סרטי השבוע

המדיומים שהזכרת מספרים שבריר של סיפור וגם זה בקושי.

זה כמו פריים בסרט - אם אני אתן לך אחד, אתה אולי תוכל לדעת מה קורה באותו רגע, אבל כל שאר הדברים שמרכיבים את המושג "סיפור" - אתה לא יכול להשיג מזה. לכל היותר לנחש. הנה סתם פריים אקראי להמחשה.
http://www.cuzzsoft.com/wallbank/11570-city-of-god-painting-original.jpg
סיפור זה לדעת הקשר, רקע וגם מקום להמשכיות - וזה משהו שתמונת סטיל יכולה לא יכולה לתת לך. היא כמובן יכולה לתת לך לנחש בעצמך את הדברים האלה, אבל זה כבר לא סיפור, זה דמיון מודרך.
 

yuriis

New member
אני מבין את הנטייה הטבעית בפורום הזה להאדיר את מדיום הקולנו

להאדיר ד"א זה לא אומר לנסות לגמד את המדיומים האחרים.
יש מקום לכולם.
אני זוכר איך עמדתי חצי שעה ללא נוע מול שמים זרועי כוכבים של וינסנט ון גוך במומה - והיא סיפרה לי סיפור שהרבה סרטים היו מתגאים לספר לי. אני זוכר את עצמי יושב שעה באופיצי מול האביב של סנדרו בוטיצ'לי ועדיין טוהה מה היא סיפרה לי שם (ויש רק סרטים מעטים שיכולים להתגאות בעמימות הסיפורית שלהם), אני זוכר את עצמי מתעלף בקפלה הסיסטינית ומאז אני חוזר לשם כשאני יכול לעוד הצצה כמו מכור לקוקאין המוכן למכור את אימו תמורת עוד מנה - ואין המון סרטים שאני מוכן לראותם שוב ושוב (טוב, חוץ מבלייד ראנר). ואתה צודק שלדימיון כאן יש מקום מרכזי. ולא רק כאן. אני לא והב סרטים שלא פותחים בי איזה דלת פנימית, שלא מתטימים מפתח סתרים למחשבות ולתחושות שלי - אחרת זה סתם עוד פרסומת שלא עושה לי כלום - כל דבר שאנו רואים מפעיל אותנו, את מכונת הדימיון שבנו - ואם יש לנו סיפוק מעצמנו בסרט ספר או תמונה - אז היצירה הצליחה לספר לנו סיפור. זה לא חובה שזה יהיה אותו סיפור לי ולך - זו הגדולה של היצירה שתהיה מסוגלת לדבר בכמה רבדים.

ולגבי השוואה שעשית - הרי זה עניין של שפה. הציוויליזציה האנושית לא יכולה להתפתח לולא השפה. שפה היא הדבר הראשון בתרבות. יש שפות שונות - השפה המדוברת, השפה כתובה, יש שפת צילום, יש שפת הקולנוע. וכל אחת היא אחרת. על מנת להעריך את התרבות אתה צריך לשלוט בשפה, באלמנטים שלה. על מנת לספר סיפור, אתה צריך לדעת להתבטא בשפה בה אתה מעוניין להעביר את הסיפור. יש שפות שלא מתאימות לסיפורים מסויימים, עד שפתאום גאון שליטה בשפה מראה לנו שגם בשפה זו אפשר לספר דווקא את הסיפור הזה. עניין שליטה, עניין של תרבות, וכן, גם עניין של דמיון. וגם הדמיון הוא תוצר של תרבות. יש שצריכים ללמוד את את (קראת את זה דמיון מודרך) וככל שמתקדמים, כך מעשירים את הדמיון, את השפה, את הסיפור את התרבות. ולגבי איזה מדיון "טוב יותר", נו, שוין - יש איזה בדיחה על פרופסור למתמטיקה גדול, ששאלו אותו לגבי מה עושה הסטודנט המוכשר ההוא שהיה לו לפני שנים, האם גם הוא כבר איזה פרופסור באוניברסיטה מכובדת? והפרופסור ענה, אה, ההוא? לא, הוא עכשיו כוב שירה, לא היה לו מספיק דימיון למתמטיקה. בדיחה, בדיחה, אך תחשוב שייה - מתמטיקה היא בעלת שפה עם מספר סימנים יחסית קטן - ז"א על פי המושגים שהגת זהו מדיום עם פוטנציאל קטן לספר סיפור - אך הסיפורים הגדולים ביותר סופרו בשפה זו - אתה צריך רק דמיון לא מבוטל ושליטה בשפה על מנת להבין אותה.

ובחזרה לקולנוע - הרי סרט בשחור לבן יש לו רק נגיד 256 סימנים לספר סיפור (הגוונים של האפור) - כביכול הוא מתגמד מול השפה של מיליוני סימנים של הקולנוע עם הצבע - אך בכל זאת הוא מצליח לספר יצירות מופת לא פחות מהקולנוע המודרני - וזה כביכול עם מיעוט האמצעים.

אני מקווה שהבהרתי למה אני מתכוון
 

מיכאל1411

New member
קולנוע היא האמנות הכי נשגבת שיש לטעמי כי

היא מכילה בתוכה את שאר האמנויות, למעט פיסול. אתה יכול לראות סרט של שעתיים ולגלות בו תיאטרון, ספרות,
שירה פואטית, מוזיקה (הפסקול) וציור...
 

yuriis

New member
נו, באמת

זה ברור שלז'אנר הקולנוע יש עושר רב של אלמנטים. הוא יותר עשיר מציור, מצילום, ממוסיקה, מספרות, מתאטרון - וזה מכיוון שהוא כולל אלמנטים מכל האמנויות האלו. המבחר העשיר של האלמנטים האלו יצרו יכולות שפה חדשות. השפה הקולנועית בהחלט לא מדברת לא בשפת הצילום, לא בשפת המוסיקה, לא בשפת התאטרון ולא בשפת הספרות. מה שאומר ששפות של אחת מהאמנויות האלו כוללות סוגי ביטויים שלא נמצאים בשפה הקולנועית. מכאן ברור שיש יצירות לא מעטות שכל אמנות זו מסוגלת ליצור, אך בקולנוע זה לא אפשרי. כך שאין כאן "הכלה" של האמנויות, והסיגמה במיקרה הנ"ל קטנה יותר מסך מרכיביו.
אמנות הקולנוע היא נלהבת ונהדרת - אך לקפוץ מכאן ל-"נשגבת" זו כבר שיפוטיות שלא במקומה, וגם לא נכונה (דוגמא - קח ספר ועיבוד קולנועי לספר - ברוב המוחלט של המיקרים העיבוד הקולנועי יהיה נחות יותר מבחינה אמנותית. זה נובע מ-3 דברים - יכולת השליטה שלנו בשפה הקולנועית היא לא בוגרת מספיק, השפה הספרותית כוללת רפרטואר שלא קיים בשפה הקולנועית, ומגבלות העומק - זמן למשל - לא מאפשרות לקולנוע להתמודד מול מדיום שאין לו מגבלה זו.)
 

מיכאל1411

New member
לא עניין של שיפוטיות לא במקומה

ספרות וקולנוע מתנהגים אחרת להבעה של טקסט, לכן עיבוד של שפה ספרותית עלול להוביל ליומרה ופרשנות שונה מהמקור.
וכן, סרט מגביל את עצמו, הוא אינו זוכה לפריביליגיה הטמונה בספר או סדרת טלוויזיה אבל בכך יש בו אתגר רב יותר, היכולת
לתמצת ולסחוף אותך בפרק זמן קצר, בלי שיוכל לשבת ולהתרווח ולהרחיב את היריעה עד אין קץ.
 

yuriis

New member
בדיוק


זה מה שרציתי להגיד - שאפשר לספר בכל שפה. יש סיפורים שמתאימים יותר לשפה מסויימת. ולפעמים הסיפורים הגדולים מסופרים ע"י אמצעים לקוניים או דלים או במגבלות של שפה מסויימת - מה שמעצים עוד יותר את גדולתם (גם בקולנוע - יש יצירות נהדרות בשחור לבן - מה שבאופן טבעי מוגבל יותר מצבע). וצריך שליטה בשפה ע"מ לספר טוב, ואוזן קשבת ע"מ להעריך את הסיפור.
 

ערן1987

New member
נו, אז מה אם יש קונצנזוס כזה או אחר

אתה קובע את הטעם שלך לפי הדעה הכללית או לפי מה שחשבת בעצמך על הסרט? אין לך דעה עצמאית?
&nbsp
(אני גם חושב ש"סוף" היה גדול)
 

מיכאל1411

New member
קונצנזוס הוא משהו שמציינים כבדרך אגב ולא כמדד כזה או אחר

תאמין לי שלא חסרים סרטים מופלאים בעיני שהרוב שונא וגם הפוך. פשוט, כשאתה מרגיש תחושה חזקה לרעה או לטובה
בנוגע לסרט ומגלה כי מתגבשת קואליציה מחשבתית לגביו, אז נחמד לדעת. השנה למשל היה קונצנזוס רחב היקף סביב
'התבגרות'. ועם כמה שאני אוהב את לינקלייטר וחושב שהוא מהחשובים היום בבמאי ארה''ב, הסרט היה שטחי ולא מספק.
 

ערן1987

New member
מה, מי שיחרר ככה את ההודעה שלי למיכאל

והפך אותה להודעה שגורמת לי לראות כמו עוד משתמש הזוי שמגיב לעצמו?
&nbsp
קיצר, זה לא היה ככה.
 

ערן1987

New member
אני מוצא את זה מאוד משעשע

שאחרי כל הטררם שהיה סביב "ראיון סוף", על העובדה שלא יצא לאקרנים וכל זה (ובסוף כן), המנהל של הפורום הזה דאג למחוק את התגובה שלי בהקשר לסרט הזה. ויוה לה קים ג'ונג און!
 
שמע, התגובה שלך למיכאל לא הייתה נחמדה כול כך

אם אתה לא שותף לטעם שלו זה לגיטימי לחלוטין אבל לא צריך לזרוק לו את זה בפרצוף. אין כאן שום סתימת פיות אלא ניסיון להפוך את הפורום למקום נחמד יותר
. מקווה שאתה סולח לי
.
 
למעלה