סרטי השבוע שלי
Nymphomaniac
יש לי כל כך הרבה להגיד הסרט הזה ככה שאני לא יודע מאיפה להתחיל (רפרנס
) וכנראה בגלל זה גם ייצא לי ממש קצר יחסית למה שיש לי להגיד.
אז כאמור הסרט מחולק לשני חלקים, הראשון מורכב מחמישה צ'אפטרים והשני מורכב משלושה.
אז ככה, החלק הראשון של הסרט התחיל בצורה כל כך כל כך מדהימה ויוצאת דופן ויצירתית, עם משחקי עריכה שאין לי באמת מילה אחרת להגיד עליהם חוץ מגאונות צרופה, כך גם על פעלולי הבימוי הפשוט פנטסטיים והרעיונות המקוריים והמסקרנים והכיפיים כל כך לכל צ'אפטר, מה ששמר על עניין בכל שנייה ושנייה והוסיף המון המון גיוון וצבעים (לפעמים החסיר
) לסרט. כל צ'אפטר מהחמישה היה גאוני בדרך שלו וכל צ'אפטר שאב אותי לתוכו בצורה לא אנושית, כל צ'אפטר עם האווירה הייחודית לו, הרעיון המקורי והמיוחד שסביבו הוא בנוי וכן הסטייל שבו הוא עשוי. הפסקול היה מדהים מעבר לכל מילים, המוזיקה הקלאסית ככבה וגם השיר של ראמשטיין היה תוספת אדירה ביותר, ואם כבר מדברים על מוזיקה, הצ'אפטר האחרון הוא בין הדברים הכי גאוניים שראיתי שיצאו מתוך מוח של בן אדם. בכלל החלק הראשון הוא ללא ספק נכנס מיד לטופ הסרטים האהובים עליי (כן, אני מחשיב אותו כסרט בפני עצמו ואת החלק השני של נימפומניאק כסרט בפני עצמו) והוא גם בלי שום שאלה בכלל הדבר הכי טוב שפון טרייר עשה בחייו ואני גם בספק אם הוא ייתעלה על הגאונות הצרופה שהוא יצר כאן מתישהו בעתיד.
ועכשיו מגיע החלק השני, שכבר מתחיל עם סטייל שונה מהראשון, הרבה הרבה הרבה יותר כבד, הרבה הרבה הרבה יותר פון טרייר-י, הרבה פחות מיוחד לפי דעתי, הרבה פחות סוחף, אותי אישית לפחות, אפילו שהחלק הזה הרגיש לי הרבה יותר מהיר מהראשון, הוא פשוט הרבה פחות סחף ושאב אותי לתוכו. כבר לא היו את משחקי העריכה הגאוניים, פעלולי הבימוי שכל כך הדהימו אותי בחלק הראשון, אבל בכל מקרה הוא היה מעולה. לא אהבתי את השינוי שחקנים הפתאומי, זה היה נראה לי די מגוחך אבל אחרי סוג של הסבר של לארס על העניין אני מכבד את ההחלטה הזו. הסיפור נעשה מאוד כואב וקשה אבל עדיין מרתק, הדמויות נעשו מעצבנות לגמרי, המשחק של שארלוט גינזבורג משום מה היה נראה לי פתאום מאוד פלסטי ועם הרבה פחות רגש מהמשחק שלה בחלק הראשון, אבל די הבלגתי על זה.
בכל מקרה, החלק הזה נמשך, הוא היה מעניין לכל אורכו, לא התקרב ללשאוב אותי כמו שהחלק הראשון שאב אותי אבל הוא בהחלט היה יצירה קולנועית מצויינת שעשויה היטב, עם כמה סצינות מטרידות וקשות ביותר.... אבל אז... אז הגיע הסוף הכל כך דפוק הזה. אני לא רוצה לעשות ספויילרים אז רק מי שראה את הסרט מבין על מה אני מדבר, אבל אני ידעתי שהרגע הזה יגיע כל הסרט, פשוט כי זה לארס והוא לא מאמין בתמימות, לא רק שהוא לא מאמין, הוא מתכחש לקיומה של תמימות ואני כל כך נגד דעה שכזו. בכל סרט שלו עצבנה אותי הגישה הזו אבל כאן במיוחד, דווקא כי פיללתי לאורך כל הסרט (ואפילו האמנתי בשלב מסויים) שפון טרייר סוף סוף ייתן ליהנות מהסרט שלו בלי להוציא אותי עם הרגשה מחורבנת, ואני לא מדבר על הרגשה מחורבנת בסטייל של סרט מדכא וכואב כמו באיריברסיבל או בסינקדוכה ניו יורק לדוגמה, אני מדבר על ההתכחשות הזו לתמימות וההרס של כל מה שהסרט בנה בשנייה אחת. כל מה שאהבתי בדמויות ובעלילה וכל מה שלקחתי מהסרט נהרס בשנייה אחת, זה מותיר אותי מעוצבן לגמרי, ואני חייב להגיד גם שכאן זה היה מגוחך בצורה בלתי רגילה. אי אפשר להציג דמות מסויימת באור מסויים מאוד בלי שום פשרות וברגע אחד להחליט שאתה רוצה להראות לצופה כמה האור הזה חלש לעומת האור האמיתי שמאיר על הדמות, זה פשוט לא עובד לפי דעתי. מודע לכך שזה לגמרי לאב איט אור הייט איט אבל אותי זה לגמרי יכול להוציא מהכלים, גם הגישה שהסוף מציג, גם הניגוד לכל מה שמוצג בסרט בשנייה אחת, גם השינוי הדרסטי מדי של הדמויות.... למה לארס? למה????
בסך הכל הסרט הזה חוויה מדהימה, שאני לגמרי לגמרי ממליץ לעבור. לקחת ארבע שעות חופשיות ופשוט ליהנות מקולנוע שהוא קצת יותר קשה מהמקובל אבל הוא מכיל כל כך הרבה, גם ערך אומנותי וגם עומק אינסופי.
החלק הראשון - 10/∞
החלק השני - 8/10
Alien: Resurrection
ציפיתי לכל כך הרבה יותר מז'אן פייר ז'נה... אפילו שזה מדע-בדיוני. פשוט סרט מד"ב קלישאתי, עלוב ובנאלי לגמרי. כל הקלישאות שאי פעם דמיינתי שיהיו בסרט היו כאן (אחת הסיבות שבגללה אני לא סובל את רוב המדע-בדיוני... אני לא מבין את זה, כאילו זה ז'אנר שהקלישאות מובנות בתוכו, זה משגע אותי), כמה טוויסטי סיום מפגרים לגמרי, המון רגעים מגוחכים (אבל לא מגוחכים בצורה שסרטים של ז'אן פייר ז'נה מגוחכים, אלא באמת מגוחכים בצורה גרועה)... ואת הנוסע השמיני הראשון דווקא מאוד אהבתי לפני שנתיים בערך כשצפיתי בו אבל הסרט הזה היה פשוט סרט חסר תשוקה לגמרי, כמו 99 אחוז מסרטי המדע-בדיוני שראיתי, לא ציפיתי מז'אן פייר ז'נה להביא כאן יצירת מופת אבל לפחות שיכניס לסרט קצת את הסטייל המדהים שלו... טוב, כנראה שהוא עשה את הסרט הזה נטו בשביל להתפרנס. לא כנראה, בטוח.
4/10
In the Heat of the Night
לא הדהים אותי יותר מדי כי צפיתי את טוויסט הסיום עוד מהסצינה הראשונה של הסרט, אבל הסיפור היה נחמד ביותר והוא היה מסופר בצורה די מושכת את העין. מוזיקה נפלאה, אווירת מסתורין סיקסטיזית שהתלבשה כמו כפפה על הלוקיישנים הנהדרים. הופעות מעולות של הקאסט.
בסך הכל נחמד ומעניין אבל לא הרבה יותר מזה.
7/10
A Tale of Two Sisters
נהניתי מאוד אבל אני חושב שהוא קצת מוערך יתר על המידה... זה לא מפריע לי שהמון מעריכים אותו כל כך פשוט קצת מוזר לי שראיתי לא מעט אנשים שאני סומך על הטעם שלהם מאוד קוראים לו אחד הסרטים הטובים של העשור האחרון.
הוא ללא ספק עשוי בצורה באמת אדירה ביותר, הצילום הקוריאני פשוט לא מפסיק להדהים אותי בכל סרט קוריאני שאני רואה.. כל פעם מוכיחים לי מחדש כמה צילום יכול להיות יצירתי ומהפנט, פשוט אין דברים כאלה. הבניות של הג'אמפ סקרז היו קצת בנאליות ובכלל לפי דעתי המבנה של הסרט היה קצת קלישאתי, לקראת הסוף הרגיש לי קצת שמיציתי כבר את הסרט (זו הבעיה שלי עם סרטי אימה רציניים לצערי), אבל באובר אול הכללי הסרט מעולה, פסיכולוגי מאוד ולא ברור.
הערך האומנותי שלו גבוה מאוד אבל הרגשתי שהסרט לא היה ממש מתגמל ולא סיקרן אותי מספיק כצופה (אפילו שהוא עבר לי די מהר).
7/10
