סרטי השבוע

השבוע ראיתי את

נוכלת בהזמנה- בסדר, לא מלהיב. ציפיתי קצת ליותר. אני לא מאמין שהאחים כהן כתבו בדיחת פלוצים (אומרים שגם ב'לחסל את הליידי' יש בדיחות פלוצים, אבל אני לא זוכר את זה).
ג'ונו- צפייה שנייה. היציאה מהארון של אלן פייג' עשתה לי חשק לראות את הסרט שוב. סרט שנון, מקסים ומעולה שמציג נושאים רציניים ומטפל בהם בצורה משעשעת וקלילה.
אפוקליפסה עכשיו- קלאסיקה הושלמה! סרט מאוד ארוך וקצת מתיש אבל מעולה ומלא בסצנות מרשימות.
 

ערן1987

New member
ראיתי רק את "נון סטופ"

סרט אקשן לא רע שמעביר כשעה וחצי-שעתיים בכיף. יש בו לא מעט חוסר היגיון, חורים בעלילה ולופיטה ניונגו אחת (בתפקיד מאוד מנוצל תסריטאית, אבל בסדר, נו, יש לה תפקיד סופר משני כאן אז נוותר לה) אבל הוא עושה את שלו בצורה מוצלחת ביותר.

בין כל סרטי האוסקר שהציפו אותנו לאחרונה אנחנו צריכים גם סרטים כאלה.
 

yuriis

New member
ג'ונו - סרט לא רציני, הוא בדיוק כמו שאמרת -

מטפל בצורה לא רצינית ומשעשעת בנושא רציני. כזה חוסר אחריות. הגישה של "בא לי","אחריי המבול", "יהיה בסדר" מובילים לסוג הסתכלות כזה על החיים. לא יודע מה לאמר - אם הייתי פוגש בתסריטאית הייתי אומר לה מה אני חושב מבלי לצנזר. ואולי לא הייתי אומר לה מילה.
 

yuriis

New member
אופטימיות זה דבר טוב, חוסר אחריות לעומת זאת

זה לא דבר טוב. בחורה בת 16. רוצה לנסות מין. נכנסת להריון. מחליטה לא לעשות הפלה. מחליטה לתת את התינוק לאימוץ לאחר שיוולד. אני קורה לזה חוסר אחריות. אפילו מקומם.
 

ערן1987

New member
יש הבדל בין חוסר אחריות לאופטימיות

אני בהחלט מסכים איתך שמה שהיא עשתה לא היה אחראי - אבל הגישה שלה, ההתמודדות שלה עם המצב, היה משהו בוגר לחלוטין. היא הבינה שהיא עשתה טעות והתמודדה עם זה בצורה יפה מאוד.
 

yuriis

New member
היא לא עשתה טעות אחת - אלא הרבה מאוד

הטעויות הן: ניסיון להתמודד עם מין כשהיא לא מוכנה לכך עדיין, כניסה להריון עצמו, החלטה לא לעבור הפלה, החלטה ללדת ולמסור את הילד לאימוץ (אבל למשפחה אוהבת ובוגרת בבקשה. טוב, בעצם משפחה יהיה גם טוב. טוב, לאישה בוגרת זה גם טוב). ההתמודדות שלה יוצרות טעות אחר טעות. אולי אפשר להתפעל מעצם זה שהיא מנסה להתמודד ומהאופטימיות שלה - זה מה שהסרט ניסה להעביר (בצורה משכנעת ואף שנונה - אני מודה) - אך עבורי זה לא פותר כלום. אי אפשר לפעול בצורה לא אחראית כל כך עם הנושא ולצפות שיטפחו לך על השכם בעד ניסיון התמודדות.

ולגבי חומרת השיפוט שלי - הרי היא רק בת 16, איך אפשר לשפוט כה לחומרה? - אזי תחום החוסר אחריות שלה היה תחום המבוגרים - היא ניסתה להתמודד עם בעיות של מבוגרים, כך שהשיפוט צריך להיות בהתאם. ודרך אגב, אם היא הייתה מבוגרת, לא הייתי אומר שהיא בלתי אחראית בצורה מקוממת, אלא הייתי אומר שהיא פשוט פושעת (חביבה, אופטימית, שנונה, רגישה - אבל פושעת שלא ארצה שום עסק איתה כי לא אוכל לסמוך על שיקול דעתה). לצייר באור חיובי כל כך התמודדות של חסרת אחריות שכזו - זה לדעתי חוסר אחריות בפני עצמו - וזה מסביר את הגישה שלי לתסריטאית.
.
 

BaGirl

New member
לא נכון, היא עשתה טעות אחת

והטעות היא שהיא לא השתמשה בקונדום. אכן חסר אחריות, אבל בפעם הראשונה זה קורה. ככה עובד מוח של ילדה בת 16, וזו אגב אשמת הבחור באותה מידה. זאת טעות קריטית אבל טעות אחת.
עכשיו, ההחלטה של לא לעשות הפלה היא לקחת אחריות באופן מעורר השראה על המצב. אני הייתי עושה הפלה. היא הבינה שעשתה טעות, ולא הייתה יכולה מבחינה רגשית לעבור הפלה, והחליטה להעביר את הילד לאימוץ. זה הדבר הכי מדהים שאפשר לעשות. מה, היה עדיף אם הגיל 16 הייתה מגדלת אותו בעצמה?
אני טופחת לה על השכם על ההתמודדות.
 

yuriis

New member
זה רק מוכיח את חוסר האחריות

ככה מוח של ילדה בת 16 עובד? אולי את גם לא חושבת שילדים בני 12 באפריקה שמסתובבים עם חבורות פושעים ויורים בחסרי ישע הם לא רוצחים, כי ככה מוח של בן 12 פועל? אני בטוח שהתסריטאית הייתה לבטח מוצאת ייסורים וחרטה וצובעת את התמודדות הילד באור חיובי והיית אומרת אחלה של התמודדות עם המצב. רק הייתה טעות אחת - הכדור ירה ופילח את לב חסרי הישע - נו, אבל איך ההתמודדות? אחלה סרט זה.

התסריטאית לא אחרית כלפי מעשי ידיה וכך את ואחרים יוצאים מהסרט בהרגשה של איזה יופי של התמודדות, וזה סה"כ טעות אחת - הקונדום. איזה אשליה. במקום או להוקיע, או, לפחות לתת לך הצופה להחליט האם זה טוב או לא, התסריטאית נוקטת עמדה מראש והחוסר אחריות זוכה לשבחים של הצופה. זה ממש דוחה כמה שזה שקוף - להאשים את האחרים, מה אני כבר יכולתי לעשות, אבל התמודדתי, אחלה, מגיע לי טפיחה על השכם....

מהשקפת העולם הזו גדל דור לא אחראי המאשים את כולם חוץ מעצמו (אבל התמודדנו, מה אתה רוצה)
 

BaGirl

New member
אני נראה לי קצת מאבדת אותך,

כי אני לא בטוחה למה בדיוק אתה מתכוון. את מי ג'ונו מאשימה?
בכל זאת, מדובר בקומדיה, אז ברור שההתמודדות של ג'ונו הייתה משעשעת. ברור שברוב המקרים ילדה שנכנסת להריון לא תתמודד ככה, לא תמיד המשפחה תתמוך ככה, וגם לא יהיה לה אומץ להסתובב בבית ספר עם בטן כזאת. אבל שוב, זו קומדיה.
אז את מי ג'ונו מאשימה בדיוק? היא לא מאשימה את ההורים, לא את הבחור שהכניס אותה להריון ולא אף אחד אחר. העובדה שהיא לא עושה הפלה, ושולחת את הילד לאימוץ, בעיני זאת לקיחת אחריות.
אגב, ילד בן 12 באפריקה שיורה בחסרי ישע, הוא תוצר של ילד שגדל בנסיבות קשות מאד ואלימות מאד ועדיין אפשר אולי להציל אותו. אם זה היה אדם בן 30 שיורה בחסרי ישע, המצב היה שונה. אני לא אומרת שבן ה12 לא אשם, אבל הטיפול והיחס בבן 12 צריך להיות שונה לחלוטין מטיפול ויחס בבן 30.

לסיכום, Let's agree to disagree :)
 

ערן1987

New member
אבל אף אחד לא טפח לה על השכם

היא ציינה איך כולם זורקים עליה מבטים כי היא "לוויתן", אבא שלה אמר לה כמה הוא מאוכזב ממנה ואני בטוח שהיו עוד גורמים אבל אני לא זוכר ב-100% כי לא ראיתי את הסרט כבר הרבה זמן.

אני חושב שפשוט יש לנו השקפה מאוד שונה על ההתמודדות שלה עם ההיריון.
 

yuriis

New member
נברסקה, אוגוסט: מחוז אוסאז' ועוד..

נעליים אדומות - 1948 - שווה צפייה. זה לא הברבור השחור למרות שהנושא משותף - בלט. נעליים אדומות מבדר יותר וגם קטעי הבלט שבסרט - ויש הרבה - מעניינים יותר, וכמובן גם עבודת הבימוי טובה יותר.

כל הזמן שבעולם - 2013 - מומלץ. גם סיפור מקסים, גם הרעיון של לחזור בזמן ולתקן הוא רעיון קוסם וגם המסקנות ומוסר ההשכל נותנים תובנות. כל זה על רקע לונדון ונופי אנגליה - מרענן ביותר בנוף הסרטים שנראה לאחרונה.

חלום אמריקאי - 2013 - שווה צפיה. אמנם זה נמשך זמן ארוך לטעמי - אך בכל זאת הסיפור שווה את זה - סיפור עוקץ מסקרן ומבדר, עם משחק טוב מאוד מהשלישיה המובילה - קריסטיאן בייל, ברדלי קופר ואיימי אדמס

סוף סוף ווגאס - 2013 - אפשר לוותר. מסע גריאטרי ל-לאס ווגאס. הקסם של דה נירו לא פג, ויש גם קטעים מבדרים.

אוגוסט: מחוז אוסאז' - 2013 - מומלץ. זה יותר הצגת תאטרון מאשר קולנוע. וכיאה להצגה - הדרמה נפרמת לאט לאט מולנו, הדמויות לובשות נוכחות והאנושיות היא הגיבור הראשי שצף לו דרך הטיפוסים המהלכים על המסך. ועוד איזה טיפוסים! איחוד משפחתי בנסיבות לא משמחות מעיר את כל השדים מהארון. כבר על ההתחלה זה דחוס מצרות - וכך נשאר עד הסוף. מריל סטריפ נהדרת ומשחקת נפלא את הדמות הלא קלה ולעתים אף דוחה. משום מה זה הזכיר לי את אליזבת טיילור ממי מפחד מווירגיניה וולף (ואני חושב שהיוצרים של הסרט התכוונו שאני אזכר בטיילור - כי הם כן שהכניסו את שמה לאחת השיחות בסרט) - אמנם אני לא משווה את הסרטים (כי מי מפחד מווירגיניה וולף זה ליגה אחרת) - אך כאן כמו שם סגנון המשחק היה דומה. גם ג'וליה רוברטס שיחקה טוב - למעשה כל הצוות שיחק יפה מאוד. הדבר היחיד שאני חושב שפוגם בסרט הוא נושא ההזדהות - הסרט הוא יותר מדי מוכוון אל האיש הפשוט של המיד-ווסט האמריקאי ואל המשפחתיות המתפרקת של התרבות האמריקאית. עבור קהלים אחרים נושא ההזדהות יכול להוות בעיה.

נברסקה - 2013 - מומלץ. חזרה לאמריקה המחוספסת, לאמריקה של אנשים שמאמינים מה שאומרים להם (התמימות שעברה לאוסטרלים אך גם שם זה כבר נעלם), שמשאירים את האסם שלהם פתוח, שמכירים אחד השני ואף מזהים לאחר 40 שנה. מסע שורשים עם משפחה של שתקנים, מסע אל האמריקה הצמאה לכסף, לחלום האמריקאי. מסע לגילוי הדדי. מרחבים שוממים, דרכים אין סופיות וטיפוסים שבאמצע הדרך. מסע געגועים אל הגעגועים. חיפוש הטוב. בשחור לבן. הכמיהה למשפחתיות שכבר אבדה. השורשיות והמשפחתיות בחבילה אחת ("צומוד")- הקטע בבית הקברות מצליח לרגש מבלי להיגרר לסנטימנטליות. אך גם כאן, כמו באוגוסט: מחוז אוסאז' נושא ההזדהות הוא לא אוניברסלי.
 

מיכאל1411

New member
מסכים על 'אוגוסט: מחוז אוסייג''

אכתוב עליו שבוע הבא, אני חושב שהוא אחד מהטובים של 2013, למרות שהוא לא חורג מגבול התיאטרלי..
 

Black Stain

New member
מסכימה על כל הזמן שבעולם

באתי אליו בלי ציפיות בכלל ויצאתי מוקסמת
 

מיכאל1411

New member


 

THOR1997

New member
ניצוד, שתיקת הכבשים וטלוויזיה

ניצוד- הפתיע אותי לטובה, לגמרי זוכה בפרס "הילדה בת 5 שהכי רציתי להרביץ לה אי פעם". הרבה סצנות מרתקות שגורמות לך להיות מזועזע מבני האדם וסוף מפתיע ומסקרן. מאדס מיקלסן מעולה והקאסט שמקיף אותו גם טוב.

שתיקת הכבשים- סרט אדיר, מותח, מרתק, סוחף ומרשים. אנתוני הופקינס וג'ודי פוסטר נהדרים (אבל בעיקר הופקינס) והתסריט מעולה, אהבתי גם את סגנון הבימוי ששומר על אווירה דרמטית מאוד במהלך הסרט. הבעיה שלי עם הסרט היא שלמרות שממש אהבתי אותו, הוא פשוט לא נכנס לי למוח ולא גרם לי לחשוב עליו ולהיות בהלם ממנו גם כמה ימים אחרי הצפייה (כמו שקרה לי עם שבעה חטאים למשל). אני עדיין ממליץ על הסרט, כי הוא באמת טוב מאוד.

בייטס מוטל (עונה 2, פרק 2)- בינתיים די מאכזב, ההופעות של השחקנים לא כל כך מרשימות (חוץ משל ורה פרמיגה) והסיפור מעניין אבל פחות מבעונה הראשונה.

שובר שורות (עונה 4, פרקים 1-6)- אדיר, אדיר ועוד פעם אדיר.
 

barakbl

New member
לונג טיים

לא הייתי כבר שנים כאן. אתמול צפינו אני והחברה בקולנוע הבייתי אצלי בחומות של תקווה. זו צפיה שניה שלי ושלישית כנראה של חברה שלי.
איזו אכזבה. זכרתי את הסרט כטוב אבל אוברייטד.
בפועל סרט מאוד בינוני. משחק לא אמין של שחקנים טובים, דמויות לא אמינות, סט (המבנה ממש לא נראה כמו בית כלא, למשל) לא אמין, המון המון דיאלוגים קיטשיים.
אין בסרט הזה שום דבר כל כך טוב שמצדיק את מקומו בטופ למשל בימדב.

מהצפיה הראשונה זכרתי את שוט הסיום לטובה. לשמחתי לפחות לגבי זה אני עדיין חושב שזה עשוי טוב מאוד ועובד נכון מבחינה קולנועית.
 
למעלה