומפחיתה מהסכנה שטיריון מודע לה היטב. הוא לא טורח לעזוב אותה ולהימנע מלסכן את חייה.

אני מרגיש שהדיון כבר חוזר על עצמו, וכמו שכתבתי למעלה, נסכים לא להסכים ונסיים בזה.

 

[חולה על הישרדות 6]

ניטפוק קל: מאלפוי ממש לא דמות בשחור לבן.

בטח לא החל מסביבות הספר הרביעי.

 

[אשת הדורני]

מסכים איתך לגמרי

הטענה שלי כלפי מרטין היא לא על זה שהוא עשה את סרסי נבזית ומגעילה (דבר ששנינו מסכימים עליו) אלא על זה שהיא לא מעניינת. שהעולם הפנימי שלה (אליו אנו נחשפים בפרקים שלה) מגעיל ושטחי כמו ההופעה החיצונית (המעשים בפועל). קחו לדוגמא את אחיה התאום: מעשיו (עד ספר 4) רעים, תדמיתו, ז"א איך הוא נתפס כלפי חוץ, רעה. אך מרגע שאנו מקבלים אותו כPOV אנו מתחילים לגלות מישהו אחר- זה היופי בסדרה הזאת. כנ"ל תיאון. ולכל אלה שחושבים שב"הזדהות" עם דמות הכוונה ל- וואו איזה דמות מוסרית/במקומה הייתי עושה אותו דבר/אם היה צריך לבחור אדם אחד שישאר בכל ווסטרוז הייתי בוחר בו- אז אתם טועים. הזדהות עם דמות זה בעיקר היכולת לגלות אמפטיה למניעים שלה, וזה קורה כשיש שילוב מוצלח בין האופי (מבנה האישיות +החוויות שהיא עברה +רקע תרבותי) של הדמות לבין ההחלטות שהיא מקבלת. כשדמות כסרסי היא סוציומטית לחלוטין (ולא, אני לא נותן לה נקודות זכות על דאגה לילדיה, הילדים הם הרחבה של ה"אני") ולא מכניסה לשיקוליה שום דבר שהוא לא תועלתני באופן מיידי, ולא מעריכה שום ערך מעבר להתקדמותה בשרשרת המזון. לא צדק, לא חסד, לא כבוד- שום דבר לא מפעיל אותה חוץ מהישרדותה ועלייה בשלבים במשחקי הכס. זה בנאלי ולא מעניין. כשאדארד סטארק (ואני מכיר את הביקורת שלך עליו) היה בסיטואציה בה היה צריך לבחור בין חייו לבין הצדק (ולהודות או לא בבגידה בג'ופרי) התגובה המיידית שלו לואריז: "אתה חושב שאני מעריך את החיים שלי עד כדי כך?" ז"א הצדק, המוסר והכבוד הנובע החתירה עליהם, גדולים יותר מהחיים עצמם עבורו. כשואריז מכניס למשוואה את הראש היפה של סאנסה, נד מוכן לוותר גם על הצדק וגם על הכבוד שלו, כדי להציל אותה. זו דוג' למאבק מוסרי פנימי המתרחש בליבה של אחת הדמויות (הנוקשות דווקא) בסדרה, ועל כן, גורם לנו לחוש הזדהות בעצמה חזקה עם הדמות ולרחם עליה על שנקלעה לסיטואציה בלתי אפשרית זו. תשוו את זה לסרסי ותבינו כמה דלה הדמות.

 

[אביר הקרנפים]

מה לעשות, יש דמויות שטוחות.

ככה זה בעולם. לא בכולם יש עומק.
אז אם מתוך עשרים דמויות מצאת אחת שאין בה עומד, למה להכריח בכוח? יש כאלה שבאמת אין בהם עומק. כל מה שהם חושבים ורוצים זה על עצמם וכו'.

 

[אשת הדורני]

ולגבי סאנסה

אני מסכים שגם הדמות שלה לא מהמדהימות בספרים, אם כי הדבר לא נובע, לדעתי, מכך שהדמות שטחית וצפויה (וזו טענה שבהחלט יש שיטענו כלפיה) אלא בגלל שהיא פאסיבית לחלוטין. סאנסה מוצאת את עצמה בתוך מערבולת של תככים ומזימות ובמעמד של בת חסות/שבויה שלמעה אין לה כל שליטה על חייה. סאנסה מנוהלת על ידי אחרים- והיא מנסה לקבל את ההחלטות (המעטות שבכל יש לה) הנכונות ולבחור בשחקנים המתאימים בתוך משחקי הכס. סאנסה גודלה וחונכה לחצרות אצולה- לא לבריחות נועזות או שיסוף גרונות- למי שמצפה ממנה לזה, שימשיך לצפות. מעמדת חוסר הכוח הזאת, סאנסה משתדלת למזער נזקים, ובהצלחה לא מועטה: היא הצליחה לא להיאנס, לא להיהרג. היא ניצלה מחתונה שהייתה מעניקה לאויביה הגדולים את מורשת משפחתה והיא אפילו הצליחה לשמור על בתוליה לטובת קשר נישואין ראוי. כל זה לא בה לבטל שטויות שהיא עשתה בספר הראשון, בו היא באמת חיה בסרטים, אבל ראבק, עברו איזה 4000 עמודים מאז והיא לא חזרה על השטויות האלה. אם תשוו אותה לאמא שלה, דמות שלקחה על עצמה הרבה החלטות והייתה ההפך מליידי פאסיבית- ותראו למה זה הוביל. ככה שלא הכל שחור ולבן, ונכון שמי שלא עושה לא טועה, אבל לפחות בסאנסה קיים איזה פוטנציאל לא ממומש- ואנו הקוראים מחכים ליום (שיקרה או לא) שתצא ממנה איזה דאינריז ג'ינג'ית. לסרסי אפילו אין תקווה...

 

[thisisme4]

דאינריז ג'ינג'ית

אהבתי! הלוואי שיצא ממנה סוף סוף משהו

 

[חולה על הישרדות 6]

אני אוהב את סאנסה

מה אכפת לי אם היא לא אקטיביסטית אם דרכה אנחנו רואים את האנשים שכן אקטיביים?