סרטי השבוע

[** רוזבד]

סרטי השבוע

והשבוע מה ראיתם?

 

[Metro44]

בלינג רינג, כוח משיכה וביוטיפול

3 סרטים מ3 יוצרים אהובים (קוארון, איניאריטו וקופולה הבת). כגודל הציפיות...

בלינג רינג - חרא סרט, משעמם תחת. סיפור על ריקנות לא הופך סרט מיידית לעמוק, אלא לריקני.

כוח משיכה - מאד נהנתי מהסרט כאומנות. פחות נהנתי מהסרט כסרט. ציפיתי לחוויה מסעירת חושים ובמקום זה קיבלתי חוויה מנוכרת, קרה, קשה להתחברות, סיימתי את הסרט בתחושה חזקה של חוסר מיצוי. בהחלט אפשר להנות מאמצעים קולנועיים, אבל אי אפשר להתחבר אליהם.

ביוטיפול - סיפור סביר, וזה בעיקר מה שאיכזב. בימוי מדוייק של איניאריטו והופעה אלוהית של בארדם THOUGH.

 

[גולי233]

השבוע שלי

THIS IS THE END. היה ממש מטופש ולפרקים מצחיק, ובכל רגע חשבתי שאוטוטו אני מכבה את ה-TV כי למה לבזבז זמן על שטויות כאלה. אבל לא עשיתי את זה. צפיתי עד הסוף ובסה"כ נהנתי - חוץ מג'יימס פרנקו שמתגלה לאחרונה כשחקן ממש ממש גרוע. מומלץ.
אגב, סרט מהתקופה האחרונה שמשחק עם קונספט דומה והופץ באופן מוגבל הוא Rapture-Palooza וגם בו צפיתי בעבר. יש בו כמה רעיונות יפים\מצחיקים אבל הוא מתדרדר בזריזות לבדיחות מהסוג הנמוך בכיכובו של קרייג רובינסון (ובאופן בלתי פוסק). לא מומלץ.

קיק-אס 2. הראשון היה מהנה אבל ילדותי לאללה, במיוחד הדמות של רד-מיסט קלקלה. הסיקוול כבר היה מביך ומיותר.

לזמן את הרוע. בית רדוף. עושה את העבודה אבל כבר היינו בסרט הזה.

התינוק ממאקון. את פיטר גרינווי לעולם לא אשכח, "הטבח הגנב אשתו והמאהב" הוא סרט יוצא דופן ומרתק שאינו דומה לשום דבר אחר שראיתי (מומלץ בחום). התינוק ממאקון נמצא אצלי ברשימה כבר זמן מה. ניסיתי לתת לו צ'אנס אבל נטשתי בשלב מוקדם יחסית, הסגנון היה תיאטרלי מדי עבורי.

עצבניות אש. עוד לא סיימתי אותו, אבל אני כבר יכול לומר – קומדיה מהנה, שמבוססת באופן כמעט בלעדי על היכולות של ליסה מק'ארתי. רחוב ג'אמפ 21 יותר פרוע והוציא ממני יותר צחוקים בלתי נשלטים.

 

[עולם אכזר123]

אני ראיתי

קללתו של צאקי: הזכיר לי את הילדות שהיינו רואים את כל הסרטים שלו..
והסרט נבחר: עוד שמקבל חבילה ומכאן חייו משתנים..

 

[מיכאל1411]

סרטים טובים בשבועיים האחרונים

(2013) סוף This Is The End
ממטיר בדיחות מטורפות בלי סוף ונהנה לגרום לנו להנות. סרט שמרגיש כמו מסיבה אחת גדולה עם מיטב
הקומיקאים מסרטי ג'אד אפאטו. רוב הזמן הוא מצחיק וכיפי, פונה בעיקר לחובבי ההומור הוולגרי והמודע לעצמו.
סת' רוגן ביים וכתב קומדיה המעקמת את הז'אנר ומעניקה לו צורה פוסט מודרנית מלבבת. יש נקודות חלשות אבל
הן נותרות הרחק במרתפי הזיכרון כי בסופו של דבר נשאר טעם טוב של חומרים פרועים, גם אם מעט קרים רגשית.
10/7

(2012) חיות הדרום הפראי Beasts Of The Southern Wild
הסנסציה התורנית של סאנדנס מצליחה לרגש ולהקסים, גם בלי יותר מדי עלילה. ממש נפלאות ההתבגרות בחיק הטבע
עם פסקול משכר חושים. הילדה בתפקיד הראשי שברה לי את הלב ויצרה אווירה מיוחדת, אווירה של קונצרט בסופו היה
בא לי למחוא כפיים. הפגמים הגסים שלו משביתים את השמחה מדי פעם והניסיון - אותו אני זיהיתי לפחות - לגרום לנו לחשוב
שהוא דווקא משמעותי ומתנהג כאלגוריה על הפערים העצומים בין הקולנוע העצמאי למיינסטרים, לא מניח את הדעת ולכן הוא
נשאר בטריטוריה של ג'וי טהור ותו לא. ואם נניח בצד את התסריט המפוזר והפשטני, אפשר פשוט להישען אחורה ולתת
לצבעים ולקולות למעוך את הלב. הסרט הוא כמו חיבוק בן שעה וחצי, לטוב ולרע, חיבוק שמזכיר את הדברים הקטנים והחשובים באמת.
10/7

(2011) היו זמנים באנטוליה Once Upon A Time In Anatolia
עצר את נשימתי למשך שעתיים וחצי והתמקם בנוחיות בין גבעות התודעה, והיא מצידה רעדה מהתרגשות עקב המעמד.
סרט טורקי מופתי עם אופי של בלדה מצמררת המחלחלת בזהירות פנימה וגורמת ללב כאב בכל פעימה. העלילה קורמת עור וגידים בגלל
המוות, הגורם המעשיר לטוב ולרע את הדינמיקה המאולצת בין הדמויות. צלילי חליל השאול נשמעים היטב בכל פינה של היצירה המרתקת הזו.
הבימוי הזכיר לי עד כמה קולנוע יכול לתת ולקחת תקווה כאוות נפשו. ככל הנראה הסרט הטוב ביותר של 2011, פלא אמנותי די מדהים.
10/9

(2011) החיים הכפולים של וולטר The Beaver
קאמבק של מל גיבסון? נההה. כלומר, הוא מצוין אבל הסרט בינוני מדי. רעיון יפה, גימיק חמוד וכמה סצינות מעולות. השאר די תפל.
ג'ודי פוסטר מביימת ומשחקת בעצמה בסיפור שעל פניו אמור להיראות מקורי. אז על פניו.
10/5

(2010) שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
סרט ישראלי נהדר עם הופעה אדירה של מארק איווניר. קשה לי להצביע על דברים רעים בסיפור המסע של הדמויות האבודות.
מאוד סוחף ומשרטט בזהירות את החולשות של האדם המודרני ואפשר לומר שהתוכן אוניברסלי למרות הנקודות הברורות הקשורות
לבירוקרטיה כחול-לבן. ריקליס מנצל את כל המשאבים האפשריים שעמדו לרשותו ומעמיד פה יצירה שאפשר להיות גאים בה מאוד.
10/8

(2007) הכיתה Klass
סרט אסטוני שהשאיר אותי בהלם, טראומה של ממש. ברצוני להכריז כי הוא מתעלה על 'אלפנט' של גאס ואן סאנט, בבואו להציג
אדישות ואטימות של קולקטיב אל מול חסרי האונים. סרט ביכורים עם תפניות חדות ואלימות, גם אם לפעמים הנטייה היא לעריכה מסוגננת
על פני רגישות נטו. מרתק, אכזרי ושותת רוע מכל עבר אבל מקפיד לשמור גם מקום לרגעים קטנים וחשובים של חסד מוסרי.
10/8

(1996) מוציאים עשן Blue In The Face
סרט ההמשך לסרט 'עישון' עם הארווי קייטל ושלל הופעות אורח משעשעות כמו לו ריד ז''ל, ג'ים ג'ארמוש (הדיאלוגים איתו קורעים מצחוק),
מדונה (זנותית משהו), מייקל ג'יי. פוקס, מירה סורבינו (כמה חבל עליה, פספוס גדול), ג'יאנקרלו אספוזיטו ועוד ועוד.
כמו פרסומת ארוכה לסיגריות וברוקלין. הדיאלוגים זורמים ועושים את הסרט לבר צפייה.
10/7

(1991) סלאקר Slacker
סרטו הראשון של ריצ'רד לינקלייטר, במאי שאני מאוד אוהב. דוגמה קלאסית לאיך לעשות סרט דל דל תקציב עם שחקנים לא מקצוענים.
אנקדוטות על יום בחיי דמויות שוליים באוסטין, טקסס. לינקלייטר עובר מדמות לדמות, מסיפור לסיפור עם טכניקת בימוי פשוטה וחכמה.
10/7

(1976) התחנה הבאה - גרינץ' וילג' Next Stop, Greenwich Village
באמת שאני לא יודע מה לומר. היו סרטים גדולים בסבנטיז, גאד דאמיט. והנה עוד אחד מהם. לני בייקר גדל לצד דור השחקנים החדש
והיה הבטחה בדיוק כמותם רק שלמרבה הצער הוא נפטר בטרם עת ב-1984. כאן הוא מגלם צעיר המחליט לעזוב את הוריו ולנסות מזלו
בעולם המשחק ומתמקם בגרינץ' וילג', ניו יורק. מהר מאוד הוא משתלב בסצינה הבוהמיינית של הפיפטיז בה פורחים אמנים אקסהביציוניסטים
עם שריטות וחלומות השמורים לדור האמריקני של לפני אירועי מפתח בהיסטוריה. סרט מצוין!
10/8

(1963) שמונה וחצי 1/2 8
הרשו לי להיות נון קונפרמיסט ולומר כי זה ממש לא הסרט הגדול בכל הזמנים ואפילו לא אחד מהם. אצלי הוא לא ימצא אפילו מקום ברשימה המאה.
ולא שהוא לא נפלא. הוא כן. בעיקר בחצי הראשון שלו. נהניתי הרבה יותר מ'לה דולצ'ה ויטה' המענג. פליני עשה שימוש חדשני בזרם התודעה
ונכנס עמוק למוחו של במאי הנמצא במשבר אישי ואמנותי. מרצ'לו מסטרויאני קורע לב. הפתיחה של הסרט היא משהו לא מהעולם הזה.
10/7

(1956) המחפשים The Searchers
וואו, איזה מערבון! זה יותר דרמה מאשר מערבון וככל הנראה הסרט החשוב ביותר שנעשה בז'אנר.
סרטו של ג'ון פורד מעט קומם אותי אבל לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי את שלל מורכבויות העלילה שלו תוך כדי צפייה.
ג'ון וויין בתפקיד הכי טוב שלו בקריירה, אנטי-גיבור המשקף את אמריקה הלבנה וחסרת הרחמים עם יומרות ומוסר נאלח.
10/8

(1953) פחד ותשוקה Fear & Desire
נו, טוב, גם קובריק מפשל. ולפחות היו לו את הבולוקס להודות בכך. סרט הביכורים שלו הוא בן שעה תמימה, מתאר כיתת חיילים
מעבר לקווי האויב. ממש רואים ומבחינים כי זו יצירה בוסרית ולא שלמה ו''ציור של ילד התלוי על המקרר'', כפי שהיטיב קובריק עצמו לומר.
אלים מאוד (יחסית לשנה בה הופק כמובן) ומרשה הצצה ראשונית למאסטרמיינד הדגול.
10/4

 

[מיכאל1411]

וגם טלוויזיה

אהבה גדולה
יש את המשפט הידוע של טולסטוי ''כל המשפחות המאושרות - מאושרות באותה דרך. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה''.
נזכרתי בו לא פעם במהלך הצפייה בחמשת העונות של 'אהבה גדולה', סדרה נוספת של HBO שנגעה במשפחה שוברת מוסכמות.
אם כי, רוב הזמן היא לא התעלתה על עצמה והעדיפה להישאר בגבולות של דרמה קלילה יחסית ופחות אפלה משציפיתי. סדרה על פוליגמיה
מייד מעוררת התפלגות חסרת רסן. איך אפשר לרצות לייצר מערכת יחסים עם סדרה היוצרת מערכת יחסים בין גבר לשלוש נשים?
ובכן, יוצרי 'הסופרנוס' ו'עמוק באדמה' כבר היו שם ועשו את זה, רק באדרת שונה מהמקובל. והנה פה הם עושים זאת שוב.
אמריקה האאוטסיידרית מתגלה בכל פעם ככזו המסוגלת לבסס עצמה במיינסטרים, דרך מדיום הטלוויזיה. הסדרה (2006-2011)
לא התנצלה על קיומה והציעה קונפליקטים ועימותים מרשימים, הרבה בזכות תסריט סולידי וקולח. ושחקנים משובחים. הרבה מהם.

ניצבים
במשך צמד עונות תמימות התלוונו לדמותו של ריקי ג'רוויס המגלם ניצב קשה יום, מחלטר מעבודת ניצבות לעבודת ניצבות.
לא חשבתי שזה יותר מדי טוב או מצחיק או מבריק. אהבתי במיוחד את דמות החברה האפלטונית של ג'רוויס, טיפשה אבל טובת לב.
יש פה הופעות אורח בלתי נשכחות, במיוחד של בן סטילר בפרק הפתיחה.

תרגיע
התחתי לצפות בזה ואני בעונה 2. הייתי בטוח כי לארי דיוויד יגרום לי סלידה מרירה ממנו אבל עד כה רוב הפעמים האנשים אותם הוא פוגש
הם המניאקים הגדולים ואני ממש לוחש בקול רם כלפי לא מעטים מהם ''מה...? איזה בן זונה...'' ומצדיק בכך את ההתנהגות המיזנתרופית של לארי.
הגעתי לנקודה בה לארי מתחיל להיות אחד מהמניאקים הללו וזה משעשע, מביך, לא נעים, מטריד ושלומיאלי. אם חשבתם ש'סיינפלד' זה על כלום
אז פה יותר הזוי כי יש חלקים שלמים בכמה פרקים שהשיחות הן הכי לקוניות ובנאליות שיש, יותר גרוע מהמציאות השגרתית עצמה לפעמים...

 

[לונג]

ניצבים

לטעמי אחת הסדרות הגדולות של שנות האלפיים, תנסה גם את העונה השנייה

 

[מיכאל1411]

ראיתי את שתיהן

 

[Murdock18]

עשרה סרטים מהשבועות האחרונים...

"עצבניות אש" (2013). סרט קומדיה בנוסחא המוכרת של שוטר צהוב, כזה שמקפיד על החוקים ועושה הכל עפ"י הספר, ושותפו שעושה מה בא לו ובדרך שלו. כמו בכל סרט מהסוג הזה, שניהם לא רוצים להצתוות זה עם זה, אבל בסופו של דבר מחליטים לשתף פעולה כשמעיפים אותם מהתיק שעסקו בו. ההבדל היחיד בין הסרט הנוסחאתי להבחיל לבין שאר הסרטים בז'אנר הוא שהפעם צמד השוטרים הוא בכלל צמד שוטרות. את הצמד משחקות סנדרה בולוק, בתצוגת משחק יותר טובה מאשר בד"כ ומליסה מק'ארת'י שכמעט תמיד משחקת את אותה הדמות וולגרית והלא מצחיקה בעליל. הסרט מעביר את הזמן, כמו רוב סרטי 2013 מסתבר, אבל הוא לא מצחיק במיוחד. אפשר לראות, אפשר לוותר. 5/10.

"ת'ור: העולם האפל" (2013). סרט ההמשך של ת'ור, שממשיך גם את הנוקמים. הסרט, כמו הראשון, משעשע למדי ואפשר לומר שהוא מצחיק יותר. האפקטים ללא ספק מוצלחים יותר ואסגארד מעולם לא נראתה טוב יותר. הסרט מצליח להיות טוב יותר מאשר הסרט הראשון כמעט בכל אספקט, אבל לא ברמה יוצאת דופן. סה"כ סרט נחמד, משעשע לעיתים, שהדבר הכי טוב הוא כמובן לוקי, באופן לא מפתיע בעליל. סרט מהנה ומומלץ לחובבי סרטי היקום הקולנועי של מארוול. 7/10.

"אמרנו מספיק" (2013). על הסרט כתבתי בבלוג שלי. הלכתי להקרנת עיתונאים באדיבות תפוז. סרט קומדיה בכיכובם של ג'וליה לואי-דרייפוס (איליין מ"סיינפלד"), ג'יימס גנדולפיני המנוח (טוני סופרנו מ"הסופרנוס") בסרטו האחרון ו-קתרין קינר, שהייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על השתתפותה בסרטים "להיות ג'ון מלקוביץ" ו"טרומן קפוטה". את הדעה שלי על הסרט תוכלו לקרוא כאן. 7/10.

"הפרש הבודד" (2013). סרט נוסף של ג'וני דפ את גור וורבינסקי, ששיתפו פעולה יחד גם בטרילוגיית "שודדי הקאריביים" המצוינת והמופתית. לסרט הנוכחי אפשר לקרוא "ג'ק ספארו במערב הפרוע", "שודדי המערב" ושלל שמות "מקוריים" בסגנון. הדמות של דפ, טונטו, מזכירה את ג'ק ספארו ברמות מחשידות ותצוגת המשחק שלו זהה לתצוגת המשחק בשודדי הקאריביים. גור וורבינסקי הוכיח שהוא יודע לביים אקשן באופן מצוין, בטרילוגיית שודדי הקאריביים, כשהדגש הוא על סוף הסרט השלישי. גם כאן, וורבינסקי מצליח ליצור סצינות אקשן נהדרות ומרתקות במידת מה. הסרט עצמו נחמד למדי, אם כי ארוך מדי ולא בצדק. ללא ספק יכלו לקצץ אותו והאורך שלו לא מוצדק כלל. סה"כ סרט סבבה שמעביר את הזמן בכיף. מומלץ למי שמחפש משהו לראות ואין לו משהו אחר לעשות. 7/10.

"בית ספר למפלצות" (2013). סרט ההמשך של "מפלצות בע"מ" של פיקסאר את דיסני. נחמד, לא מעבר. 7/10.

"כוח משיכה" (2013). סרטו של אלפונסו קוארון, במאי מוערך מאוד. ובכן, אני יכול להבין את ההערכה אל אלפונסו, אין ספק שהסרטים שלו מדהימים מהבחינה הטכנית. אבל זהו, בזה זה נגמר. הם טובים מבחינה טכנית ולא מעבר. העלילה של "הילדים של מחר" הייתה בסדר והעלילה כאן לא מעניינת יותר מדי ולא מלהיבה כלל, למרות שמתיימרת להיות כזו. הסרט דוחף לנו טונות של פילוסופיה בגרוש ולא מצליח בניסיון העלוב הזה. מתחיל מעניין ואולי אף מרתק במידת מה, אבל ממצה את עצמו די מהר ומתחיל להיות מאוס ומשעמם. באיזושהי נקודה לא היה אכפת לי מגורלה של בולוק כלל ולא שינה לי אם הסרט ייגמר בדרך כזו או אחרת, בין אם תשרוד ובין אם לאו. די מצוץ מהאצבע בשלב מסוים, למרות שמתיימר להיות מציאותי. סביר, לא מדהים כמו שעושים ממנו. 7/10.

"רווח וכאב" (2011). סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, שהזוי ומפגר למדי. מידת הפיגור בסרט מצליחה להצחיק עד מאוד. באמת, הסרט כ"כ מטופש ומגוחך שזה מצחיק. מה שיותר מצחיק זו העובדה שהסיפור ההזוי הזה הוא אמיתי. מרגיש כמו פארודיה מסויימת על סרטיו של מייקל ביי, שביים את הסרט הנ"ל. כמו מין פארודיה מודעת לעצמה. נחמד סה"כ, אפשר לראות אם אין משהו אחר בטלוויזיה. 6/10.

"חצות בפריז" (2013). סרט של וודי אלן, שאני לא הכי מחבב, לא כבמאי ועוד פחות כשחקן. למרבה ההפתעה, מהסרט דווקא נהניתי מאוד. יש בו משהו מקסים והוא נורא חמוד, אם כי הסוף שלו גרם לי להרגיש כאילו שפספסתי משהו. על כל פנים, סרט נחמד, מקסים ומספק את הסחורה. 7/10.

"ההתמחות" (2013). אוון ווילסון את וינס ווהן, שמשתפים פעולה פעם נוספת אחרי "לדפוק חתונה". כמו "לדפוק חתונה" הסרט הנ"ל לא מצחיק כלל, אם כי לעומתו הוא לפחות מהנה באיזשהו אופן ומעביר את הזמן. היתרון היחיד של "לדפוק חתונה" הוא הופעת האורח האדירה של וויל פארל. נחמד, אך לא מצחיק יותר מדי אם בכלל. קצת הזוי, אבל אחרי הכל... סרט קומדיה. או מתיימר להיות כזה. 6/10.

"משחקי הרעב: התלקחות" (2013). מתחיל נחמד, אבל באיזושהי נקודה ממצה את עצמו ומתחיל להיות מעיק ומייגע, עד לשלב שבו מתחילים המשחקים. המשחקים עצמם מוסיפים קצת יותר עניין והחלק השני מוצלח יותר בסופו של דבר מהחלק הראשון. סרט נורא ארוך והיה לי קשה עם זה, כי הוא לא זורם מספיק בחציו הראשון. הסוף שלו קצת לא מובן ומרגיש כאילו נחתך באמצע וזה היה קצת מבאס... סה"כ סרט סבבה, אפשר לראות בקולנוע אם אתם לא חסרי סבלנות כמוני. סרט שיהיה לי נורא קשה לראות שוב. ועוד לחשוב שקבעתי לראות אותו פעם נוספת בשבוע הבא... 7/10.

 

[Murdock18]

אה ולגבי ת'ור...

ממש הפריע לי שהרשע של הסרט סתם רוצה להשמיד את העולם כי ככה. ממש כמו במשימה בלתי אפשרית 4, שגם שם זה היה מטופש להפליא.

 

[עוף בשומשום]

שבוע עמוס

קיק אס- צפייה חוזרת לקראת הסרט השני. הדעה שלי על 'קיק אס' הראשון לא השתנתה מהפעם הראשונה שראיתי אותו. סרט מגניב ביותר. אקשן מעולה, בדיחות שנונות ומצחיקות, דמויות מגניבות ואווירה כיפית.
גנוב על הירח- צפייה שנייה, הפעם בדיבוב לעברית כי אחי בן ה-6 ביקש. גם הפעם הדעה שלי על הסרט לא השתנתה. סרט חמוד מאוד, מקסים ומצחיק מאוד. המיניונים שולטים!
בית ספר למפלצות- לא מיצירות המופת של פיקסאר (כנראה שייקח זמן עד שהם יחזרו לעשות סרטים מופתיים כמו 'צעצוע של סיפור 3' ו'למעלה') אבל 'בית ספר למפלצות' זה עדיין סרט מעולה. מצחיק, מרהיב ועם תסריט כתוב היטב.
גנוב על המיניונים- אחי ביקש שאני אראה איתו את זה, אז ראיתי איתו בדיבוב לעברית. 'גנוב על המיניונים' פחות טוב מקודמו, אבל בפני עצמו הוא סרט נחמד מאוד. בידור קליל להעביר איתו שעה וחצי עם האחים הקטנים. הדיבוב לעברית לא רע בכלל ואני רוצה מיניון אחד לחדר. הם כאלה חמודים!

 

[In Heaven]

הסרטים שראיתי השבוע

8
אנתולוגיה של 8 סרטים קצרים מ 8 במאים מוערכים שונים שעוסקים כל אחד בבעיה או מצוקה שונה איתה מתמודדת האנושות בפרט או כדור הארץ בכלל. האנתולוגיה נעשתה בהשראת פרוייקט פסגת המילניום שמטרתו לקדם את עוקרונות הצדק, השוויון והשותפות הגלובלית, שכן כל סרט מבוסס על עקרון אחד מתוך שמונת העקרונות שמקדם הפרוייקט.
The Water Diary - הסרט הקצר שג'יין קמפיון תרמה לאנתולוגיה שעוסק בבעיית מחסור המים בפרט וחוסר במשאבי סביבה בכלל. קונספט ממש חזק ומדכא כדי להעביר נושא כל כך חשוב כמו קיימות סביבתית... עבודה פשוט נפלאה מצד קמפיון. רעיון מקורי בטירוף, עשוי בצורה יוצאת דופן עם שוטים יפהפיים ולוקיישנים מדהימים.. נגיעות ארט-האוס עדינות פה ושם. ממש אהבתי! 8/10
How Can It Be? - מה לעזאזל?! הסרט הזה אמור איכשהו להציג את הרעיון של שוויון בין המינים... כשכל מה שהוא עושה זה בדיוק ההפך... אישה שיש לה את "האומץ" לעזוב את הילד שלה בשביל בחור נשוי שהיא התאהבה בו... ועוד מסבירה לבן שלה שהיא עושה את זה בשביל להפגין הגינות ואומץ לב...? מה לעזאזל. ממש ממש ממש עלוב. גם מבחינת הקונספט שתלוש לגמרי מהמציאות (וחבל, כי זה נושא מאוד חשוב לפי דעתי) ולא מעביר את המסר בשום צורה וגם מבחינת הביצוע שהיה די עלוב (במיוחד מצד השחקנים). 3/10
The Letter - הסרט של גאל גרסיה ברנאל שעוסק בחינוך יסודי אוניברסלי... נושא באמת חשוב, מועבר בצורה נחמדה מאוד. שמח לראות שברנאל הוא לא רק שחקן מדהים אלא גם במאי וכותב מעולה. כל הקאסט עשה עבודה מעולה, צילום מרהיב (במיוחד השוט האחרון) ובכלל כל הקונספט של הסרט נוגע מאוד. 7/10
The Story of Panshin Beka - עבודתו הפשוט גאונית של יאן קונן (הבמאי של 99 פרנק המדהים) שעוסקת בחשיבות הבריאות האמהית... הסרט מביא סיפור פשוט מצמרר של אישה באיזשהו שבט באפריקה ככל הנראה (ככה אני משער... לא צויין המיקום), שהלידה שלה השתבשה עקב מחסור באמצעים רפואיים והיא מתה יחד עם תינוקה. אז נכון הסיפור נשמע די בנאלי ככה אבל הצורה בה הוא מוצג בסרט כמעט העלתה לי דמעות לעיניים. כל הפן האומנותי של הסרט העיף לי את המוח לגמרי, צילום מופתי מופתי מופתי בשחור-לבן עם כמה מהשוטים המדהימים שראיתי בשחור-לבן ושיטת צילום באמת מיוחדת שעוד לא יצא לי לראות באף סרט, ההצגה של הסרט דרך narrator שהיא בחורה מהשבט שפשוט מלווה את הסרט בשירה עם לחן שבטי נהדר שמספרת את הסיפור... קונספט גאוני לסרט שיותר מאוחר בסרט מתפתח אפילו לכיוונים פילוסופיים שמאוד אהבתי לראות.... וכמובן, ביצוע נפלא. 16 דקות שנהניתי מכל שנייה ושנייה. 9/10
SIDA - סרטו של גספר נואה שעוסק במחלת האיידס ומספר את סיפורו של בחור אפריקאי שחולה במחלת האיידס. מאוד מדכא, כמו כל הסיפורים הנוגעים במחלה הזו, במיוחד כאשר האדם הזה נמצא במצב של חוסר אונים אמיתי... העשייה של הסרט מאוד מזעזעת, הבחור האפריקאי הוא בעצם זה שמספר את הסיפור שלו דרך וויס-אוברס על רקע שוטים שלו מזוויות צילום מיוחדות שנקטעים ומתחלפים כל כמה שניות עם תאורה מאוד חשוכה ומדכאת בבית החולים. הוויז'ואלס מאוד מינימליסטיים שכן העיקר בסרט הוא באמת הסיפור והעברת המסר על האיידס... מאוד מאוד מזעזע. 8/10
Tiya's Dream - לא ממש מיוחד... העברת נושא הרעב והעוני הקיצוני לא ממש טובה כאן לפי דעתי.. גם כי הסרט לא ממש מעביר את הנושא וגם כי העשייה שלו בכללי לא מקורית והרבה יותר "פשוטה" או פחות מתאמצת משאר הסרטים באנתולוגיה. הסרט הזה היה די חלש לפי דעתי... זה נושא שהיה אפשר להעביר אותו בצורה הרבה יותר טובה. 5/10
Mansion on the Hill - הסרט של גאס ואן סאנט שדי איכזב אותי למען האמת. הוא בחר פשוט בדרך הכי לא יצירתית שהוא יכל כדי להעביר את נושא התמותה בקרב ילדים... הסרט הוא פשוט עובדות על שיעורי תמותה בקרב ילדים ודברים כאלה על רקע צילומים יפים מאוד למען האמת. זה לא באמת מעביר את הנושא איכשהו, למרות העובדות המזעזעות, אני לא חושב שאזכור אותן... גאס ואן סאנט די נכשל בהעברת הנושא כאן וחבל. 4/10
Person to Person - מעביר נקודה מאוד חשובה שבעצם די מסכמת את כל הרעיון של הפרוייקט הזה אבל הביצוע פשוט לא טוב ואפילו מגוחך בחלקים. 5/10
ציון ממוצע: 6
אנתולוגיה מאוד מאוד מדכאת עם כמה סרטים פשוט מופתיים וכמה פחות... אבל הדבר הבאמת חשוב כאן הוא ההעברה של הנקודות בצורה אפקטיבית לרוב.
מעריך מאוד את הבמאים שהשתתפו באנתולוגיה הזו במטרה לקדם את העקרונות הבאמת חשובים האלה... מעריך את זה מאוד ובכלל את כל הרעיון של האנתולוגיה.

The Kings of Summer
שום דבר שבאמת חידש לי משהו אבל זה היה כיף גדול ביותר. סרט coming of age עם רעיון די רגיל ולא מקורי אבל הוא היה משעשע ומהנה בטירוף והעשייה שלו הייתה מצוינת אז פשוט לא ממש היה אכפת לי... מצחיק בטירוף, עבודת מצלמה פשוט אדירה, פסקול נהדר, לוקיישנים אדירים, די שומר על מרחק מקלישאות... ובכללי כיף אחד גדול. היה לי גם מאוד קל להתחבר לדמויות, שזה עוד פרט שדי הוסיף להנאה שלי מהסרט.
סרט כיפי ביותר, מאוד נהניתי.
8/10

Laurence Anyways
וואו, אין לי מושג איך למצוא את המילים כדי לתאר את השלוש שעות המדהימות שחוויתי כרגע עם הצפייה בסרט הזה. פשוט חוויה עצומה. סרט שבהחלט דורש לא מעט מהצופה, גם בגלל שהוא מתפרש על פני שלוש שעות, גם בגלל הנושא הכבד, גם בגלל שהוא מדכא בטירוף... אבל אחרי הכל הוא באמת היפנט ומאוד מאוד ריגש אותי.
אחרי יצירת מופת כמו הרגתי את אמא שלי ואכזבה כמו הארטביטס היה לי די קשה לדמיין איך הסרט הזה ייראה ולשמחתי דולן ללא ספק מראה כאן בגרות אומנותית ומביא לידי ביטוי בצורה פשוט מצויינת את היצירתיות שנשפכת ממנו. יש כאן את כל הדברים שבגללם התאהבתי בהרגתי את אמא שלי: הסינמטוגרפיה שמציפה לי את העיניים בצבעים מהפנטים, הצילום שהוציא ממני קולות התפעלות במהלך הסרט, הסאונדטראק המושלם, ההופעות הפשוט אדירות של הקאסט ובעיקר של סוזן קלמנט שנתנה כאן את אחת ההופעות הכי טובות שראיתי אי פעם, הנגיעות ארט-האוס שמוסיפות כל כך הרבה, ולצד הפן הוויזואלי כמובן הסאבטקסט והנושא המרגש.... רק שכאן הכל היה הרבה יותר קוהרנטי ובוגר (שזה לאו דווקא הופך אותו לטוב יותר מהרגתי את אמא שלי, אלא יותר מראה על בגרות מצד חוויאר דולן).
מדהים, מרגש, אומנותי... יצירת מופת אמיתית.
10/10

Satiemania
סרט אנימציה קצר שאני בטוח שהיה אחת ההשפעות הכי גדולות על ביל פלימפטון. אנימציית hand-drawn מדהימה עם שילוב של המון המון טכניקות אנימציה וציור שונות.
באמת רבע שעה מהנה ביותר עם אנימציה מדהימה וציורים יפהפיים וגם לא מעט בוטות (שזה אחד הפטישים הגדולים שלי כשזה מגיע לאנימציה)... הסרט לא עלילתי אבל זה בהחלט לא מונע ממנו להיות מהפנט.
מאוד נהניתי, סרט אנימציה פלימפטוני שנעשה עוד לפני שפלימפטון התחיל ליצור.
8/10

Morvern Callar
קיבלתי אותו כהמלצה מרירי כשביקשתי ממנו סרט דרמה עם נגיעות ארט-האוס עדינות... הוא שלח לי אותו ומיד כשראיתי את הפוסטר רצתי להוריד אותו. לצערי הוא לא סיפק לי את הנגיעות ארט-האוס שאני כל כך אוהב אבל הוא סיפק לי הרבה דברים אחרים.
סרט ממש מצויין, שמתבסס ברובו על סטייל (לרוב יש לי בעיה עם זה אבל כאן זה פשוט זרם) ובלי הרבה סאבטקסט אבל עשוי בצורה ממש אדירה. הסרט הכניס אותי כבר מהפתיחה לאווירה החלומית והמלנכולית שלו והמשיך לגרום לי לשקוע עוד ועוד בתוך האווירה שלו בעזרת הפסקול המדהים (בורדס אוף קנדה, קאן, אפקס טווין... תענוג), עבודת הסינמטוגרפיה המרהיבה, המשחק המעולה של שתי השחקניות... לאחר מכן הסרט שינה פאזה ונכנס לאווירה שהזכירה לי מאוד את ספרינג ברייקרס (גם מבחינה רעיונית) והוא סחף אותי אפילו יותר.
סרט חווייתי ללא ספק, למרות שאין ממש סאבטקסט או עלילה אבל את האמת שזה בכלל בכלל לא הפריע לי... מה שסחף אותי הייתה האווירה המטורפת של הסרט ביחד עם ההופעות המדהימות, במיוחד של סמנתה מורטון.
8/10

Biutiful
וואו וואו וואו. הסרט הזה הוא ההוכחה לכך שאינאריטו הוא פשוט אחד הקולנוענים הכי גאונים שידע העולם.
אין לי מושג מאיפה להתחיל אפילו... הסרט לא רק שאב אותי בצורה מדהימה כמו שאינאריטו תמיד יודע לעשות כל כך טוב אלא גם גרם לי להתחבר לדמות של ברדם בצורה שקרתה לי מעט מאוד פעמים. ההופעה כאן של ברדם פשוט מתעלה כמעט על כל ההופעות שראיתי מכל שחקן אי פעם.
כמובן הצד העלילתי והתסריט בסרט ובכלל כל המבנה שלו, כמו בכל הסרטים של אינאריטו, זה פשוט תענוג... והיה נורא מעניין גם לראות סרט שלו ללא עלילות מצטלבות שאיכשהו הוא הצליח לבנות אותו עדיין בצורה גאוניות שנחרטת בראש.
סרט מאוד מאוד מדכא עם אווירה עכורה ומלנכולית, וסיפור מרגש שהוציא ממני דמעות לא פעם אחת במהלך הסרט.
גם הפסקול בסרט שיחק תפקיד מאוד חשוב בכל האווירה של הסרט והוא הרבה גם ממה שהוציא ממני את כל הרגשות האלה... פסקול מושלם שמתאים לסרט כמו כפפה.
וכמובן גם בצד הוויזואלי של הסרט לא חסר... צילום וסינמטוגרפיה מופתיים (כמה מהשוטים היפים שראיתי), שימוש בלא מעט סמלים ומטאפורות גאוניות שנעשו בצורה די ארט-האוסית כזו.<br

 

[In Heaven]

וגם

Serial Experiment Lain
מיני סדרת אנימה אפלה, סוריאליסטית, מצמררת ופילוסופית מאוד שהקפיאה לי את כל הנימים בגוף.
ללא ספק אחד הדברים הכי אפלים וסוריאליטיים שראיתי, וראיתי לא מעט דברים אפלים וסוריאליסטיים... עם כל פרק ופרק הסדרה הזו נהייתה יותר ויותר מטורפת והזויה ועם כל פרק ופרק נוספו לעלילה עוד ועוד שכבות והסדרה הופכת לכאוס מוחלט, כמו שאני אוהב.
האנימציה כאן הייתה פשוט מדהימה, ובכלל כל האווירה הקריפית והסיוטית של הסדרה הייתה עשויה בצורה מופתית.
זו סדרה שמכילה כל כך הרבה אז אני לא ממש יודע איך להעביר את הרגשות שלי לגביה לכתב אבל אני רק אגיד שאם להתייחס לזה בתור יצירה אחת זו הייתה חוויה בהחלט מרתקת, מפחידה, מעוררת מחשבה, עקבית, פרובוקטיבית ובעיקר מהנה בטירוף.
מדהים מדהים מדהים, לפי דעתי כל חובב קולנוע צריך לצפות במיני סדרה המדהימה והלא מוערכת בכלל הזו.
10/10

 

[GK_FF]

כרגיל דברייך משכנעים...

חידשת סקרנות לגבי ביוטיפול ולורנס אנייוויי - שבכל מקרה היו ברשימת הצפייה שלי..

 

[In Heaven]

תודה

שני סרטים שאני באמת ממליץ שלא לפספס... שניהם ממש העיפו לי את המוח וריגשו אותי ברמות מטורפות. לא חושב שהם יצאו לי מהמוח בזמן הקרוב חח

 

[GK_FF]

זה מצחיק..

יש לי חברה שאנחנו לרוב מסכימים על סרטים כשאנחנו רואים אותם ביחד אבל כשאני שומע דיעות שלה ממקום אחר הן נשמעות לי פחות אמינות והיא ממש שנאה את הסרט ואמרה לי לא לראות אותו......
בצפייתי אתם תצאו לדו קרב ונראה מי יינצח. XD

 

[In Heaven]

לול

מדובר על ביוטיפול או לורנס אניווייז?

 

[GK_FF]

ביוטיפול!!!

דווקא נראה לי את לורנס היא תאהב גם בלי קשר אליי.. XDD

 

[In Heaven]

אה חח שני סרטים מדהימים בכל מקרה..

למרות שאני מבין למה יש אנשים שלא אהבו את ביוטיפול... הוא סרט שדורש לא מעט מהצופה והוא מאוד מלנכולי וכבד אבל לי אישית היה קל מאוד להתחבר אליו ולהישאב לתוכו, הרבה בזכות ההופעה הגאונית של ברדם.
גם לורנס אגב סרט לא פשוט בכלל...
מעניין אותי מה תחשוב על שניהם חח

 

[Taker4ever]

המשחק של אנדר.

סרט נהדר. החבר'ה פה נתנו משחק ממש משכנע וטוב. מדהים איך שהם רק ילדים והם נותנים שואו כזה טוב. ממש נהניתי.