כולם בסדר, שלגייה ואחרים
Stanno Tuti Beno1990
לאחרונה היה גם רימייק של הסרט - גם הוא באותו השם - "
כולם בסדר" - עם רוברט דה נירו - גם הוא טוב מאוד, אגב. דה נירה עדיין מסוגל להחזיק סרט על רמה כמעט לבדו. אך כאן זה המקור, ומי שמחזיק את הסרט כמעט לבדו הוא מרצ'לו מסטרויאני. ועוד בבימוי של ג'וזפה טרנטורה הנהדר. סרט משנות התשעים, אך עשוי בסגנון שנות השבעים (כנראה אצל האיטלקים אז הייתה אופנה כזו - גם אטורה סקולה השתעשע בסגנון דומה). בקווים כלליים, העלילה מלווה את מסעות האב המבוגר בביקורו הארוך קילומטרים אצל ילדיו. נושא זה הוא נושא מאוד אנושי וקרוב כמעט לכל אחד, כך שכאשר מבוצע טוב, הוא פורט על מיתרי נשמה בעצב סוחט כך שלא נשאר לך אלא למהול את המצב רוח בכוס וויסקי או יין, ובאינטימיות שבינך לבין עצמך לשקוע במחשבות. וזה קורה פעם אחר פעם - גם ב
סיפורי טוקיו הישן והנהדר, גם ב
נברסקה מהתקופה האחרונה - וגם בסרט זה. כמעט כל במאי נחשב יוצר לפחות סרט אחד בווריאציה על הנושא.
מומלץ
The Spectacular Now 2013
סרט, המנסה להיות חינוכי ולהראות את ההתבגרות ולקיחת כיוון ואחריות, מול "תהנה היום", היום הוא מה שיש, למה לחשוב יותר מדי קדימה? בארה"ב ההתנגשות הזאת יכולה להיות כבר בגמר התיכון כשעושים את המאמצים להתקבל לקולג' טוב עם כיוון לימודי מועיל לעתיד. בארץ הסרט הזה הוא מדע בדיוני - אתה מסיים תיכון בהתפרעות גמורה, נכנס לשלוש שנים של 180 מעלות של מסגרת הפוכה למה שהכרת, ונוסע לעוד שנה שנתיים להירגע בג'ונגלים של ברזיל או למרגלות ההימלאיה, או עוד יותר מגניב בג'יפה של הודו. אחרי שנגמר הכסף וההורים מסרבים להזרים עוד (איזה מנוולים), אתה חוזר הביתה, עובד בעבודות זבל וחושב איך לדפוק את הראש עוד יותר בטיול הבא. אם יש לך מזל, אזי ככה, בזחילה, עם בחילה קלה אתה זוחל לאיזה פקולטה. אחרי שנתיים, אם באמת מתמזל גורלך, אתה מתחיל לחשוב ברצינות והלימודים מתחילים לעניין - זה במידה ולא התחרפנת והתחלת לקטר על כל העולם, למחות ברוטשילד באוהלים שיקר לך ולרדת לברלין כי אצל הנאצים טוב יותר - שם קל יותר לשרוד לנפולת אנושית. וכך, אתה מתחיל להתבגר לקראת גיל 26. אם כמובן התמזל מזלך. וכאן בסרט החינוכי הזה מה, הם מציעים את התהליך כבר בגיל 18? איכם, אמריקאים, לא יודעים מהחיים שלהם...
אפשר לוותר
Cars 2 2011
הרעיון מאוד נחמד ואף מקורי - לשים את המכוניות מהסרט
מכוניות המקסים הראשון, בתוך סרט ג'יימס בונד, עם ריגול, עם מרדפים עוצרי נשימה, עם קפיצות ללונדון, פריז ומונקו. כל הכבוד לקונספט. אך הרושם שזה משאיר לאחר יום הוא שהרעיון, לאחר הכל, לא ממש עבד. אני אוהב את סרטי ג'יימס בונד כי הם שטויות מקסימות בנופים מדהימים עם אקשן עוצר נשימה וקצב מסחרר עם טובים ורעים, המשוחק עם שחקנים אנושיים, עם כל הפעלולים והטכניקה. ברגע שהגיבורים התחלפו לדמויות מצויירות - הניגוד הזה בין האנשים לבין הפירוטכניקה פשוט נמחק, ועימו הקסם. סרט נחמד, לא מחייב, לא חובה.
אפשר לוותר
Watch on the Rhine 1943
אמנם יש כמה סצנות בהם בטי דיוויס נראית מצוין, ואפילו העלילה לא רעה בכלל, אך הסרט הוא תעמולה אמריקאית אנטי נאצית,די מייגעת, עיבוד ארוך למדי למחזה באותו שם מ-1941, וכך גם לא רלוונטי - כי המלחמה התקדמה הרבה מעבר מה שהסרט ניסה להעביר באיחור רב. רק המעריצים השרופים של בטי דיוויס (שאני נמנה עליהם) מסוגלים לשרוד עד הסוף.
אפשר לוותר
Oranges and Sunshine 2010
סיפור מעניין למדי אנושי, נוגע ללב - אם כי מגמתי למדי, לא מתפתח לממדים ראויים, מדשדש בלי פאנץ' ליין ובאיזשהו שלב חוזר על עצמו. כאמור, מסקרן למדי.
אפשר לוותר
Blancanieves 2012
שלגייה. סרט אילם. שחור לבן. מספרד, מ-2012. (!!). וזה עובד
. אולי בגלל הקונספט הזה. אולי בגלל המשחק המוקצן טיפה אשר מאוד מתאים למזג הספרדי. ואולי בגלל הצילומים המ-ד-ה-י-מ-י-ם. אותי ממש כבשו כמה פריימים של האצטדיון בסביליה. והסיפור הוא סיפור השלגיה, עם הגמדים שלה. אך הוא נגמר לא כמו אצל האחים גרים. סרט שהוא חוויה נהדרת.
מומלץ