סרטי השבוע
- פותח הנושא מיכאל1411
- פורסם בתאריך
מה שאני הכי אוהב אצל 'תרגיע' של לארי דיוויד (הגעתי לעונה 6) זה את התיאור של הנכלוליות האנושית במלוא כיעורה.
בכל פעם שדיוויד מרחיק לכת ומותח את ההווי הפרטי שלו למקומות שהם לחם חוק למיזנתרופים באשר הם, מייד נכנסים שוב ושוב
למצב קטטוני הנובע משאט נפש. עם כמה שזה כואב לצפות בסיטואציות המאשרות את המציאות כפי שהיא מוכרת לנו - מציאות של
''וחי היגיון עם אבסורד'' - צריך לזכור שהקטנוניות והמרירות תופחים בתנאים של אילתור סדרתי אקססיבי. דיוויד מתגאה בהיותו הלבן
העשיר והמשועמם שמחפש משמעות היכן שאף אחד אחר לא מעוניין לחפש. וזה מה שמוליד את ההומור הספונטני, המביך, המעיק והנבון
בדרכו הטורדנית. 'סיינפלד' על קראק.
אם חשבתי שצפייה ב'תרגיע' עושה לי לתעב אנשים עם אפס מודעות עצמית, אז 'פילדלפיה זורחת' זה כבר שיט אחר אבל שיט טוב.
אין שום דרך בעולם להתחבר לראיית העולם הלוזרית והאנוכית של הדמויות הדביליות. מה שמצחיק, זה באמת עובד ברמה מסוימת
ומיטיב לשחרר חומרים קומיים חצופים לעבר כל מקום שטרם זוהם. כרגע אני בעונה 3 ובא לי לצרוח על הפתטיות המופגנת בכל רגע. ממכר.
(2013) Rewind This
בשנות ה-90 המאושרות, אחי ואני חיכינו כל הזמן בהתרגשות חמימה לאבא שיביא לנו סרטי וידאו חדשים שיצאו להשכרה ומכירה.
אני מתגעגע לימים ההם. היום, כידוע, אפשר למצוא ולהוריד ברשת כמעט כל סרט שיצא במאה השנים האחרונות. הסרט הדוקומנטרי
מתחקה אחרי עקבותיו של הוידאו והאנשים הנאמנים לפורמט גם על סף 2014. מסע סוחף ושובה לב אחרי אוצר הולך ונעלם.
10/8
(2012) רוק בקסבה
אוקיי, זה היה רע ובלתי נסלח. אין לי מילה אחת טובה לומר עליו.
10/1
(2011) היורשים The Descendants
סרט לא מרגש, לא אמין וקצת משעמם. הרגעים הטובים – טובים. והם מעטים. מבמאי שעשה את 'דרכים צדדיות' הנפלא ציפיתי ליותר.
קלוני הפעם מתברר להיות ליהוק לא מוצלח במיוחד, הכניסה שלו לדמות אמביוולנטית, דואלית ורופסת רגשית לא בדיוק מתאימה כשציפיתי.
10/5
(2010) הילדים בסדר The KIds Are All Right
הסרט ניסה לתת לקהל צופיו לעשות 2+2 וזה לא הכי צלח, עיינו ערך התעוררות הזעם בקרב הקהילה הלסבית.
כצופה ''חיצוני'', שמתי לב ללא מעט נקודות שמחזקות את ההנחה וההשערה האישית שלי כי אין פה תיאור שחור-לבן
של מציאות לסבית כפי שהיינו רוצים לראות על מסך הקולנוע. המורכבויות הרגישות עובדות בגלל השחקנים הנהדרים
ולא ברמת התסריט שקצת חרג מהסמכות של עצמו ולא לקח אחריות אמיתית. יש גם נימוקים צדקניים כאלה ואחרים
לקיומו של הסרט במהלכו. יחד עם זאת, מצאתי אותו מספיק טוב. הבימוי של ליסה צ'ולודנקו ('שחייה לילית' המעולה)
עושה חסד עם בימוי מודרני באשר הוא.
10/7
(2010) פעם הייתי
אדיר מילר ניסה נואשות להחיות מפה לפה את 'הסרט של אבי נשר' וכשהוא הבין שאין כבר מה לעשות, הגיעה העת בה
פשוט החליף את הסרט והפך להיות הסרט בעצמו. כי באמת, בלעדיו אין שום טעם או ערך לשיטתיות המיושנות בה
נעטפת עלילה קלושה וצפויה ממרחקים. יש רגעים בהם נשר מביים סצינות בכובד ראש, סצינות שאמורות להיות מותחות
ו/או מעוררות סקרנות אבל ברגע שידוע מראש מה, איך ולמה יקרה, הוא מאבד מייד את הטאץ' והתיזמון. ועוד דבר,
היצירתיות של התסריט מתחלפת בקיבעון מחשבתי לא ברור של הליכה בתלם מוכר. סרט חמדמד כשהוא לא מביך.
10/5
(2009) עג'מי
היו זמנים בעג'מי. ועודנם. הזמן הקולנועי של הסרט מתקתק במהירות, יחסית לדרמה חברתית דחוסה וקטועה לינארית.
נפתולי הנראטיב מתבהרים בדיוק כשצריך, בדיוק כשהרעמים והברקים החגים מעל הדמויות נרגעים. רק אז אפשר
לראות כיצד השינוי בהם נכנס לתוקף. לרוב, שימוש בסגנון בימוי/צילום שנמצא על סף דוקומנטרי של ממש זה מבורך.
כאן זה נעשה ברישול אבל רישול שמותר ויאה למחול עליו. בזמנו, זכור לי שקיטלגו, הגדירו ותייגו את הסרט כטרגדיה,
סאגת פשע אינטנסיבית וזועמת. בדיעבד, זה סרט שיצא מהקרביים של צמד במאים חכמים במיוחד. לא פלא שיש בו
נשמה שמזכירה מעט את המאבקים של 'עיר האלוהים' והאינטריגות הקטנות כגדולות של 'הסמויה'.
10/7
(2009) סיפור גדול
כמו לאכול משהו לא מספיק משביע, הסרט. קודם כל, באמת שאני מוריד את הכובע וגאה בסרט ישראלי שהחליט
לשבור לכיוון מקורי ולעשות קומדיה פשוטה, בלי תוספות של בורקס משמין ובלי זיוני שכל עדתיים/היסטוריים.
שנית, קצת התפספס. ההומור סבבה לגמרי ודביר בנדק מתעלה על איציק כהן בלי להתאמץ בכלל (במשחק, לא במשקל,
מה קרה לכם). ושמחתי לשמוע גם שיהיה רימייק אמריקני, בתקווה וידיים נכונות יעשו ממנו מטעמים לקהל רב ככל הניתן
והוא באמת יעשה ימבה כסף ויהיה גם ראוי למאכל. הנחת ההלכה למעשה של הסרט מוציאה מראש מכלל סכנה את
האופציה שתהיה בו אמירה פוגענית ומרומזת כנגד אנשים עודפי משקל. ולא שהוא מחבק ומחלק להם לגיטימציה להמשיך
באורח חיים לא בריא. עצם הנייטרליות שלו מייד גרמה לי מעט לסלוד מהמכלול אבל הנחתי לזה בצד. זוטות הרי לא שווה
בגללן להפסיד סרט מקסים וטוב לב.
10/6
(1998) הקו האדום הדק The Thin Red Line
סרטו של טראנס מאליק הוא המופת שבהתגלמותו. אולי סרט המלחמה האחרון הכי טוב וחשוב. אם ספילברג ביקש
לגבות ולשחזר מחדש את מוראות המלחמה באותה שנה עם 'להציל את טוראי ראיין' המצוין שלו, אז מאליק מצידו בחר
לרתום לסרטו הלך רוח אנטי-מלחמתי, שוחר אהבה לקיום ושופע פילוסופיה המבקרת את פלישת האדם לטבע והחרבת האיזון
השורר בו. הרבה שחקנים גדולים אפשר למצוא פה - ומדהים לקרוא כמה שחקנים גדולים אחרים השתתפו בו ונחתכו בעריכה -
ואיכשהו זה לא הופך להיות תשדיר שירות מעורר אי נוחות. זה כן הופך למיצג אבסורד נשגב. היכולת של מאליק לשאול
ולדון בסוגיות מוסר היא פשוט מלאכת מחשבת של יוצר שיכול לערום עוד ועוד בולי עץ הישר מהתודעה ואז לכסות עימם את
המשקעים הנפערים כתוצאה מאותה תודעה. ואנחנו, שזכינו להביט בעיניה של תודעה נדירה זו, יכולים רק להתמוגג.
10/8
(1983) Angst
אז הסיפור הוא כזה: ג'ראלד קרגי, לו זה סרטו היחיד, פרש מעסקי הקולנוע בטרם עת כיוון שנקלע לחובות כבירים לאחר
שהקריב את ממונו הצנוע לטובת הצלחת ההפקה. קצת חבל לי עליו, כי לא רק שזהו הסרט האהוב ביותר על גספר נואה
(אם זה שווה משהו), אלא גם כי היה גלום בו פוטנציאל מבריק. סרט גרמני על רוצח המשתחרר לחופשי וחוזר לסורו די מהר.
עריכה מאוד חסכונית, השחקן הראשי מקפיא דם (ארווין לדר - בקרדיטים הוא נקרא בפשטות ''הפסיכופת'', זה משעשע)
ולמרות שאין פה יותר מדי סצינות גראפיות בוטות (לאכזבתי), מצאתי אותו מעניין. הכלב גנב את ההצגה! איך ביימו אותו,
בינתי מעולם לא תדע. חוויה אקספרימנטלית שעלולה לייגע אבל מוזרה בקטע טוב ולא שגרתית. הסיום גאוני.
10/6
(1958) מגע של רשע Touch Of Evil
הסרט הכי טוב של אורסון וולס. נואר מצוין, שיא של ממש. הצילום בזוויות נמוכות הוא כנראה המוצדק ביותר שאי פעם ראיתי.
וולס עצמו מגלם דמות של נבל מרתק, בלש משטרתי שמאס במוסכמות ונכנע לטעמו המריר של חוסר הצדק. מערכות המוסר
שלו קרסו והוא מתנהג כנידון לשוטט לנצח בשדות של רשע טהור. צריך רוע בשביל למגר רוע, זוהי החלופה בה הוא נוקט.
הסרט מעמיד למבחן גישות שונות לאנליזה של פסיכולוגיה אנושית והתסריט מטנף בלי בושה כל מהלך מקדם עלילה -
מה שמעצב את האלמנטים של התימות החריגות לכדי אמנות מתריסה וחתרנית אך הכל נעשה במגע מופלא.
אותו מגע מופלא חושק להרכיב את הנואר הישן והטוב מחומרים קצת יותר מעוררי קבס, על מנת ליצור אפקט מוחשי וריאלי
של תחושת אפלה כבדה. סרט ששינה לי את גלי החשיבה על האופן בו אפשר להמיר ''טוב'' לכדי ''טוב-רע'' ולעמת אותו
עם מציאות שלא יכולה להתפשר על קיומו כי מגיע לה ''טוב'' יותר טוב.
10/9
תיקון קטן,
אנגסט הוא לא הסרט האהוב על גספר נואה... הוא בין הסרטים האהובים עליו והוא השפיע עליו בטירוף, במיוחד מבחינת "כליאת הצופה בתוך מוח של פסיכופט" שאפשר לראות בצורה מדהימה ב i stand alone ומבחינת הצילום ב irreversible ו enter the void. הסרט האהוב על גספר זה אודיסאה בחלל, שאיך שהוא מתאר אותו - הטריפ הראשון שלו אי פעם.
קצת חבל לי שהתאכזבת ממנו, אחד הסרטים שאני הכי מעריך אי פעם.
אנגסט הוא לא הסרט האהוב על גספר נואה... הוא בין הסרטים האהובים עליו והוא השפיע עליו בטירוף, במיוחד מבחינת "כליאת הצופה בתוך מוח של פסיכופט" שאפשר לראות בצורה מדהימה ב i stand alone ומבחינת הצילום ב irreversible ו enter the void. הסרט האהוב על גספר זה אודיסאה בחלל, שאיך שהוא מתאר אותו - הטריפ הראשון שלו אי פעם.
קצת חבל לי שהתאכזבת ממנו, אחד הסרטים שאני הכי מעריך אי פעם.
ראיתי מפה 2
הקו האדום ו-מגע של רשע המעולה. אחחלה ביקורות!! הקו האדום גם סרט טוב מאוד שיכל להיות יותר טוב לדעתי אבל אחד הסרטים הטובים של טרנס מאליק.
מגע של רשע אחד הנוארים שהכי כיף לראות. אתה אומר זה הסרט הכי טוב של וולס? גם יותר מהאזרח קיין?
ביקורת שלי עליו, (זהירות, ספויילר).
סרט מתח קלאסי על בלש מושחט וממורמר "הנק קווינלן" (אורסון וולס), שלא איכפת לו להפליל חשודים לשווא וגם כמה חפים מפשע הכל למען טיהור שמו, "וורגאס" (צ'רלטון הסטון) החוקר ו"סוזי" (ג'נט לי) אישתו שסובלת מהעניין לא פחות מבעלה שמוטרד ממשפחת "גרנדי" המכסיקנית שכאמור מצליחה לשחד את "קווינלן" מה שמסבך את הפרשייה ומסכן את כולם כולל כולם. בימוי נהדר מוזיקה איכותית צילום משובח ותסריט מצוין, רק בצפייה חוזרת הרגשתי מפוכח יותר לכתוב ביקורת. יש להוסיף ולציין זה אמנם "פילם נואר" אבל בהחלט לא כבד או קשה מידי לצפייה, לא סתם נחשב כ"פילם נואר" האחרון שיצא. לטעמי בהחלט מומלץ
ציון: 8 מתוך 10.
הקו האדום ו-מגע של רשע המעולה. אחחלה ביקורות!! הקו האדום גם סרט טוב מאוד שיכל להיות יותר טוב לדעתי אבל אחד הסרטים הטובים של טרנס מאליק.
מגע של רשע אחד הנוארים שהכי כיף לראות. אתה אומר זה הסרט הכי טוב של וולס? גם יותר מהאזרח קיין?
ביקורת שלי עליו, (זהירות, ספויילר).
סרט מתח קלאסי על בלש מושחט וממורמר "הנק קווינלן" (אורסון וולס), שלא איכפת לו להפליל חשודים לשווא וגם כמה חפים מפשע הכל למען טיהור שמו, "וורגאס" (צ'רלטון הסטון) החוקר ו"סוזי" (ג'נט לי) אישתו שסובלת מהעניין לא פחות מבעלה שמוטרד ממשפחת "גרנדי" המכסיקנית שכאמור מצליחה לשחד את "קווינלן" מה שמסבך את הפרשייה ומסכן את כולם כולל כולם. בימוי נהדר מוזיקה איכותית צילום משובח ותסריט מצוין, רק בצפייה חוזרת הרגשתי מפוכח יותר לכתוב ביקורת. יש להוסיף ולציין זה אמנם "פילם נואר" אבל בהחלט לא כבד או קשה מידי לצפייה, לא סתם נחשב כ"פילם נואר" האחרון שיצא. לטעמי בהחלט מומלץ
ציון: 8 מתוך 10.
אחד מוצלח במיוחד
להציל את מיסטר בנקס: כבר הרבה זמן שאני רוצה לראות את הסרט הזה, נוצרו לי כלפיו לא מעט ציפיות - וכולן התממשו והרבה מעבר לכך. קודם כל, אמה תומפסון פשוט נפלאה כאן. כל כך הרבה תשבוחות שמעתי עליה וכולן נכונות - היא נוקשית, היא קשוחה, היא מצחיקה, היא מרגשת, היא הכל. היא הלב של הסרט, גם כשהלב הזה לפעמים קר. טום הנקס מביא את הצד הקומי יחסית של הסרט, דבר אותו הוא עושה בצורה נפלאה - בדיוק כמו שהוא עושה בחלק הדרמטי שלו בסרט.
מבחינה טכנית הסרט פשוט מדויק. צילום, תפאורה, תלבושות וכדומה - הכל מתאים, הכל מתוקתק, הכל נראה פשוט נכון. אפילו הבימוי כאן מוצלח. התסריט יודע לשלב בצורה מאוד נכונה בין מעין קטעי פלאשבקים לקטעי "הווה" ומה שיכול היה להיות ביחבוש אחד גדול מתחבר בצורה כזו שגורמת ללב להתרגש או לצחוק בכל פעם מחדש.
הסרט לא משעמם אפילו לרגע אחד ואפילו משתפר ככל שהוא מתקדם, מה שאני לא יכול להגיד על סרטים רבים מהתקופה האחרונה. הכימיה בין אמה תומפסון עם טום הנקס (וכמובן עם שאר הקאסט) פשוט נדירה. אני מאמין לכל מילה שהם אומרים, לכל רגש שהם מביעים, לכל פיפס קטן של קמט. אני לא צופה באמה תומפסון וחבורתה, אני צופה בסופרת של "מרי פופינס".
אז כן, אפשר קצת לרדת (בצדק) על הסרט בכך שהוא מאוד מחמיא לעולם של דיסני (בכל זאת הסרט הופק על ידם) אבל הוא עושה זאת בצורה כל כך נעימה לעין וללב (בכל זאת מדובר בדיסני) שאי אפשר שלא להינמס בכל פעם מחדש. סרט מצוין עם המון רגש ועוצמה שקטה, כזה שעשה לי חשק לרצות לחבק את אמה תומפסון חזק-חזק.
ולעזאזל, אפילו קולין פארל מצוין כאן. יש ממנו התעלמות לא ממש מוצדקת בעונת הפרסים הזו.
להציל את מיסטר בנקס: כבר הרבה זמן שאני רוצה לראות את הסרט הזה, נוצרו לי כלפיו לא מעט ציפיות - וכולן התממשו והרבה מעבר לכך. קודם כל, אמה תומפסון פשוט נפלאה כאן. כל כך הרבה תשבוחות שמעתי עליה וכולן נכונות - היא נוקשית, היא קשוחה, היא מצחיקה, היא מרגשת, היא הכל. היא הלב של הסרט, גם כשהלב הזה לפעמים קר. טום הנקס מביא את הצד הקומי יחסית של הסרט, דבר אותו הוא עושה בצורה נפלאה - בדיוק כמו שהוא עושה בחלק הדרמטי שלו בסרט.
מבחינה טכנית הסרט פשוט מדויק. צילום, תפאורה, תלבושות וכדומה - הכל מתאים, הכל מתוקתק, הכל נראה פשוט נכון. אפילו הבימוי כאן מוצלח. התסריט יודע לשלב בצורה מאוד נכונה בין מעין קטעי פלאשבקים לקטעי "הווה" ומה שיכול היה להיות ביחבוש אחד גדול מתחבר בצורה כזו שגורמת ללב להתרגש או לצחוק בכל פעם מחדש.
הסרט לא משעמם אפילו לרגע אחד ואפילו משתפר ככל שהוא מתקדם, מה שאני לא יכול להגיד על סרטים רבים מהתקופה האחרונה. הכימיה בין אמה תומפסון עם טום הנקס (וכמובן עם שאר הקאסט) פשוט נדירה. אני מאמין לכל מילה שהם אומרים, לכל רגש שהם מביעים, לכל פיפס קטן של קמט. אני לא צופה באמה תומפסון וחבורתה, אני צופה בסופרת של "מרי פופינס".
אז כן, אפשר קצת לרדת (בצדק) על הסרט בכך שהוא מאוד מחמיא לעולם של דיסני (בכל זאת הסרט הופק על ידם) אבל הוא עושה זאת בצורה כל כך נעימה לעין וללב (בכל זאת מדובר בדיסני) שאי אפשר שלא להינמס בכל פעם מחדש. סרט מצוין עם המון רגש ועוצמה שקטה, כזה שעשה לי חשק לרצות לחבק את אמה תומפסון חזק-חזק.
ולעזאזל, אפילו קולין פארל מצוין כאן. יש ממנו התעלמות לא ממש מוצדקת בעונת הפרסים הזו.
שנאוצר משהו
New member
הבנתי שדווקא מציגים שם את דיסני
באופן מאוד לא לגמרי מלאכי כמו שצפוי שהחברה שהוקמה על ידו תציג אותו - מעשן, מקלל ועושה דבר או שניים די מניאקיים.
באופן מאוד לא לגמרי מלאכי כמו שצפוי שהחברה שהוקמה על ידו תציג אותו - מעשן, מקלל ועושה דבר או שניים די מניאקיים.
לגבי העישון, רואים אותו מכבה סיגריה פעם אחת
ואז הוא אומר "אני לא רוצה שיראו אותי מעשן כדי לא לפגוע בתדמית שלי לכל המשפחה" (משהו בסגנון) ושם זה נגמר.. לגבי קללות, אני לא חושב שהוא אומר משהו מעבר ל-damn it ואני אפילו לא בטוח שזה קרה.
לגבי דבר מניאקי או שניים יש איזה משהו כזה אבל לא ברמה שתהפוך אותו ל-bad guy.. בסה"כ מוציאים אותו שם בנאדם סופר נחמד, סופר עקשן ואמביציוני וכזה שהיית שמח אם הוא היה הסבא שלך.
ואז הוא אומר "אני לא רוצה שיראו אותי מעשן כדי לא לפגוע בתדמית שלי לכל המשפחה" (משהו בסגנון) ושם זה נגמר.. לגבי קללות, אני לא חושב שהוא אומר משהו מעבר ל-damn it ואני אפילו לא בטוח שזה קרה.
לגבי דבר מניאקי או שניים יש איזה משהו כזה אבל לא ברמה שתהפוך אותו ל-bad guy.. בסה"כ מוציאים אותו שם בנאדם סופר נחמד, סופר עקשן ואמביציוני וכזה שהיית שמח אם הוא היה הסבא שלך.
ראיתי שניים-
Saving Mr. Banks-
איזה סרט קסום. גדלתי על העולם של דיסני וראיתי את מרי פופינס המון פעמים בתור ילד, ומהרגע הראשון עלה לי חיוך על הפנים. וכיף לראות את וולט דיסני הבן אדם.
הכל קסום בסרט הזה. המשחק (אמה תומפסון וטום הנקס מעולים), התסריט, הצילום, המוזיקה.
וזה סרט מאוד מצחיק שנהניתי מכל רגע!
8/10
12 Years A Slave-
וואו. קשה לי לתאר את הסרט הזה במילים. הוא כל כך חזק, מזעזע, מטלטל ומדהים.
הסרט הכי טוב של השנה ואחד מהטובים ביותר אי פעם לדעתי.
10/10
Saving Mr. Banks-
איזה סרט קסום. גדלתי על העולם של דיסני וראיתי את מרי פופינס המון פעמים בתור ילד, ומהרגע הראשון עלה לי חיוך על הפנים. וכיף לראות את וולט דיסני הבן אדם.
הכל קסום בסרט הזה. המשחק (אמה תומפסון וטום הנקס מעולים), התסריט, הצילום, המוזיקה.
וזה סרט מאוד מצחיק שנהניתי מכל רגע!
8/10
12 Years A Slave-
וואו. קשה לי לתאר את הסרט הזה במילים. הוא כל כך חזק, מזעזע, מטלטל ומדהים.
הסרט הכי טוב של השנה ואחד מהטובים ביותר אי פעם לדעתי.
10/10
והזאב מוול סטריט!
כל הסרט אני לא מאמין.. זה סקורסזה?! וואו
הוא הלך הכי רחוק שאפשר ונתן פשוט פצצה מטורפת שלא נגמרת.
הסרט הכי מהנה שראיתי בזמן האחרון. דיקפריו מאוד טוב וג'ונה היל פשוט מעולה.
ותלמה.. מוכיחה שהיא מבין העורכים הכי טובים בהוליווד. לא מאמין שהיא וסקורסזה בגיל 70+.
9/10
כל הסרט אני לא מאמין.. זה סקורסזה?! וואו
הוא הלך הכי רחוק שאפשר ונתן פשוט פצצה מטורפת שלא נגמרת.
הסרט הכי מהנה שראיתי בזמן האחרון. דיקפריו מאוד טוב וג'ונה היל פשוט מעולה.
ותלמה.. מוכיחה שהיא מבין העורכים הכי טובים בהוליווד. לא מאמין שהיא וסקורסזה בגיל 70+.
9/10
סרטי השבוע שלי
(Splendor (1999
אני ציפיתי לנפילה ענקית של גרג אראקי אחרי שתי יצירות מופת (Nowhere ו - The Doom Generation), הרבה גם בגלל הפוסטר העלוב של הסרט וכל הביקורות השליליות שהוא קיבל... ולהפתעתי הסרט הזה היה מהנה ביותר, לא מתקרב לרמה של שני הקודמים של גרג אראקי אבל עדיין לא גרוע כמו שציפיתי שיהיה.
בסך הכל סיפור חמוד ביותר עם כמויות עצומות של קיטשיות, אבל כזו שאני לקחתי בצורה צינית ובגלל זה כנראה גם נהניתי מהסרט, כמובן גרג אראקי עדיין מאסטר בבחירת פסקול כמו גם ביצירת אווירת בי-מובי כיפית... סרט עם לא מעט יציאות בימוי אדירות ורגעים מהנים ביותר.
נהניתי בטירוף, אפילו שהוא ממש לא עומד באותה שורה עם Nowhere, The Doom Generation או Mysterious Skin.
7/10
Satan's Tango
לא.. אני לא חולה נפש בגלל שראיתי סרט של שבע וחצי שעות אבל זה ללא ספק הייתה אחת הבחירות הכי אמיצות שלי חח
כמובן שלא צפיתי בסרט בצפייה אחת רצופה, חילקתי אותו לשלוש צפיות, גם מפאת אורכו וגם מהסיבה שהוא מאוד מאוד כבד, איטי ומדכא ככה שאני חושב שאם הייתי צופה בו בצפייה אחת רצופה הייתי מתאבד.
השאלה שהכי סקרנה אותי לגבי הסרט לפני שצפיתי בו הייתה מה לעזאזל יכול להכיל סרט באורך שבע וחצי שעות... ובכן, העלילה של הסרט מאוד מאוד פשוטה, הסרט מספר על עיירה שכוחת אל בפולין שתושביה המעטים שחיים את חייהם בצורה מאוד מסכנה ודלה, שלאחר התאבדותה של ילדה מהעיירה מחליטים ללכת אחר פושע מניפולטיבי שהגיע לעיירה בשם Irimias שבו הם רואים כסוג של נביא שמושיע אותם ולבסוף הוא מוביל אותם מהעוני הרב שבו היו שקועים לעבדות. זו כל העלילה של הסרט בשלמותה, אך אין זה אפילו עשירית מהסרט לפי דעתי... הסרט הזה הוא all about the experience. אומנם הסרט מבוסס על ספר, אך בלה טאר לא ניסה להעביר בסרט את הסיפור אלא את האווירה בעיירה הזו ואת כל הכיוון הרגשי של הסיפור, ומכאן הדמיון החזק של הסטייל של בלה טאר לסטייל של טרקובסקי... בלה טאר מכניס את הצופה לסוג של טראנס באמצעות מגוון אמצעים כגון רעשים מונוטוניים (כדוגמת תקתוק שעון, צעדים, טיפת מים שזולגת, צלצול פעמונים) שגורמים להכנסת הצופה לסטייט אוף מיינד שמזכיר מאוד מצב של היפנוזה, בנוסף לשוטים מאוד מאוד ארוכים של פעולות שחוזרות על עצמן המון (כל שוט בסרט הוא מינימום 10 דקות), חזרה על אירועים במהלך הסרט ובכלל המון מוטיבים שחוזרים על עצמם ומבנה רפטיטיבי מאוד.
הסרט מחולק ל 12 פרקים כאשר כל פרק מציג נקודת מבט של דמות שונה בעיירה, חלק מהפרקים הם המשך ישיר של הפרק שקדם להם, חלק מהפרקים מתרחשים לפרק אחר בסרט וחלק מהפרקים קופצים בציר הזמן של הסרט קדימה או אחורה... כך שכל פרק משלים חתיכה (שלמען האמת לא ממש מרגישה חסרה חח) מציר הזמן של הסרט.
הסרט משתמש גם בפסקול מדהים ומהפנט שבהחלט עושה צדק לסרט ובשבילי עשה את רובו.
כמו שאמרתי מקודם, כל האווירה של הסרט מאוד מאוד אפרורית, מלנכולית וכבדה וזה תואם גם את כל ההתנהלות של כל ההתרחשויות והמאפיינים בסרט... הדמויות בסרט כולן מלנכוליות ומסכנות עם הליכה כבדה ומגושמת, האירועים שמתרחשים הם כולם מציגים מציאות מאוד מעוותת וחסרת אונים, הלוקיישנים שבסרט שכוחי אל ומדכאים בפני עצמם (שזה כמובן לא נוגד את העובדה שהם מדהימים) וכמובן העובדה שכולו מצולם בשחור-לבן עם שוטים ארוכים מאוד במזג אוויר קודר ואפרורי מוסיפה המון לאווירה החשוכה של הסרט.
הסרט הזה העביר אותי חוויה בהחלט מיוחדת במינה, אני לא יכול להגיד שנהניתי ממנו... זה סרט שאני לא ארצה לצפות בו שוב אי פעם בחיים שלי בוודאות, זו חוויה קשה ואפילו מזעזעת לעתים שדורשת המון המון סבלנות. אני כן יכול להגיד שהיו בסרט הזה לא מעט מהרגעים הקולנועיים המדהימים שראיתי שכנראה לא ייצאו לי מהראש לעולם ואני כל כך מעריץ את בלה טאר על שהוא יצר אפוס קולנועי אמיץ שכזה.
9/10
The World's End
פשוט כיף אחד גדול! ההומור הבריטי, האווירה הכיפית, סיימון פג הגאון, השתלשלות האירועים ההזויה כל כך, הסינמטוגרפיה האדירה, הקונספט ההזוי... פשוט הכל מרח לי חיוך דבילי על הפרצוף שלא הצלחתי להוריד במשך כל הסרט האדיר הזה שעבר לי יותר מדי מהר.
9/10
The Wolf of Wall Street
סקורסזה הביא פה ללא ספק את אחד הסרטים הכי גאוניים שראתה שנת 2013, שלפי דעתי זכה גם בתואר הסרט הכיפי של השנה (טוב, אחרי דה וורלדס אנד אולי).
אפשר לקרוא לו רימייק לחבר'ה הטובים בגלל הדמיון העצום בין השניים אבל זה לא ממש הפריע לי... בימוי משוגע, כתיבת תסריט יוצאת מן הכלל, הופעות אדירות של כל הקאסט.. באמת כיף אחד ענקי.
שלוש שעות שעברו לי כמו חצי שעה אפילו שהייתי חייב להשתין כל הסרט.
9/10
American Hustle
חמוד, אבל לא יותר מזה.
הנקודה החזקה בסרט הייתה ללא ספק ההופעות של הקאסט (מת על הבחירות קאסט של או ראסל). עלילה נחמדה, שקצת מסתבכת בתוך עצמה יותר מדי אבל בכל זאת שומרת על עניין וסקרנות לאורך רוב הסרט... אבל לא הרבה יותר מזה.
לא היו לי ממנו הרבה ציפיות לפני כן, ככה שלא ממש התאכזבתי אבל הוא כן השאיר לי מין תחושת meh קטנה כזו אפילו שדי נהניתי.
7/10
The Straight Story
סיפור יפהפה ונוגע שמלווה בפסקול קסום ומדהים של אנג'לו בדלמנטי.
כשמו כן הוא, סרט מאוד מאוד פשוט וצנוע (לרגעים אני תהיתי איך זה בכלל הגיוני שלינץ' ביים את הסרט הזה.. אם כי התוודע לי יותר מאוחר שאשתו כתבה את התסריט כך שהעניין מובן יותר חח) אבל הוא מכיל ומרגש ומעניין לכל אורכו ולא יכלתי שלא להתענג על הנופים הנהדרים.
8/10
Ken Park (צפייה שנייה)
צפיתי בו לראשונה ממש ממש מזמן, לפני חמש שנים פחות או יותר... סביבות גיל 13, ואני זוכר שמאוד מאוד הוטרדתי ממנו אז, וזה מצחיק איך בצפייה שנתתי לו עכשיו התגובה שלי אליו הייתה כל כך שונה. לארי קלארק והרמוני קורין, כמו תמיד, מביאים לשולחן יצירה כיפית וזורמת בטירוף שאני מצאתי אפילו מצחיקה לעתים שמתארת קבוצה של נערים בפרבר בארצות הברית ומציגה פשוט את הכל... וזה מה שאני אוהב אצל לארי קלארק, שהוא פשוט מראה הכל. סרט מאוד בוטא, מאוד שערורייתי ומאוד פרובוקטיבי שנהניתי באמת מכל שנייה ושנייה בו.
אני חושב שהשילוב של לארי קלארק והרמוני קורין תמיד כל כך מעניין מהסיבה שלארי קלארק תמיד שופט את העולם ואת החברה והרמוני הוא בדיוק ההפך, הוא תמיד מציג את הדברים כמו שהם... שילוב מבורך לפי דעתי (למרות שמשום מה, הרמוני קורין מתבייש שהוא לקח חלק בסרט הזה).
מציין לטובה גם את הפסקול הכיפי ומלא האנרגיות.
8/10
(Splendor (1999
אני ציפיתי לנפילה ענקית של גרג אראקי אחרי שתי יצירות מופת (Nowhere ו - The Doom Generation), הרבה גם בגלל הפוסטר העלוב של הסרט וכל הביקורות השליליות שהוא קיבל... ולהפתעתי הסרט הזה היה מהנה ביותר, לא מתקרב לרמה של שני הקודמים של גרג אראקי אבל עדיין לא גרוע כמו שציפיתי שיהיה.
בסך הכל סיפור חמוד ביותר עם כמויות עצומות של קיטשיות, אבל כזו שאני לקחתי בצורה צינית ובגלל זה כנראה גם נהניתי מהסרט, כמובן גרג אראקי עדיין מאסטר בבחירת פסקול כמו גם ביצירת אווירת בי-מובי כיפית... סרט עם לא מעט יציאות בימוי אדירות ורגעים מהנים ביותר.
נהניתי בטירוף, אפילו שהוא ממש לא עומד באותה שורה עם Nowhere, The Doom Generation או Mysterious Skin.
7/10
Satan's Tango
לא.. אני לא חולה נפש בגלל שראיתי סרט של שבע וחצי שעות אבל זה ללא ספק הייתה אחת הבחירות הכי אמיצות שלי חח
כמובן שלא צפיתי בסרט בצפייה אחת רצופה, חילקתי אותו לשלוש צפיות, גם מפאת אורכו וגם מהסיבה שהוא מאוד מאוד כבד, איטי ומדכא ככה שאני חושב שאם הייתי צופה בו בצפייה אחת רצופה הייתי מתאבד.
השאלה שהכי סקרנה אותי לגבי הסרט לפני שצפיתי בו הייתה מה לעזאזל יכול להכיל סרט באורך שבע וחצי שעות... ובכן, העלילה של הסרט מאוד מאוד פשוטה, הסרט מספר על עיירה שכוחת אל בפולין שתושביה המעטים שחיים את חייהם בצורה מאוד מסכנה ודלה, שלאחר התאבדותה של ילדה מהעיירה מחליטים ללכת אחר פושע מניפולטיבי שהגיע לעיירה בשם Irimias שבו הם רואים כסוג של נביא שמושיע אותם ולבסוף הוא מוביל אותם מהעוני הרב שבו היו שקועים לעבדות. זו כל העלילה של הסרט בשלמותה, אך אין זה אפילו עשירית מהסרט לפי דעתי... הסרט הזה הוא all about the experience. אומנם הסרט מבוסס על ספר, אך בלה טאר לא ניסה להעביר בסרט את הסיפור אלא את האווירה בעיירה הזו ואת כל הכיוון הרגשי של הסיפור, ומכאן הדמיון החזק של הסטייל של בלה טאר לסטייל של טרקובסקי... בלה טאר מכניס את הצופה לסוג של טראנס באמצעות מגוון אמצעים כגון רעשים מונוטוניים (כדוגמת תקתוק שעון, צעדים, טיפת מים שזולגת, צלצול פעמונים) שגורמים להכנסת הצופה לסטייט אוף מיינד שמזכיר מאוד מצב של היפנוזה, בנוסף לשוטים מאוד מאוד ארוכים של פעולות שחוזרות על עצמן המון (כל שוט בסרט הוא מינימום 10 דקות), חזרה על אירועים במהלך הסרט ובכלל המון מוטיבים שחוזרים על עצמם ומבנה רפטיטיבי מאוד.
הסרט מחולק ל 12 פרקים כאשר כל פרק מציג נקודת מבט של דמות שונה בעיירה, חלק מהפרקים הם המשך ישיר של הפרק שקדם להם, חלק מהפרקים מתרחשים לפרק אחר בסרט וחלק מהפרקים קופצים בציר הזמן של הסרט קדימה או אחורה... כך שכל פרק משלים חתיכה (שלמען האמת לא ממש מרגישה חסרה חח) מציר הזמן של הסרט.
הסרט משתמש גם בפסקול מדהים ומהפנט שבהחלט עושה צדק לסרט ובשבילי עשה את רובו.
כמו שאמרתי מקודם, כל האווירה של הסרט מאוד מאוד אפרורית, מלנכולית וכבדה וזה תואם גם את כל ההתנהלות של כל ההתרחשויות והמאפיינים בסרט... הדמויות בסרט כולן מלנכוליות ומסכנות עם הליכה כבדה ומגושמת, האירועים שמתרחשים הם כולם מציגים מציאות מאוד מעוותת וחסרת אונים, הלוקיישנים שבסרט שכוחי אל ומדכאים בפני עצמם (שזה כמובן לא נוגד את העובדה שהם מדהימים) וכמובן העובדה שכולו מצולם בשחור-לבן עם שוטים ארוכים מאוד במזג אוויר קודר ואפרורי מוסיפה המון לאווירה החשוכה של הסרט.
הסרט הזה העביר אותי חוויה בהחלט מיוחדת במינה, אני לא יכול להגיד שנהניתי ממנו... זה סרט שאני לא ארצה לצפות בו שוב אי פעם בחיים שלי בוודאות, זו חוויה קשה ואפילו מזעזעת לעתים שדורשת המון המון סבלנות. אני כן יכול להגיד שהיו בסרט הזה לא מעט מהרגעים הקולנועיים המדהימים שראיתי שכנראה לא ייצאו לי מהראש לעולם ואני כל כך מעריץ את בלה טאר על שהוא יצר אפוס קולנועי אמיץ שכזה.
9/10
The World's End
פשוט כיף אחד גדול! ההומור הבריטי, האווירה הכיפית, סיימון פג הגאון, השתלשלות האירועים ההזויה כל כך, הסינמטוגרפיה האדירה, הקונספט ההזוי... פשוט הכל מרח לי חיוך דבילי על הפרצוף שלא הצלחתי להוריד במשך כל הסרט האדיר הזה שעבר לי יותר מדי מהר.
9/10
The Wolf of Wall Street
סקורסזה הביא פה ללא ספק את אחד הסרטים הכי גאוניים שראתה שנת 2013, שלפי דעתי זכה גם בתואר הסרט הכיפי של השנה (טוב, אחרי דה וורלדס אנד אולי).
אפשר לקרוא לו רימייק לחבר'ה הטובים בגלל הדמיון העצום בין השניים אבל זה לא ממש הפריע לי... בימוי משוגע, כתיבת תסריט יוצאת מן הכלל, הופעות אדירות של כל הקאסט.. באמת כיף אחד ענקי.
שלוש שעות שעברו לי כמו חצי שעה אפילו שהייתי חייב להשתין כל הסרט.
9/10
American Hustle
חמוד, אבל לא יותר מזה.
הנקודה החזקה בסרט הייתה ללא ספק ההופעות של הקאסט (מת על הבחירות קאסט של או ראסל). עלילה נחמדה, שקצת מסתבכת בתוך עצמה יותר מדי אבל בכל זאת שומרת על עניין וסקרנות לאורך רוב הסרט... אבל לא הרבה יותר מזה.
לא היו לי ממנו הרבה ציפיות לפני כן, ככה שלא ממש התאכזבתי אבל הוא כן השאיר לי מין תחושת meh קטנה כזו אפילו שדי נהניתי.
7/10
The Straight Story
סיפור יפהפה ונוגע שמלווה בפסקול קסום ומדהים של אנג'לו בדלמנטי.
כשמו כן הוא, סרט מאוד מאוד פשוט וצנוע (לרגעים אני תהיתי איך זה בכלל הגיוני שלינץ' ביים את הסרט הזה.. אם כי התוודע לי יותר מאוחר שאשתו כתבה את התסריט כך שהעניין מובן יותר חח) אבל הוא מכיל ומרגש ומעניין לכל אורכו ולא יכלתי שלא להתענג על הנופים הנהדרים.
8/10
Ken Park (צפייה שנייה)
צפיתי בו לראשונה ממש ממש מזמן, לפני חמש שנים פחות או יותר... סביבות גיל 13, ואני זוכר שמאוד מאוד הוטרדתי ממנו אז, וזה מצחיק איך בצפייה שנתתי לו עכשיו התגובה שלי אליו הייתה כל כך שונה. לארי קלארק והרמוני קורין, כמו תמיד, מביאים לשולחן יצירה כיפית וזורמת בטירוף שאני מצאתי אפילו מצחיקה לעתים שמתארת קבוצה של נערים בפרבר בארצות הברית ומציגה פשוט את הכל... וזה מה שאני אוהב אצל לארי קלארק, שהוא פשוט מראה הכל. סרט מאוד בוטא, מאוד שערורייתי ומאוד פרובוקטיבי שנהניתי באמת מכל שנייה ושנייה בו.
אני חושב שהשילוב של לארי קלארק והרמוני קורין תמיד כל כך מעניין מהסיבה שלארי קלארק תמיד שופט את העולם ואת החברה והרמוני הוא בדיוק ההפך, הוא תמיד מציג את הדברים כמו שהם... שילוב מבורך לפי דעתי (למרות שמשום מה, הרמוני קורין מתבייש שהוא לקח חלק בסרט הזה).
מציין לטובה גם את הפסקול הכיפי ומלא האנרגיות.
8/10
עולם אכזר123
New member
מה שם הסרט בעברת, הראשון שציינת..אשמח לראות
Chandler Rulz
New member
חמישה סרטים, אחרי תקופה ממשוכת שלא
ראיתי אפילו אחד (מלבד כמה בקולנוע..)
פרסי ג'קסון וגנב הברק
סרט מטופש, נראה כמו כמעט פרודיה על הספר. עלילה שונה כמעט לגמרי.. עדיף לא לראות למי שקרא את הספר.. וגם למי שלא. פשוט לא לראות.
ההוביט: מפלתו של סמאוג
כמו שרה"ט 2, גם בסרט הזה אין יותר מידי אקשן או דברים מעניינים.. מין סרט מעבר מהראשון לשלישי..רק בסוף היה קצת עניין. ופאק, הוא ארוווווווך
This Is the End
התחיל נחמד ומצחיק, נהיה די מטופש לקראת האמצע אבל הסתיים נחמד. מהנה, אבל לא הקומדיה המעולה שהחברים שלי אמרו שהיא..
כותבים, סיפור אהבה / Stuck In Love (2012)
סרט מקסים, כתוב נפלא ומשוחק מצויין. ממש אהבתי לראות אותו עם מישהו שאני אוהב גם
סרט חמוד לערב זוגי.
השחקנים הצעירים שם שיחקו ממש טוב ואני אעקוב על סרטים נוספים שלהם בודאות.
העולם על פי דאנקן/The Way Way Back (2013)
דרמת התבגרות כזו, גם קומית, מהיוצרים של "היורשים".
אמנם לא "חומר אוסקר" כמו "היורשים" אבל עדיין כתוב מעולה ומעניין.
המשחק של השחקן הראשי קצת מוזר לי.. אבל התרגלתי.
ראיתי אפילו אחד (מלבד כמה בקולנוע..)
פרסי ג'קסון וגנב הברק
סרט מטופש, נראה כמו כמעט פרודיה על הספר. עלילה שונה כמעט לגמרי.. עדיף לא לראות למי שקרא את הספר.. וגם למי שלא. פשוט לא לראות.
ההוביט: מפלתו של סמאוג
כמו שרה"ט 2, גם בסרט הזה אין יותר מידי אקשן או דברים מעניינים.. מין סרט מעבר מהראשון לשלישי..רק בסוף היה קצת עניין. ופאק, הוא ארוווווווך
This Is the End
התחיל נחמד ומצחיק, נהיה די מטופש לקראת האמצע אבל הסתיים נחמד. מהנה, אבל לא הקומדיה המעולה שהחברים שלי אמרו שהיא..
כותבים, סיפור אהבה / Stuck In Love (2012)
סרט מקסים, כתוב נפלא ומשוחק מצויין. ממש אהבתי לראות אותו עם מישהו שאני אוהב גם
השחקנים הצעירים שם שיחקו ממש טוב ואני אעקוב על סרטים נוספים שלהם בודאות.
העולם על פי דאנקן/The Way Way Back (2013)
דרמת התבגרות כזו, גם קומית, מהיוצרים של "היורשים".
אמנם לא "חומר אוסקר" כמו "היורשים" אבל עדיין כתוב מעולה ומעניין.
המשחק של השחקן הראשי קצת מוזר לי.. אבל התרגלתי.
עוף בשומשום
New member
השבוע שלי
לעוף מהתרגשות- סרט חביב עם כמה רגעים מוצלחים מאוד וכתוביות פתיחה וסיום צבעוניות וחמודות.
עצבניות אש- הפתיע אותי לטובה. יש בסרט לא מעט קלישאות אבל הם לא מעיקות על הסרט, שהוא מצחיק וסבבה לגמרי.
12 המושבעים- ראיתי את הסרט עם ציפיות לא גבוהות כי יש לא מעט קלאסיקות (כמו 'ד"ר סטריינג'לאב' ו'צ'יינהטאון') שלדעתי הם סבבה אך לא מה שעושים מהם. אך '12 המושבעים' זה סרט שהוא באמת מעולה. הוא אומנם מתרחש כמעט כולו בחדר אחד אבל הוא מרתק לכול אורכו והמשחק של כולם משכנע מאוד. קלאסיקה מעולה.
חלום אמריקאי- אני מודה שלא הצלחתי לעקוב אחרי כול העלילה של הסרט. הבנתי את הסיפור בבסיסו אבל הסרט כול הזמן הוסיף פיתולים של הוא-בוגד-בהוא-הוא-נשוי-ובוגד-בה-הוא-חותר-תחתיו שרק סיבכו את העלילה. אבל חוץ מזה הסרט מעולה. השחקנים טובים מאוד, איימי אדמס מסנוורת ביופייה,יש כמה רגעים מעולים שייכנסו לרשימת הרגעים שלי בסיכום של 2014 והפסקול אדיר בטירוף. מלא שירים מעולים יש בסרט. דיוויד או. ראסל הוא בעייני עכשיו במאי שכדאי לשים עליו עין.
לעוף מהתרגשות- סרט חביב עם כמה רגעים מוצלחים מאוד וכתוביות פתיחה וסיום צבעוניות וחמודות.
עצבניות אש- הפתיע אותי לטובה. יש בסרט לא מעט קלישאות אבל הם לא מעיקות על הסרט, שהוא מצחיק וסבבה לגמרי.
12 המושבעים- ראיתי את הסרט עם ציפיות לא גבוהות כי יש לא מעט קלאסיקות (כמו 'ד"ר סטריינג'לאב' ו'צ'יינהטאון') שלדעתי הם סבבה אך לא מה שעושים מהם. אך '12 המושבעים' זה סרט שהוא באמת מעולה. הוא אומנם מתרחש כמעט כולו בחדר אחד אבל הוא מרתק לכול אורכו והמשחק של כולם משכנע מאוד. קלאסיקה מעולה.
חלום אמריקאי- אני מודה שלא הצלחתי לעקוב אחרי כול העלילה של הסרט. הבנתי את הסיפור בבסיסו אבל הסרט כול הזמן הוסיף פיתולים של הוא-בוגד-בהוא-הוא-נשוי-ובוגד-בה-הוא-חותר-תחתיו שרק סיבכו את העלילה. אבל חוץ מזה הסרט מעולה. השחקנים טובים מאוד, איימי אדמס מסנוורת ביופייה,יש כמה רגעים מעולים שייכנסו לרשימת הרגעים שלי בסיכום של 2014 והפסקול אדיר בטירוף. מלא שירים מעולים יש בסרט. דיוויד או. ראסל הוא בעייני עכשיו במאי שכדאי לשים עליו עין.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.