"היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד".
שני מותחנים מעניינים ומרשימים ביותר, לא ככל המותחנים האחרים. הסיפורים נוטים להיות מאוד קטנים, קצרים, ואישיים, אבל משהו בטון והבימוי של דייוויד קרוננברג מצליח לגרום לעלילות האלה להיראות הרבה יותר גדולות ממה שהן באמת. במקרה של שני הסרטים יש גם ניסיון להציג יותר רגש ועומק ממה שיש בפועל, ובקטע הזה הוא דווקא כושל, בניגוד לאפיות המזוייפת של הסרט שדווקא מבוצעת היטב ותורמת לסגנון המיוחד שלו.
יש משהו מהפנט בדרך ששני הסרטים האלה עוסקים בענייני מוסר, משפחה, אלימות וכבוד, והדרך הברוטאלית שבה הסרט מציג את העניינים האלה ראויה להערכה. בסופו של דבר מדובר בשני סרטים עשויים היטב, מרתקים וייחודיים מאוד, בהחלט מהפנינות הלא מוכרות של העשור הקודם (עשור שממנו אני משלים הרבה סרטים מסיבה מסויימת).
אה, ו-ויגו מורטנסן מלך. פשוט מלך.
