סרטי השבוע

THOR1997

New member
אחרי שבשבוע שעבר לא ראיתי כלום

השבוע ראיתי שלושה סרטים.

בקתת הפחד- מעולה, מודע לעצמו ומגניב. באופן כללי אני נמנע מסרטים בסגנון הזה אך הסרט הזה היה טוב מאוד.

טינופת filth- מוזר בעיקר, אני לא אגיד שלא נהנתי, ג'יימס מקאבוי אדיר והסרט מצחיק לעיתים, אך ברובו מוזר וגורם לך לשאול WTF.

ג'ק ריאן: גיוס הצללים- משעמם, גנרי וחסר אקשן. קנת' בראנה נתן הופעה די טובה אבל שאר השחקנים לא היו משהו. לא מומלץ.
 

Optimus_Prime

New member
מספר סרטים:

היא - סרט רגיש מאוד של ספייק ג'ונז בכיכובו של חואקין פיניקס והקול (הנהדר) של סקלרט ג'והנסן. אני בכוונה מדגיש את המילה "רגיש" כי זה המסר שחוזר וצף לאורך הסרט, על אף שהוא עוסק במערכת יחסים בין אדם לבין מערכת הפעלה, רגישות זו מילת המפתח. דיאלוגים עדינים, הבנה של עומק הרגשות, הבנה של האנשים בסביבתו של פיניקס ומחשבות שלנו לגבי העולם בו אנו חיים. ג'ונז משתמש גם בשיטות בימוי מאוד מתוחכמות של לצייר עולם-עתידני די קרוב, האנשים לא לובשים חליפות חלל אלא סתם מכנסיים בגזרה גבוהה, טכנולוגיות קול קיימות כבר היום ובסה"כ הסרט נראה ממש מעבר לפינה.
סרטים בסגנון הזה מתכתבים עם הרבה יצירות על קשר בני אדם-מכונות שנוצרו, ואני נהניתי להשוות כל דקה למטריקס, גטקה, טרמינייטור ומה לא. מומלץ.
12 שנים של עבדות - סרט אלים, כבד ונוקב אשר מבוסס על מקרה אמיתי של סולומון נורת'אמפ, אדם שחור שנולד חופשי במדינת ניו יורק, אך התגלגל לאיזור בו העבדות חוקית והעביר 12 שנים מחייו כעבד. הבחירה באדם חופשי וההצגה של חייו הקודמים נועדה לגרום לנו להזדהות עם הגיבור, ועם השינוי העמוק שחל באופן חייו ובדרך מחשבתו. לדעתי, היה אפשר להעמיק קצת בתחושות וברגשות שלו, אבל שאר הדמויות והאווירה בסרט עושים את העבודה גם כך: בעלי העבדים והעבדים, חברי משפחה ועוד. הסרט אלים גם מבחינה ויזואלית ויש לא מעט סצינות קשות לצפיה, אך בעיקר מבחינה מחשבתית, ומעביר לצופה בו הרבה תחושות לא נעימות. ממליץ מאוד על הסרט, התקופה מרתקת, המשחק מצוין ואולי זה ישעשע אותכם, אבל לדעתי עריכת הסאונד (!) היא מהטובות ששמעתי בקולנוע אי פעם. זכרו - הוא לא קל לצפיה.

הקריאה - בכל מקום ששמעתי על הסרט, כל חבר שסיפר לי עליו, נאמר דבר זהה: "אחלה סרט מתח, הסוף הורס". אז אני אומר ככה: "אחלה סרט מתח, הסוף מעניין". כן, מעניין. האלי בארי היא מוקדנית במוקד החירום של המשטרה שמתמודדת עם מקרה חטיפה של נערה. הסרט מותח והעריכה מעולה, אין יותר מדי קלישאות שוטרים והסיפור עצמו שומר אותך בכוננות תמידית. הסוף, לדעתי, היה בחירה טובה ומעניינת, ואני לא התאכזבתי ממנו בכלל!

בית ספר לשוטרים - כן כן, הסרט הישן והטוב משנת 84. החלטתי לעשות לי מרתון אייטיז ואני אצפה בהמשך בגוניס, גרמלינס, בת 16 הייתי ועוד. אחלה קומדיה עם טיימינג שונה לגמרי מהיום, קומדיה שלא מרגישה צורך לדחוף בדיחה כל שניה, לפעמים זה משעמם, לפעמים זה עובד ומצחיק מאוד..
 

lightflake

New member
ואחד הסרטים שהכי מתכתבים עם "היא"

לא בדיוק סרט אלא פרק בסדרה Black Mirror עונה 2 פרק 1
מאוד ממליץ לראות לכל מי שאהב את "היא" כי שם לקחו את אותו רעיון למקום שונה
שם הפרק: Be Right Back
 

** רוזבד

New member
לא ראיתי

עדיין את עונה 2 של הסדרה הזאת,
אבל הסרט שחשבתי עליו שהזכיר לי את ״היא״ הוא דווקא ״לארס והבחורה האמיתית״
 

Optimus_Prime

New member
למראה שחורה , עונה 2 פרק 1

במידה מסוימת יש אכן דמיון, ומי שראה את הפרק לפני אכן יהנה מההתכתבות.
אני חושב שהעיקר בפרק (האדיר) של מראה שחורה הוא יותר הפחד על רקע הנושאים הכלליים של הסדרה - הטכנולוגיה כגורם מאיים ומנתק מהסביבה. בנוסף, וזה הדבר הכי מעניין, סיפור האהבה ב"היא" מודגש על ידי כך שפיניקס מתחיל להתיידד חברתית עם התוכנה, ואז בסצינת שיא (תרתי משמע) הם הופכים לבני זוג. כלומר - הבעיה היא להתגבר על המחסום ה"רגשי". הטכנולוגיה מוצגת כהגיונית לגמרי (גם כלפי שאר החברים שיוצאים איתם לדאבל דייט). ב"מראה שחורה" סיפור האהבה קיים, ואחרי שהוא קם לתחייה המחסום הטכנולוגי הוא הבעיה. היא עדיין מתקשה עם זה שהוא לא ישן, לא אוכל וכו'.

בקיצור, אכן מעניין להשוות
 

lightflake

New member
כן, ומבחינת איכות התסריט הסדרה לא נופלת מהסרט

ל"היא" ולסדרה

לדוגמה במקומות מסויימים בסרט הרגשתי שהוא לא התלבט מספיק על העניין שהוא מנהל מערכת יחסים עם טכנולוגיה ולא אדם אמיתי, נגעו בזה אבל זה לא הפך לאישיו, בסדרה זה דווקא מטופל יותר מעצם העובדה שיש השוואה בין האדם האמיתי שמת ובין הטכנולוגיה שמחקה אותו, במקום מסויים היא מרגישה שהיא עובדת על עצמה או שהיא אפילו קצת בוגדת (אולי בכבודו) באדם האמיתי שמת, בכל מקרה זה מעניין...
לגבי היא, מאוד הופתעתי מהסוף, ציפיתי למשהו אחר וזה הלך לכיוון ממש נהדר לדעתי, התודעות הוירטואליות מהר מאוד התגברו על ה"אנושיות" וחברו זה לזה והלכו אל מעבר לחומר ומעבר למחשבה, בדיוק מה שתורות המזרח טוענות (ואלן וואטס דיבר על הדברים הללו, שבסרט עושים לו הוקרה מדהימה)
בקיצור, סוף חכם ומפתיע ונהנתי מאוד.
 

lightflake

New member
כן כי אנחנו רגילים לסרטי מד"ב /אסונות


ובמקרה שנוצרה אינטליגנציה גבוהה מהאדם אז תמיד הפחד הבסיסי שלנו שמישהו יקח את מקומנו וישתלט עלינו, כאן זה הלך למקום אחר לגמרי וטוב שכך
 

gavrik

New member
בית ספר לשוטרים מתחילים

אני עדיין זוכר שהייתי חורש על הקסטות של הסרטים האלה, ועוד בדיבוב רוסי. סצינות כמו ההוא שצורח על הדלת באחת התרגולים והיא פשוט נופלת תמיד יעלו חיוך על פניי.
גם הגרמנלינס אחלה בחירה, הייתי מוסיף אפילו את מכסחי השדים.
 

מיכאל1411

New member
מלאכים באמריקה, וודי אלן, זה בוודאי המקום

הדמויות הטראגיות של 'מלאכים באמריקה' כרעו וקרסו תחת עוולות המין האנושי, כשהעמידו במקום את
הפאניקה השמרנית והמסואבת. הסדרה המופתית של HBO מ-2003, עיבוד למחזה זולל שבחים ופרסים, תפסה את
התהליך הרגשי שעבר על חברה נגועה בצביעות ובלבול. היה לי מאוד קשה ועצוב לראות איך ההדחקה וההכחשה השתלטו
וגרפו אליהן כל חלקה טובה של יופי קיומי וגבו כאב רב מהשינויים הכפויים. זה היה תיאור מפורט שהבעיר בי רגשות חזקים
ומעורבים. הסגנון התיאטרלי בולט רק בסצינות הסוריאליסטיות ולא בשיח עצמו ולכן אפקט הדרמה לא נפגע או איבד מקסמו.
מריל סטריפ ואל פצ'ינו מעל כולם, ההופעות שלהם גובלות בשלמות תפיסתית של סיטואציות

********

(2013) יסמין הכחולה Blue Jasmine
טוב יותר מארבעת הסרטים האחרונים של וודי אלן, גם אם לא ניכר שהושקעה בו מחשבה גדולה מדי. מאז האייטיז לא
ראינו דרמה קלאסית של אלן, דרמה רצינית שמחפשת להניח הצידה לרגע את ההומור והשנינות. קייט בלאנשט תיקח
לבטח אוסקר על תפקיד מסעיר ועמוס רגשית, היא ממש גרמה לי להחסיר פעימות לב. הסרט מתחמק מלהיות נדוש וכשהוא
מגיע לנקודות רפויות בעלילה, זה ממש לא נורא. נדמה לי שאפשר לומר שהסרט לא מבשר על מציאות רעיונית שטרם נראתה
כמותה אצל אלן והוא לא טורח למצות עד תום את החזון האישי שלו. יש פה קולנוע נצלני ואופורטוניסטי שמשתלח בדמות הראשית
שלו ודי בצדק. אולי יש בכך להעיד על המקומות המנוכרים אליהם אלן מתכוון לקחת את דמויותיו מעתה ועד סוף ימיו, לבסס קול קצת
אחר, קול שיותיר סימנים נוספים ביצירתו.
10/7

(2011) זה בוודאי המקום This Must Be The Place
ארץ הפלאות האמיתית שוכנת בלב ליבו של סרט מרגש עד דמעות שמחפש להפשיר את הכפור הקיומי.
שון פן הדגול עובר מטמורפוזה ומאמץ סגנון משחק חריג ומאתגר, כורה מתוכו דמות שצובטת שוב ושוב את
אמריקה החולמנית. הקולנוע האירופי של סורנטינו האיטלקי ('האלוהי') מסרב להימעך בגסות רוח ע''י מוסכמות
עלילתיות השמורות למיינסטרים הנדוש. במקום זאת, דפוס הפעולה של הסרט משאיר המון מקום למחשבה,
מפנק את חוש הראייה ושומר על רמה נשגבת של ירידה נוגה לפרטים.
10/8
 

yuriis

New member
וודי אלן והיסמין

גם אני אהבתי את יסמין הכחולה יותר מכמה הסרטים האחרונים של וודי אלן (סרטי "תיירות" - ברסלונה, פריז, רומא, ניו-יורק - לא שהם "רעים", אלא שיסמין הכחולה רמה אחת מעליהם) - וכן, הגיע הזמן שוודי יראה מה הוא יודע לעשות עם הדרמות (והוא יודע כמובן). מסכים בקשר למשחק של קייט בלאנשט - היה גדול. סרט מומלץ בעיני.
 

lightflake

New member
טוב זה עניין של טעם

לדעתי אין שום נחיתות בקומדיות שלו (למעשה, זו הגאונות שלו, זה מה שהפך אותו למה שהוא, הקומיות שלו, בדיוק כמו צ'ארלי צ'פלין וג'רי סיינפלד, לא חייבים לייצר דרמה כדי להיות ברמה גבוהה..)
לדעתי
יסמין סרט טוב מאוד
רומא גרוע
פריז מעולה
ברצלונה מצויין
וניו יורק... ממ.. לא יודע איזה סרט כי רוב סרטיו ממוקמים בניו יורק

אני חושב שדווקא בשביל ליצור קומדיה איכותית צריך לא פחות כשרון אם לא יותר מדרמה, עובדה היא שדרמות טובות יש המון וקומדיות שבאמת גורמות לי להתגלגל מצחוק, יש מעט מאוד לצערי, חלק ניכר מהן שייכות לוודי
 

yuriis

New member
אין ביננו ויכוח

וודי אלן הוא גאון. הקומדיות שלו נפלאות. ויש לו המון, ומכל המינים והצבעים - כך שלפעמים אפשר להתבלבל ולשאול האם זה אותו במאי? האם מי שעשה בננות הוא זה שיצר את שושנת קהיר הסגולה? ומי שראה דרמות שלו בכלל לא מבין איך במאי רציני כזה אשר מסוגל ליצור סרט ברגמני כמו אישה אחרת מסוגל לביים בדיחות סטנד-אפיסטיות בנוסח סיפורי ני-יורק (ואם כבר מזכירים את סיפורי ני-יורק - אז איזה חלק הכי אהבתם? של וודי אלן? של פרנסיס פורד קופולה? של פרנסיס סקורסזה? אני - בעד וודי). אכן יש לו יריעה רחבה ליצירה. אני גם לא מסכים עם הרבה מבקרים שטוענים שוודי אלן לא עושה משהו נורמלי אחרי שנות השמונים (לזה אפשר לענות - ומה עם קליעים מעל ברודווי?) והסרטים שלו משנות האלפיים פשוט לא טובים. אני כמובן לא מסכים. אני חושב שנקודת מפגש (תרגום לא מוצלח לדעתי ל-Match Point) הוא סרט מעולה.
וניו-יורק - כן, כמובן שרוב סרטיו הם בניו-יורק :) אני התכוונתי ל-Whatever works מ-2009 - סרט שהוא עשה לאחר וויקי קריסטינה ברצלונה, ושאני מייחס לסרטי ה"מקומות" שוודי היה עסוק לאחרונה בהם.
אני מסכים מאוד שלוודי אלן יש תרומה משמעותית ביצירת קומדיות נהדרות, כמו דרמות נהדרות. למעשה אם אני אאמץ את הזכרון, לא זכור לי סרט "רע" של וודי אלן... אולי כי אני משוחד ואוהב את היצירה שלו.
 

lightflake

New member
לא שמתי לב שזה אתה...

שוב יוצא לנו לדון על אותו נושא

אגב גם אני משוחד ובכל זאת אני יכול לחשוב על סרטים רעים, "מה שעובד" זה אחד הגרועים...
 
למעלה