ראיתי בזמן האחרון
(2013) רכבת הקרח Snowpiercer
למרות הנימה הטראשית הנישאת מעליו, הבמאי של 'זכרונות מרצח', 'המארח' ו'אמא' המעולים מצליח לשמור
על רמה גבוהה של יצירתיות מטורפת, רגעים קאמפיים מדהימים ואליסון פיל אחת שעושה תפקיד בלתי נשכח.
אם זה היה תלוי אך ורק בהוליווד, העיבוד לקומיקס היה ''זוכה'' לקבל ווייס אובר, פלאשבקים וסיום צפוי. אז כאן
המקום לומר שג'ון הו משלב יפה מאוד בין הנאה ותיחכום עלילתי שמצליחים אפילו לחתור תחת קונפורמיזם ממסדי.
10/8
(2013) הנוער
מרשים. מאוד מרשים. תחת מעטה כבד של נוירוזה חברתית ישראלית, הדרמה תופחת למימדים מבהילים ומסתירה
בתוכה זעקה של דור צעיר. בד בבד, החשיבה הקולנועית המעניינת והמבריקה של שובל מביאה אותו להתייחס לדמויות
כמושאים מטאפוריים למצב תעשיית הסרטים בארץ, מבלי להדיר חלילה חשיבותם הריאליסטית. זה למעשה תרכיז חמוץ
אבל חיוני להפשרת הקיפאון המוסרי. אלמוניות צמד האחים השחקנים הופכת את המבט עליהם אובייקטיבי, לצד הבעתה
העולה כתוצאה מבהייה בכישרון הדומיננטי המפותח כהלכה. סרט ביכורים עם מודעות עצמית מבורכת, מכפיש ואז כותש
את ההווייה ממנה נוצר מלכתחילה אבל לא שוכח לטפוח לעצמו על השכם. כי הוא טוב.
10/7
(2013) מלחמת העולם Z
לא רע, לא סרט שסובלים בו, מצליח לספק כמה סיקוונסים סוחפים וטובים של אקשן, במיוחד אלו המתקיימים בירושלים!
בראד פיט הוא גיבור הוליוודי כל יכול והדמויות סביבות שטוחות להחליא, גם היעדר הפן הגראפי של ריטוש זומבים גורע
די משמעותית מהבידור הכללי אבל ניחא. סרט לא מזיק ולא מועיל, הכי פרווה.
(2012) צלילים מהשכונה Neighboring Sounds
סרט ביכורים דרום אמריקאי של מי שהיה עד לא מזמן מבקר קולנוע בולט ומשפיע בברזיל. העלילה עוקבת אחר ימים ולילות
בשכונה של המעמד הבינוני-גבוה והאירועים שעוברים על חלק מהדיירים, לצד כניסת חברת אבטחה חדשה. מוטיב הסאונד
שולט בכל פינה ושעל של הסרט, תענוג לראות (ובעיקר לשמוע) כיצד הבמאי מפיק מתח, דרמה, רגש, הומור ועוד רק בזכות
עריכה חכמה ונכונה של צלילים, קולות, זמזומים, רחשים, המייה מטרידה. חבל שהסרט ארוך מדי (שעתיים), רצוי היה לקצץ
בערך 20 דקות במצטבר. הייתי מאוד רוצה לראות מה הוא יעשה בהמשך דרכו, אפשר לקרוא על הבמאי בכתבה הבאה (עברית) -
http://srita.net/2013/09/17/kleber_mendoca_filho/
(2012) גן עדן לאוהבים Paradose: Love
אולריך זיידל האוסטרי עשה סרטים מצוינים כמו 'ימי שרב' ו'ייבוא/ייצוא'. הניוון של החברה המערבית נידון בהם ביתר שאת ואף
יצר דיון מרתק שהתקיים על פלטפורמה של שפה קולנועית עוכרת שלווה אך מצמיתה. החדש, לעומת זאת, לא עושה חסד עם
הבמאי וצר לי על כך. הסרט כ''כ פשטני וסתמי, לא להאמין. מקווה שהשניים האחרים בטרילוגיה פחות נוראיים ויותר משכילים
לעורר עניין, אחרת הפרויקט הוא כישלון.
10/1
(1978) אצבעות Fingers
סרטו של ג'יימס טובאק מעמיד את דמותו הרועדת של הארווי קייטל תחת אינספור אלומות אור, בשביל להשכיח כי הוא פרי יצירה
של אי שפיות. אישיותו האמנותית מנסה תדיר להשתלט על יצרים אלימים וגסי רוח, להתרחק מהגלים הגבוהים של הערכה עצמית
נמוכה. הסרט נכנס בלי בושה למחילות המטונפות של נפש שסועה, כמעין דימוי קולנועי למצבה הרעוע של אמריקה כחברה בשלהי
הסבנטיז. זה לגמרי לא מתקרב לעוצמות של 'נהג מונית', לעיתים קרובות מדי אפילו יורד דרסטית העניין בעלילה שנראית כחסרה.
קייטל מתפוצץ על המסך אז כדאי לראות.
10/5