סרטי השבוע

סרטי השבוע

אז מה ראיתם השבוע? ספרו לנו
 

מיכאל1411

New member
חמישה סרטים

(2014) התבגרות Boyhood
אף אחד מאיתנו לא אוהב כשאומרים לו את מה שהוא רוצה לשמוע, אז מדוע 'התבגרות' מתעקש שוב ושוב
לחזור על אותן פואנטות נבובות במדריך הפרטי שלו עבור החיים כיחידה קוסמית שיש להוקיר? לינקלייטר הוא
אמביציונר נלהב שעשה כבר סרטים מצוינים על תפיסת מושג הזמן ומשמעויותיו הנטמעות במציאות סובייקטיבית,
לכן הפעם פחות התרשמתי. אם אני אגיע להיות בשיבה טובה, מתנדנד לי על איזה כלי טכנולוגי מגניב, בטח לא
אעצום עיניים ואזכר בכל מה שגרם לחוויות שלי להיראות כמו סיפור מעומלן עם רגשות מעוקרים מתוכן. הסרט מדי
פעם מגיב לדמויות שלו ונותן להן לראות ולרעות בעצמן את דרכן אי שם בהמשך וזה נחמד מאוד. לפחות זה.

(2014) עמוק למעלה As above, So below
פאונד פוטג' לא רע וסביר למדי, רק חבל שהסוף שלו חירבש הכל. אני לא מבין איך אותם ששת סרטי הז'אנר
המעולים שסקרתי כאורח בבלוג ''ריקבון'' לא מצאו עצמם באקרנים אבל דווקא אחרים ממוצעים כן. חבל.

(1997) המתיקות שאחרי The Sweet Hereafter
סרטו של אטום אגויאן ('אררט' המופתי) עוקב אחרי ההשלכות של טרגדיה בה נהרגו ילדים בתאונת אוטובוס.
מאוד רגיש וטעון, מחניק בגרון. פורטרט אנושי של עיירה קרועה והאינטרסים השוררים בה.

(1991) תמונות מהקניון Scenes from a Mall
סרטו המשעשע של פול מזורסקי (תחנה אחרונה גרינץ' וילג') עם וודי אלן ובט מידלר כזוג נשוי היוצא לקניון
ומנהל שיחות על גבי שיחות, בכל פעם נחשף סוד קטן המאיים לשבש את מערכת היחסים ארוכת השנים
שלהם. דיאלוג קצבי ועוקצני, אלן נוירוטי כהרגלו ומידלר כריזמטית כהרגלה.

(1959) Nobi / Fires on the Plain
סרטו של קון איצ'יקאווה, מגדולי הבמאים היפנים, מביא את סיפורו המצמרר של חייל בחזית הפיליפינית בשלהי
מלחה''ע ה-2. העוצמה הרגשית החזקה מגיחה מכל עבר, הרבה בזכות עבודת הצילום והבימוי שהלכה עד הסוף
והציגה ריאליזם קיצוני. השחקן הראשי הרעיב עצמו בכוונה, התמוטט על הסט, ההפקה הוקפאה לזמן מה והופשרה
בשנית, תוך כדי חידוש השמירה על אופי הסרט כנושק אל הדוקומנטרי. דרמת מלחמה הופכת קרביים עם דימויים
החורטים חותמם בתוככי התודעה.
 

yuriis

New member
שבעה (סרט ביום)

השבוע ראיתי שבעה סרטים - סרט בכל יום -

2010 - הנבחר
מידע הוא כוח. כאן הכח רוצה את הידע, ז"א מי שרוצה לשלוט בעתיד הרוס ממלחמה גרעינית, רוצה את התנ"ך שיוכל לשלוט בעזרת המילים שבו. מילה זה כוח. טוב - הנושא ברור, הביצוע חלש. אמנם אהבתי את גווני הספיה שבו עשוי הסרט - אך זהו. לוותר.

2005 - זוכת הפרסים מדיפיאנס, אוהיו
זהו שיר הילל לעקרות הבית של אמריקה של שנות החמישים והשישים, עקרות בית בעיירות קטנות, עקרות הבית המגדלות עשר ילדים, מחזיקות את הבית, ומנסות להביא קצת יותר כסף ע"י הכשרון שיש להן, עקרות הבית שתקועות במצב שכיום קיים אולי רק בבני ברק, וממשיכות לסחוב את כולם בכבוד, יושר ואהבה, עקרות הבית שלא נותנים להן מדליה כי מה הן כבר עשו? גידלו כמה ילדים? עקרות הבית שבלעדיהן ובלי הנחישות האין סופית שלהם הכל היה מתפרק, עקרות הבית ששמות בכיס הקטן את כל המנהלים באיך לנהל צוות וכ"א, עקרות הבית שבא לך להגיד להן תודה, תודה שאתן כאלו, תודה שאתן נתתן לאנושות להתקיים, תודה שאתן סובלות אותנו הגברים הדביליים, תודה לכן על הכל. כפי ששמתם לב, אהבתי את הסרט. שווה.

1920 - שבוע אחד
קצת צחוקים לא מזיקים בקצר של בסטר קיטון - הבחור הגבוה עם פרצוף הפוקר שלו, מה שאמור ליצור דיסוננס של מראה הרציני סטייל מתי כספי והצחוק שמתרחש על המסך. אפשר לוותר.

2014 - דרקולה ההתחלה
הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. גם השטן היה מלאך. וכו' וכו'. לוותר.

2005 - שלום לנוקמת
שלום לנוקמת
הוא הסרט השלישי של צ'אן וו-פרק על נקמה - קדמו לו שלום לנוקם הנהדר ו-12 הצעדים המדהים. לדעתי הוא לא משתווה לקודמיו. אך בכל זאת הוא שווה צפייה. אני אוהב איך שוו-פרק מטפל בנושא הנקמה - הוא רואה בנקמה אקט אישי, אישי מאוד. הוא לא מתעסק בברבריות של המזרח התיכון (נקמה על הר הבית, תג מחיר, נקמה על גירוש ספרד ע"י עריפת ראשים של המערביים וכו' - כל הברבריות הזו היא לא על הכוונת שלו ), הוא לא מכניס פוליטיקה, חברתיות, מלחמה למגרש הצילומים שלו. הוא עסוק באישי. גם כאן, הסרט מתחלק לשני חלקים -שלב ההכנה בו כל המרכיבים נאספים בקפידה, נשטפים, ומסודרים ליד האש שמייד תדלק. והחלק השני, שלוקח תפנית של הפתעה (אפילו מצאתי דימיון קל לרצח באוריינט אקספרס) אך מסיים בכל זאת עם נקמה אישית. וו-פארק לדעתי עושה גלוריפיקציה של הנקמה. בסרט הזה הוא גם נותן לה הצדקה ותכלית שבו הרוע מחוסל. מה שלא ניתן להגיד על סרטיו הקודמים. זהו נושא טעון לגמרי, גם אצל וו-פארק, אך גם אצל יוצרים אחרים. ואני לא מדבר על סוג סרטי האקשן או המערבונים בו הנקמה היא התפאורה לכל ההתרחשות בה הגיבור או הגיבורה יוצאים נגד כוחות הרשע שפגעו, אנסו, רצחו, הרסו או שדדו אותם, או משפחתם, או חבריהם - וכל הסרט הוא אקשן ומרדפים. ואני לא מדבר על סוג הסרטים בו הנקמה זהו אקט סדיסטי של עינויים רבים ואכזריים שבעקבותיהם אנו מתקשים להבחין בין הקורבן לבין הבריון. אני מדבר על סוג הסרטים של המוסר - כמו למשל בלתי הפיך (http://hafsaka.wordpress.com/2014/11/10/2002-irreversible/) . בטרילוגיית הנקמה של וו-פארק הגיבור עובר מתאמורפוזה בדרך לנקמה והתפתחות של גאולה ומשמעות. במיקרה של שלום לנוקמת - את הנקמה האישית והפרטית שלה היא משתפת כמתנה עם האחרים. שווה

2014 - בתוך הסופה
אהבתי את סופות הטורנדו, אהבתי את הצילומים - אך כשעצרתי לרגע וניסתי להשוות לסרט אסונות אחר - 2012, אז הבנתי שאין מה להשוות - העלילה כה דלה וצפויה שהתגעגעתי לטוויסטר. לוותר.

2005 - היסטוריה של אלימות
זה נכון, האלימות חוגגת כאן - אני ספרתי 12 גופות. אך הסרט הוא לא לשם האלימות או הפעולה שבו. הוא גם לא מנסה לשקף ולהקצין את האלימות של החברה האמריקאית (ראה אחים כהן) ולשמש ראי חברתי. כאן לטעמי נבחנת השאלה של הדואליות של קיומנו וערכינו - פעם אתה גיבור ופעם אתה כבר פושע שנוא - אז מי אתה? הגיבור של הסרט בחר להפריד את הדואליות בזמן - אז הייתי כזה, היום אני אחר (או כמו שאצלנו עשו - הגדר - הם שם אנחנו פה). אך הדואליות חוזרת ולא נותנת לו להפריד בקלות - אין סביבה תומכת - האם זה יד המיקרה שמזמנת את השניות לדו-שיח או שאין להימלט ממנה? האם החברה (האמריקאית כאן) תיתן לדואליות לחיות או שחייבים לקטב כרגיל? המלבושים החברתיים האלו נושרים לקראת הסוף, ובהכנעה וצער הדואליות תופסת מקום של כבוד ליד שולחן הסועדים.
כמובן שניתן לקחת את הסרט למחוזות השייכים יותר לאחים כהן - למשל האלימות ככלי אבוליציוני המבטיח שרידות של המותאמים, וכו' וכו' - הכל הולך. אני, כאמור, אהבתי את הדואליות. שווה.

השבוע גם כתבתי על עוד שני סרטים:
גיבור - http://hafsaka.wordpress.com/2014/11/17/2002-hero/
מוצאים את נמו - http://hafsaka.wordpress.com/2014/11/20/2003-finding-nemo/
 
רק שני סרטים

נעלמת
ממש התאכזבתי.. הסרט לכל אורכו טוב ומותח אבל זה מסוג הסרטים שהסוף בהם מאכזב והורס לך את כל ההנאה שהייתה לפניו... אז 6/10
&nbsp
בין כוכבים
הלכתי בעקבות המלצה של אחי הקטן שזה הסרט הטוב ביותר שהוא ראה... הוא אחר כך כבר חטף ממני את המכות בבית...
אין ספק שהסרט מרשים מבחינת ויזואלית אבל זה הכל...
לא הבנתי חצי מהסרט (סורי, אני לא מדברת *אסטרונאוטית*) ושוב- כמו בנעלמת- הסוף הכה הזוי מחרב לי הכל
ואן האתווי- וואווווווווווווווווווווווו היא כל כך גרועה ומעצבנת בסרט הזה!!
5/10
 

mrpink3

New member
אמריקן הוסטל, אמן האשליות, חניבעל, שטיסל

חניבעל - סדרה נוראית, מביכה כמעט. דמות חרושה ולא מעניינת, עלילה לא ריאליסטית, צילום פילטרי-משהו.
שטיסל - סדרה נהדרת.
אמריקן הוסטל - ההופעה של איימי אדמס בסרט הזה היא אחת מהופעות השחקן הכי גרועות שחזיתי בהן. גם הדמויות של ג'ניפר לורנס וברדלי קופר לא היו משהו בכלל. מערכת היחסים בין הדמות של כריסטיאן בייל לזאת של ג'רמי ראנר עשתה את הסרט הזה מבחינתי.
אמן האשליות - סרט קטן ונחמד.
 

אסתיג

New member
לדעתי "אמן האשליות" הרבה יותר טוב מיוקרה.

הוא הרבה יותר מלוטש, וטכניקת הצילום מהממת.
 

גולי233

New member
השבוע שלי

Ninja Shadow. לא סרט טוב, אבל עדיין נהנתי.
&nbsp
Gone Baby Gone. הייתי לגמרי בתוך הסרט בשלושת הרבעים הראשונים - למרות קייסי אפלק האנמי. חשבתי שהסיפור מעניין ושהשימוש בקונספט של "השכונה" הוא מוצלח. הרבע האחרון מסביר יותר מדי ומרגיש דידקטי ולכן קצת מקלקל.
&nbsp
Out for Justice. סטיבן סיגל גם הוא פותר בעיות בתוך הבלוק. סרט עם קצב טוב, וסיגל משחק בו לא רע. בתואר השחקן הגרוע זוכה וויליאם פורסיית'. ראיתי גם את "מעל החוק" שלו עם פאם גריר ושרון סטון. same same.
 

gavrik

New member
קצת

max and merry - אנימציה על ילדה אוסטרלית שיוצרת קשר דרך מכתבים עם גבר אמריקאי. דרמה קומית שמצליחה לרגש לא מעט, כאשר מדובר ב-2 דמויות "פגומות" שמתגברות על חלק מהבעיות באמצעות הקשר הזה ביניהם.
&nbsp
gone girl - ציפיתי לסרט, כחובב פינצ'ר, ושמחתי שלא התאכזבתי.
זוג נשוי, האישה נעלמה, החשד נופל על הגבר.
בימוי טוב כמובן, מספר סצינות מעולות, מותח, לא חף מהומור.
&nbsp
interstellar - מנולאן כבר למדתי להיזהר, ופה היו לי ציפיות בינוניות ואכן כך היה.
קודם כל המילה הראשונה שקופצת לי בסרט היא יומרנות מטורפת, מנסה להיות גדול מידי מהחיים.
למרות שבתחילת הסרט הוא נוטה להיות מדעי (ברובו בכל אופן), בסוף זה פשוט הופך להוקוס פוקוס מאוד מעצבן.
כמו אינספשן, רעיון טוב מאוד, אבל יש המון דברים טיפשיים וכיוונים שסתם הורסים.
קראתי איך אמורה להיות הגרסה המקורית של הסרט, בבימויו של ספילברג, ומאוד סיקרן אותי לראות גם איך זה היה אמור להיראות.
בשורה התחתונה, למרות הבעיות, לא התאכזבתי שראיתי בקולנוע.
 
השבוע ראיתי את

קבר הגחליליות- אני קצת מתבייש להגיד את זה, אבל זה הסרט הראשון של סטודיו ג'יבלי שאני רואה (אתם מוזמנים לזרוק עליי עגבניות). סרט מאוד יפה וקצת מרגש, אם כי טיפה חוזר על עצמו בקטעים מסוימים. אני אהבתי בסך הכול.

גרין מייל- מעיין גרסה רחבת היקף יותר של 'חומות של תקווה'. ארוך מאוד, מבולבל ומוזר. אם כי יש כמה רגעים מוצלחים.

האיש שירה בליברטי וולאנס- מעולה. מעניין, מדי פעם משעשע ועם שחקנים טובים. קלאסיקת מערבונים נהדרת.

בתוך לואין דיוויס- יותר טוב בצפייה שנייה! המוזיקה אדירה, השחקנים נהדרים והיה לי יותר קל הפעם להתחבר ולהיכנס לאווירה של הסרט. בלי ספק אחד הטובים של השנה.
 

timboy123

New member
הזכרת לי שאני צריך עוד צפייה בלואין דייויס לקראת סוף השנה

 
למעלה