סרטי השבוע

In Heaven

New member
סרטי השבוע שלי

Young & Beautiful
הסרט הראשון שאני רואה של פרנסואה אוזון, במאי ששמתי עליו ועל הסטייל שלו עין כבר המון זמן ואחד הסרטים שציפיתי להם הכי הרבה שנה.
הסרט, שעבר לי מאוד מאוד מהר בגלל שהוא די היפנט אותי, מתאר נערה בשם איזבל שמתחילה לעסוק בזנות ומתאר את האירועים שהיא עוברת, בדרך די מסתורית ולא גלויה לעין במלואה, במהלך ארבע עונות. מה שכל כך אהבתי בסרט הוא שהסיבות למהלך בחירותיה של הנערה נסתרות מעיני הצופה, קיימת מין תשוקה וסקרנות אדירה לדעת מה באמת עובר במוחה של איזבל, הוא מציב את הצופה בסטייט אוף מיינד של observer ונותן לו לגבש דעה משל עצמו לגבי כל השאלות שצצות בסרט.
חוץ מהרעיון שלו שהקסים אותי מאוד, הוא עשוי בצורה נפלאה עם הופעה פשוט מצויינת של מארין ואכט, פסקול מדהים, שומר על קצב מעולה ומהפנט לכל אורכו... בהחלט מצפה לראות עוד סרטים של פרנסואה אוזון, שדי התאהבתי בסטייל שלו לפי הסרט הזה.
8/10

Dobermann
ללא ספק האקשן הכי מסוגנן ומהנה שראיתי אי פעם. יאן קונן מביא למסך סוג של בי-מובי שמצד אחד לא מתוחכם במיוחד אבל מצד שני כל כך מיוחד ומרענן.
הסרט מתקדם בקצב מהיר עם עריכה קליפית אדירה בטירוף וצילום טריפי ויצירתי כל כך (אחחח איך אני מת על הצילום בקולנוע הצרפתי, פשוט תענוג), דמויות אדירות והופעות גאוניות של הקאסט (וינסנט קאסל היה ענק וכמובן גם ההופעת אורח של גספר נואה שפשוט גרם לי לא להפסיק לצחוק). הסרט מפוצץ בהומור שחור, עם אלימות מאוד מוגזמת שיחסית לבי-מובי עשויה בצורה פנטסטית שהעלתה לי חיוך על הפנים. יאן קונן מוכיח את עצמו כאחד הבמאים הכי מוכשרים בצרפת לפי דעתי.
8/10

Dead Poets Society
צפינו בו בשיעור אנגלית ואני חייב להודות שנהניתי ממנו מאוד. הסרט היה באמת מצוין, למרות שהיו בו לא מעט קטעים צ'יזיים ומיותרים, אבל הסוף היה די מביך לפי דעתי.
בכל מקרה, מתחבר בטירוף למסר ולרעיון שמאחורי הסרט, אבל הביצוע יכל להיות הרבה יותר טוב.
7/10

(Thirteen (2003
סרט פשוט רע. בכל קנה מידה אפשרי. עשוי בצורה כל כך עלובה, עם הופעות ממש גרועות של הקאסט (שהוא דווקא לא רע), תסריט מטומטם ומשעמם שעמוס בכל כך הרבה קיטש שהקאתי קצת בתוך הפה שלי, דמויות גרועות... ניסיון די טפשי להעביר מסר עוד יותר טפשי.
אני חושב שנקודת האור היחידה בסרט הייתה הצילום המעניין שהיה מאוד לא שגרתי יחסית לסרט עצמו.
4/10

Womb
סרט מאוד מאוד קר ומנוכר (הרבה ממנו אפילו יתר על המידה), מינימליסטי ומדכא מאוד (לא ציפיתי אחרת מבמאי הונגרי), אבל בכל זאת הרעיון הכללי שלו מלא ברגש.
מצאתי את הניגוד הזה שבסרט מאוד מעניין, שהצורה בה הוא עשוי פשוט שואבת מהצופה את כל הרגשות, השימוש הממש מועט בדיאלוגים, חוסר הבעת הרגש של הדמויות, הלוקיישנים המדכאים, החוסר הכמעט מוחלט בפסקול ובכלל כל הווייב המינימליסטי והמנוכר של הסרט ובניגוד לזה עומד הסיפור של הסרט שלמרות שהוא די מעוות, הוא גם מלא ברגשות כל כך אנושיים.
עשוי בצורה נפלאה, אבל המינימליסטיות שלו הפריעה לי קצת בחלקים מסויימים, למרות שזה דווקא מה שיצר על המסך את הקונפליקט המעניין בעשייה שלו.
7/10

Bored to Death (סדרה)
אני בדרך כלל לא סובל סדרות קומדיה אבל הסדרה הזו כל כך מיוחדת ומהנה שאני לגמרי הוקסמתי ממנה לאורך כל 3 העונות שלה (מקווה שתהיה עוד עונה או שהסרט המתוכנן באמת ייצא לפועל, זה יהיה ענק).
סדרה משעשעת בטירוף, עם הופעות מדהימות של ג'ייסון שוורצמן, זאק גליפיאנאקיס וטד דנסון, תסריטים אדירים, עשויה בצורה פנטסטית... בהחלט מדהים.
מאוד ממליץ! מי שעדיין לא צפה בה מפסיד כל כך...
9/10
 

lightflake

New member
היחיד שראיתי מכאן זה "רחם"

הרעיון מעניין (בעתיד בו ניתן לשבט אדם מDNA - וההשלכות של זה ...) וגם איך שהוא עשוי כפי שאמרת מינימליסטי וקר ובכל זאת מלא רגישות
די אהבתי, למרות שחלק גדול מהסרט הרגשתי שאני כבר מחכה לראות מה יקרה בסוף אז נוצרה אצלי קצת תחושה של חוסר סבלנות שפגמה בהנאת הצפייה, אתה מבין על מה אני מדבר ?
 

In Heaven

New member
אני חושב שאני מבין על מה אתה מדבר...

נראה לי שהתחושה של החוסר סבלנות אצלך גם נוצרה בגלל הקצב האיטי מאוד של הסרט.. יכול להיות? אצלי זה גרם לקצת תחושת פספוס כזו, אפילו שאני מת על קצב איטי בסרטים, הרעיון של הסרט פשוט דרש לפי דעתי התפתחות אירועים קצת יותר משמעותית ויותר מעמיקה.
 

lightflake

New member
אני חושב שהבעיה היא בעצם הרעיון


אתה הרי מראש יודע שהיא הולכת להביא לעולם אדם שיראה בדיוק כמו אהוב לבה שנהרג, אז מן הסתם יהיה מעניין לראות אותו כשהוא יגדל ומה יהיה עם היחסים ביניהם, אז הציפייה הזו גרמה להפרעה בצפייה לדעתי, אם היה אפשרי לא לגלות את זה בהתחלה אז לא הייתה לי בעיה לראות את תהליך הגדילה שלו...
 

yuriis

New member
רחם הוא סרט גדול לדעתי

גם אני ראיתי מהרשימה רק את ה"רחם". לפי דעתי זהו אחד הסרטים הטובים שנעשו לאחרונה. המינימליזם כאן הוא אנטיתזה ל-"אהבה" כפי שהיא מטופלת בסרטים עכשוויים - ז"א בריקנות, בפשטנות, בשיטחיות - וברעש גדול אם אפשר - קומדיה או מלודרמה. כאן בסרט זה האהבה היא יותר עמוקה ושורשית שגורמת להרהר בכל מיני אפשרויות שמוצגות ואשר לא מוצגות אך אפשריות. להדגיש את העומק בא המינימליזם עם הנופים המדהימים והצילומים הנהדרים. הפשטות והמינימליזם הם על מנת לתת את הפוקוס הראוי להגות על נושא האהבה. המשחק של אווה גרין הוא מהפנט.
 

lightflake

New member
כן, אבל קראת מה לדעתי פגם לי בצפייה בו ?

השילוב בין סרט עם התקדמות איטית לבין העובדה שאנחנו מראש יודעים משהו שמסקרן אותנו ואנחנו מצפים לראות אותו יוצרת מצב של חוסר סבלנות מסויים שפוגם ברוגע הנדרש להנאה מלאה מסרט כזה

עדיין זה סרט יפה ושונה מהמוכר
 

yuriis

New member
קראתי, קראתי


אני גם מבין על מה אתה מדבר. אני חש, עם זאת, שהעניין שאתה מדבר הוא לא טמון בסרט עצמו (הרי אין לך התנגדות עקרונית לסרטים לא קופצניים) אלא בציפיות, שד"א נובעות מהמצב רוח עצמו . אצלי לא נוצר חוסר הלימה בין ציפיות לבין הסרט. יש סרטים - גם של היצ'קוק - שהרוצח כבר ידוע בהתחלת הסרט - אבל הסרט לא מפסיק להיות מותח עקב כך ("צל של ספק"). זה רק מוכיח שזה שהרוצח ידוע, עדיין אפשר לבנות מתח ולעקוב דרוכים גם אנחנו יודעים מה קורה. ישנו גם ז'נר שלם של סרטים - אני קורא להם סרטי ראשומון - שבהם מנתחים את אותם האירועים מנקודות מבט שונות. לכאורה אפשר לשאול - כמה אפשר לחפור? - אך הם עדיין מעניינים, אפילו עד מאוד. אני מסכים שצריך להיות במצב רוח מצויים ע"מ לראות את הסרט הזה. אני הייתי במצב רוח מהורהר משהו - אולי זה עזר לי להיכנס טוב לסרט.
ע"מ להמחיש את זה - אם אהיה במצב רוח מרומם, מבקש פעילות, ולא יכול להתרכז יותר מדי על משהו ספציפי - הרי אם אראה במצב רוח זה את, למשל,Never Let Me Go , אזי כמעט בוודאות אגיד שזהו סרט מדכא, לא מפותח, אטי, לא רציני, ושהסוף היה ידוע לחדי העין כבר מהתחלה, ובכלל מה יכולה לעזאזל הסיבה לראות אותו? וזאת למרות שזהו סרט נ-ה-ד-ר. כמו שצריך מפתח מסוים לדלת, כך גם המצב רוח או מצב מנטלי צריך להתאים לסוג הסרט. לא?
 

lightflake

New member
מה שאתה אומר כאן זה מאוד נכון

וזה (לפחות באופן חלקי) די מערער את כל עניין הדירוגים שאנשים נותנים לסרטים, כי איזה חלק מהדירוג הוא למעשה רק דירוג של מצב הרוח המסויים שלנו בשעת הצפייה בסרט (ואי-ההתאמה בינו לבין סוג הסרט) או הטעם האישי שלנו ואיזה חלק באמת מדרג את הסרט עצמו? ... מממ... מי אמר בכלל שצריך או אפשר לדרג אמנות?

נקודה למחשבה
 

yuriis

New member
וזו התחלה של דיון יפה (פרפראזה על קזבלנקה)

טוב, גם אני פעם חשבתי כך - מי אתה, מבקר אומנות מכובד, שתגיד לי מה טוב ומה לא טוב? הרי הכל סובייקטיבי! כל חוות הדעת שלך. ומכיוון ש"תורה ניתנה לפירושינו" - לי יש דעה סובייקטיבית, לא פחות מכובדת משלך.
אך מצד שני, הרי אנחנו בכל זאת שואלים להמלצות. וכך היום אני כן מקשיב לדעות אנשים אחרים, במיוחד אם הם נחשבים כמומחים. זה לא אומר שאני מקבל כל דבר - אך אני מקשיב, ומסכים עם לא מעט.
במדעים מדויקים דעה של מומחה היא יותר מקובלת כמובן - הרי לא ייתכן שנעשה משאל עם או נקים פורום על מנת לקבוע מהו העומס המרבי שגשר זה אמור לשאת? (אם אפשר בקילו-טון לסנטימטר מרובע).
אך בנושאים רכים, והערכות האמנות בפרט ... מה המדד?

אני אמנם מחשיב אנשים שלומדים את המקצוע (למשל אמנות) ויודעים לנתח יצירה. למשל ביטויים כמו "יצירה מורכבת", "יש הרבה שכבות", "רובד זה... או רובד אחר", וכו' - מקובלים עליי לגמרי. מומחים אלו יוצרים שפה פנימית ביניהם (כמו ד"א שמקובל בכל גילדה) וגם יכולים ע"פי קריטריונים מקובלים של ניתוח, או של טעמם שהשתבח עם הזמן ועם הידע, להגיד לנו מה יצירה גדולה ומה יצירה נחותה. אין לי ספק למשל, שיצירה קלסית (בוא נגיד הסימפוניה התשיעית של בטהובן) גדולה יותר משיר עממי שמזמזם רועה צאן נגיד בהרי הקווקז (או האטלס, או ההימלייה) - וזה מכיוון שסימפוניה היא מורכבת יותר בכל רובד מההנהון העממי, היא גם מטמיעה בתוכה מנגינות גם עממיות, ולוקח לא מעט מיומנויות ע"מ לבצע אותה. זה כמו להשוות את מגדל אייפל לאיגלו של האסקימואי. למרות שהאיגלו מקסים - לא יהיו מערערים שמגדל אייפל היא יצירה הנדסית טובה יותר.

אך, מצד שני אני לא מעוניין להיות במצב הבא: רואים קיר לבן, נקודה באמצע, ועדר מבקרי אומנות המהללים את יצירת הדור שאומרת לנו... וגם את זה... וגם כך... וכמה נפלאה התבונה העמוקה של מרחב הזמן בקיומנו האפסי בפרספקטיבת הכחול העמוד לאור נצנוצי תודעות בודדות בים השרוף של ההגשמה העצמית הפוסט-ציונית... וגם ... וכדומה. ואתה בוהה בנקודה זו ובאמת מרגיש כזה קטן ומטומטם שלא הבנת את כל זה. ואם אתה בכלל מפגר גמור, אז אתה גם תקנה את יצירת האמנות הזו במחיר מופקע ותתהדר ביצירת הדור בכספת שלך.

יש שיטות נוספות כמובן - למשל אהדת הקהל - או, בגלגולה הנוכחי, שיטת הרייטינג. יש בעיה מובנת בשיטה - כגון מי יקבע מהו הפלייליסט שממנו עושים רייטינג - אך לדעתי, לאורך הזמן, זו השיטה. אנשים ירצו את הדברים השווים. וון גוך לא הוערך בימי חייו - אך כיום הציורים שלו (הנפלאים הנהדרים המהממים - בחר את המיותר) מוכרים במיליונים.

כפי שאתה רואה - הנושא מעניין מאוד.

אני אישית את הסרטים מחלק ל-3 קטגוריות רחבות - אלו שניתן לוותר עליהם, אלו ששווים צפייה, ואלו שמומלצים. בבלוג שלי אני אמנם משתמש בניקוד המקובל 1-10 - אך זה בגלל שזה מקובל - אישית הייתי שמח להימנע מכך.
 

lightflake

New member
בעייתי הנושא ! והצגת טוב את הבעייתיות


אני באמת הפסקתי לכתוב דירוג מספרי כאן בשרשור הסרטים...
וכבר יצא לי לבדוק סרטים שאנשים דירגו 8 ואפילו 10 ואני ממש לא יכולתי לראות אותם מרוב שלא נהנתי אז זה לפחות חלקית גם מאוד עניין של טעם אישי
 
Spaced

סיימתי היום לראות את כול הפרקים של Spaced (אין הרבה ממנה לצערי. סך הכול 14 פרקים המחולקים ל-2 עונות). זוהי סדרה אדירה. דמויות אמינות ומעוררות חיבה, הומור בריטי שנון ומצחיק ומלא מלא רפרנסים משעשעים לתרבות הפופ שמשתלבים בטבעיות בעלילה ולא נראים כאילו הם צועקים 'תראו אני רפרנס מגניב לתרבות הפופ!'. תענוג צרוף. את כול הפרקים ניתן למצוא ביוטיוב עם תרגום לאנגלית.
 

danizeid

New member
הזאב מוול סטריט וחלום אמריקאי

חלום אמריקאי - משעמם ומרוח. אובר רייטד לגמרי לדעתי.

הזאב מול סטריס - סרט מעולה, גם אם ארוך כאורך הגלות.... ליאונרדו דיקפריו פשוט שחקן מעולה.
 

ערן1987

New member
מסכים על "חלום אמריקאי"


וגם על הזאב, גם אם לא הרגשתי שהוא ממש נמרח חח
 

lightflake

New member
ידעתם שהסרט האחרון של ריבר פיניקס יצא ב2012?

אבל עדיין לא אושר להקרנה בקולנוע (לא הבנתי בדיוק מה הקטע... בעיות של חוקיות וכו..)
בכל אופן, כיוון שריבר מת לפני תום הצילומים, הסרט יצא (לאחר 20 שנה) כשהוא לא לגמרי גמור, אז במקום כמה סצינות הבמאי פשוט מקריא את התסריט ... האממ...

אני נהנתי מאוד לראות אותו למרות שזה סרט די גרוע בסך הכל אני חייב לציין...
Dark Blood
 
אוגוסט מחוז אוסייג'

כגודל הצפיה כך גודל האכזבה. איזה פספוס. מסכנים השחקנים, ניסו כמיטב יכולתם, נו טוב, אולי חוץ ממריל סטריפ שניסתה קצת יותר מדי. אבל כשהמחזאית מחליטה להפיל את כל אוסף הצרות של המחוז על ראשם, טוב לא יכול לצאת מזה.
כל הסרט ניסיתי לחשוב מה זה מזכיר לי ואז סוף סוף נזכרתי - הסרט המצרי של יום שישי בצהריים. רק חבל שאף אחד מהם לא מהנדס.
 

BlackUnicorn

New member
הזאב מוול סטריט, בנות

הזאב מוול סטריט - סצינת הלימונים המדוברת הייתה אדירה :) ליאונרדו דיקפריו כהרגלו היה מצויין, אם כי תמיד הוא גורם לי לאנטיגוניזם מסוים שאני לא יכולה לשים עליו את האצבע. הייתי מקצרת את הסרט באיזה 20-25 דק', אבל סה"כ סרט טוב מאוד.
8.5/10

בנות, עונה 3 (בינתיים) -
3 פרקים ראשונים מנומנמים ודי משעממים. אני מאוד מקווה שהסדרה תחזור להיות מעניינת כי כרגע זה ממש מבאס בהשוואה לעונה הראשונה ואפילו השנייה.
 
מועדון הקונים של דאלאס

לשמחתי הסרט חזר להקרנות בבתי הקולנוע, כנראה בעקבות המועמדויות לאוסקר. מאוד נהניתי. סרט כמו שסרט אמור להיות. עלילה מעניינת, משחק משכנע והתחת של מתיו מקונהייי, אפילו בתת תזונה וחלוק בית חולים, אף פעם לא מזיק. הביקורת היחידה שלי היא למה בחרו בגניפר גרנר, שחקנית עם מנעד רגשות של בובת קרטון לתפקיד כל כך מרכזי, אבל אפילו זה לא צחיח לפגוע לי בחווית הצפיה.
 
למעלה