סרטי השבוע

[alphac]

לא ידעתי על סדרת ספרי מתח

ראיתי בספריה לפני כמה חודשים ספר שנקרא one for the money עם תמונה של קיית'רין הייגל עליו, ותיארתי לעצמי שהסרט מבוסס על הספר הזה.

לא ידעתי שהספר הזה הוא חלק מ-sequence

 

[סלי סבג 1]

"סודות בית הספר לאומנות" (2006)

"לי לקח שנים עד שלמדתי לצייר משולשים כאלה"

 

[mrpink3]

אני ראיתי חצי

בסך הכל סרט מעאפן.

 

[Kubachrick]

ראיתי את החדש של רפן

אני לא זוכר איך קוראים לו וגם לא מתכוון לטרוח לברר.
אין לי בעיה עם סרטים איטיים,יש לי בעיה עם סרטים שהתוכן דליל ביותר ולכן הבמאי עושה דברים קוסמטיים כדי למלא את הפערים.
היו דברים שמצאו חן בעיני,כמו קטעי המעבר הביזאריים של השוטר המטורף שר על הבמה.
לא הצלחתי להבין את המשמעות של הדבר הזה,אבל זה פשוט צימרר אותי במידה מסוימת,
במובן הסוטה של המילה,תחושה לא ברורה של משהו קומי חולני.

 

[מיכאל1411]

המשמעות כפי שאני הבנתי אותה

הסרט הוא על דמות אבודה עם מטען אישי מעיק, בורח כל הזמן לתת מודע המעורבל שלו שמזכיר לו אלימות מעברו
ורצון חזק לקבל מחילה וצדק פואטי. הסרט סמלי מאוד.

 

[mrpink3]

סימבוליזם ואלגוריות כנקודת המוצא העיקרית

של הסיפור, ומה שמניע אותו; זו הצורה הנמוכה ביותר שאמנות יכולה להגיע אליה.

 

[מיכאל1411]

אמנות היא אלגוריה אחת גדולה

 

[mrpink3]

תסביר

 

[מיכאל1411]

אמנות היא ביטוי יצירתי לראייה אותנו ואת העולם

האמנות ממשילה אותך ואת המציאות בתור משהו, באמצעים ויזואליים/מילוליים וכו'.

 

[חולה על הישרדות 6]

סיימתי את עונה 2 של הסמויה

עונה פחות יציבה מהראשונה- הראשונה נעה לכל אורכה על הקו של "חביב", זאת זגזגה בין "טוב מאוד" ל"משעמם באופן בלתי רגיל". הבעיה העיקרית שלי עם העונה היא שהעלילה הראשית שלה (המכולות, היוונים וכו') הרגישה לכל אורכה כמו התחלה של עלילה. אתם מכירים את זה, כשמתחיל קו עלילה חדש בסדרה, אז הכול עדיין קצת מעורפל, ואין לכם ממש כוח לקלוט את כל הפרטים, ואתם מרגישים שזה יכול להתפתח למקום מעניין, ובינתיים אתם סוג של "מרפרפים" על הסצנות האלה ופשוט נותנים לזה להפוך למעניין באופן טבעי. אז ככה זה היה כל העונה. רק ממש בשניים-שלושה הפרקים האחרונים זה תפס קצת קצב, אבל עד אז זה היה כל כך לא כיפי לצפייה, שזה עצוב. לפעמים אני תוהה למה אני אמור להרגיש איזשהו רגש ("וואו, מגניב!", "אוי לא...", "זה היה מתוחכם!") כלפי סצנות ואפילו קווי עלילה שלמים בסדרה הזאת. אני מרגיש שהיא מקריבה יותר מדי למען הריאליזם. אני מעדיף סדרה ששומרת על עניין, תוך קצת דאוס-אקס-מאכינה וקצת אקסטרה-אורדינריות, על פני סדרה ריאליסטית לחלוטין (אני מסתכל עלייך, שובר שורות

).
מה שכן ייאמר לזכות העונה, שכל קווי העלילה המשניים היו דווקא עשויים היטב. מקנולטי הרבה פחות מעצבן-מעצבן והרבה יותר מעצבן-כיפי כשהוא פחות מעורב רגשית בחקירה. ממש נהניתי ממנו העונה, בעיקר מהאינטרקציה שלו עם באנק ועם הנשים בחייו. נהניתי גם מכל מה שהלך בתוך הכלא, הדו קרב המתפתח בתת מודע בין סטרינגר לברקסדייל, הסיפור העצוב של דיאנג'לו, עומאר ומוזון שבוחשים מסביב. זה לא ממש בא לידי מיצוי אבל זה נראה לי כמו משהו שיכול להוות פרולוג מעניין לסיפור מעניין. עוד נקודת זכות זה היכולת שלהם לסגור קצוות, הם עושים את זה במופתיות.
לסיכום, העונה השנייה הייתה קצת פחות טובה מהראשונה, שגם ממנה ממש לא עפתי, ואני עדיין לא מצליח להביא את עצמי לאהוב את הסדרה הזאת. אני מתרשם, מדי פעם, אבל זה פשוט לא זה. בכל אופן, שמעתי שעונות 3-4 נחשבות משמעותית יותר טובות מהאחרות, אז אני בכל זאת מרשה לעצמי לפתח ציפיות.

 

[Optimus_Prime]

תגובה - ספוילרים לעונה שניה של הסמויה, כמובן

אני חושב שראיתי אותך גם כותב תגובה ארוכה על הסופרנוס ולא יצא לי להגיב, אז אני אנסה לתת כמה נקודות משלי

:
1. אני לא יודע איך אתה צופה בסדרה, אבל אני מקווה מאוד שזה לא במתכונת של כמה פרקים ברצף או אפילו פרק ביום. הייחוד בסדרה כבדה וריאליסטית כמו "הסמויה" זה עומק היריעה והסיפור שצריך להתבשל אצלך תקופה מסוימת לפני שאתה עובר הלאה. הפרולוג בפרקים הראשונים (למרות שזכור לי שכבר רוב העלילה מוצגת בשני הפרקים הראשונים, ככה שבניגוד לעונה הראשונה שהפרולוג באמת ארוך) הוא מעורפל אבל אם אתה לוקח קצת זמן עד שאתה ממשיך, הוא שוקע והמחשבה מתחילה לנדוד.. לכל אחד רעיונות אחרים עולים וקופצים, ההשוואה של ארגון הפשע מהעונה הראשונה לארגון הפשע של היווני, לפשיעה של פרנק (שהוא אגב שחקן ענק ולדעתי אחד הטובים לאורך הסדרה) - שאם תשים לב, היא לא למענו - אלא למען הארגון, הנמל, בניית המבדוק החדש וכו'.
2. כמו שכתבת, היכולת לסגור קצוות היא משהו לטובת היוצרים, ויש לציין - לא רק ברמת העונה אלא ברמת הסדרה כולה. כל שלב בדרך חשוב (מי שולח, מה שולח, איך שולחים) וכו'. הדגש בעונה השניה הוא על מעמד הפועלים (צווארון כחול) בארה"ב וכמה שהוא הולך לאיבוד. אחד הכותבים עבד 15 שנה בצי הסוחר וסימון ובארנס ערכו מחקר מאוד מקיף לגבי נמל בולטימור והלך הרוח שם. הרעיון הוא לתת נופך שונה של החיים העירוניים בארה"ב ולהראות איך שכולם משתלבים אחד בשני - לכן הפרולוג מתמשך ומקיף. העניין קיים בדיוק שם - לא כשאתה צופה (כי זה אכן ריאליסטי להחריד, לפעמים יש תחושה שצופים בסרט דוקומנטרי, ולמי שראה סרטים דוקומנטרים על בולטימור - זה אכן נראה אותו דבר

) אלא כשאתה נח בין הצפיות. לכן, ההמלצה שלי היא פשוטה: פרק פעם בשבוע, מקסימום שני פרקים בשבוע. זה ישפר את חווית הצפיה עשרות מונים..
3. רוב סדרות הדרמה שראיתי היו בעלות קו עלילה ברור ומתמשך, לפחות לכל עונה בנפרד, כך שקשה לי להשוות לסדרות אחרות שעשויות פרקים-פרקים. מה שכן, יש לא מעט דמויות בעולם הסמויה (עומאר, למשל, שאני לא סובל אותו, מוזון, ולצ'ק) שהן פנטזיות/פארודיות ואין הרבה ביניהן ובין ריאליזם.
4. הסיפור של דיאנג'לו מרתק וכמובן שתהיה לו גם השלכה על ההמשך. where the fuck is wallace?
5. כתבתי את התגובה תו"כ מעבר על שאר התגובות בפורום אז אם אין אחידות, אני מתנצל

 

[חולה על הישרדות 6]

תודה על התגובה המושקעת

לצערי אני לא מסוגל לראות סדרה פעם בשבוע, גם כי זה מטריף לי את השכל וגם כי אני אוטוטו מתגייס ואז בטוח לא יהיה לי את הזמן/סבלנות לזה במעט הזמן שאי אהיה בבית, אז אני צריך לסיים לפני הגיוס. אבל בעיקר, כי אני לא כל כך אוהב לנדוד במחשבות על סדרה יותר מדי, כשניסיתי לעשות את זה זה יותר הוציא לי את המיץ מהסדרה שראיתי מאשר גרם לי להתחבר אליה יותר.
ואני מסכים שיש כמה דמויות שהן פנטזיות/פארודיות, וזה לגמרי מבורך לדעתי. אם הייתי רוצה לראות סרט דוקומנטרי הייתי רואה סרט דוקומנטרי. בכל אופן אני אחזור לפה אחרי עונות 3 ו4 ואולי אשנה את דעתי.

 

[ערן1987]

רק את "עצבניות אש"

למרות השם הסופר-דבילי שלו זה דווקא אחלה סרט שמעביר כשעתיים בכיף עם לא מעט צחוקים, גם אם יש רק 2-3 רגעים קורעים (וגם הם לא יותר מדי). כיף במינון לא מוגזם זה גם דבר לא רע בכלל.

 

[שוקולדה מתוקה]

כנראה שיצא סרט המשך

 

[ערן1987]

טוב לדעת!

 

[גולי233]

השבוע שלי

סרט 43. ניסיון כושל לייצר קאלט ו\או קומדיה היסטרית. בפועל סרט גרוע למדי, פרשתי באמצע.
MISFITS עונה 4. שנונה ומהנה, עם הרבה רגעים מבריקים.

 

[Optimus_Prime]

ראיתי 4 סרטים השבוע

שניים בפעם הראשונה ושניים בצפיה שניה.
לפי שנת יציאה :

היו זמנים באמריקה - פעם ראשונה שאני צופה בסרט והתרשמתי לחלוטין. את טרילוגית האיש ללא שם של ליאונה מאוד אהבתי וזה הסרט הראשון שלו שיוצא לי לראות שלא לוקח חלק במערב - האיש יודע לעשות קולנוע. הקלוז אפים המדויקים, הסבלנות.. ממש לא הפריע לי שהסרט הוא 219(!) דקות, וזה לא שהוא רצוף אקשן ופיצוצים ככה שהאדרנלין נשמר. מה שנשמר זה המתח ובניית הסיפור וזו יכולת קולנועית נהדרת - סחטיין לליאונה, מוריקונה גדול כהרגלו וג'יימס וודס הוא שחקן ענק! קצת התאכזבתי שהתפקיד של ג'ו פשי היה קטנטן...

מורטל קומבט - אחד ה-סרטים של הילדות, מבוסס על משחק המחשב האהוב ועם הפסקול המפורסם. מי שאהב את המשחק ושיחק בו אלפי פעמים עד שהבין איך עושים FATALITY - יאהב את הסרט. מי שלא - באסה לכם

בלדה לאביב הבוכה - אחד הסרטים הטובים שראיתי בחיי, אחרי שראיתי אותו בקולנוע לפני כחצי שנה רכשתי אותו ב-DVD והחוויה נשארה זהה. פנטזיה מוסיקלית (בני תורתי, הבמאי, קורא לזה : "מזרחון", על משקל מערבון כמובן) עם המון מחוות לעולם הקולנוע, סרטי סמוראים וסרטי מסעות, המתרחשת בעולם ללא זמן וללא מקום. חבורה של נגנים נאספת כדי לנגן לחבר על ערש דווי את "הבלדה לאביב הבוכה", יצירה מוסיקלית שמנוגנת בכלים מזרחיים מסורתיים. על המוסיקה אחראי מארק אליהו המדהים שזכה גם בפרס אופיר (הסרט זכה ב4 פרסים בסה"כ), והשחקנים הראשיים הם אורי גבריאל ודודו טסה. סרט מיוחד ומומלץ בחום ואני מקווה שיצא לי להרחיב עליו בהזדמנות, כי יש הרבה על מה לדבר..

רוב הסיכויים ש... - צפיתי בקולנוע. סרט חלש בכיכובן של קירסטן וויג ואנט בנינג. העלילה בגדול לא כזו מעניינת כי הסרט מנסה להתבסס על כמה דיאלוגים שנונים ובדיחות מוזרות (האח של קירסטן וויג היחיד שמצליח להעלות חיוך, מדי פעם). אני חושב שזה מסוג הסרטים שמנסים להגדיר אותם כ"אנושים", למרות שהסיפור כ"כ לא אמין וכ"כ בלתי אפשרי להתחבר אליו עד כדי שיהיה כזה..
לא מומלץ בחום

מקווה שהערב יצא לי לראות פסיפיק רים!

 

[ערן1987]

באסה לגבי "רוב הסיכויים ש...", זה סרט שדי

בא לי לראות (בעיקר בגלל קירסטן

)

 

[Optimus_Prime]

היא באמת אדירה

היא ממש מצחיקה, אבל ספציפית בסרט הזה.. פחות.

 

[Optimus_Prime]

למי שראה את סרטיו של רפן

האם ולהלה רייזינג מומלץ?
את "דרייב" לא אהבתי אבל את "ברונסון" כן, וחוץ מזה, אני ממש אוהב את מדס מיקלסן.
יש את זה עם תרגום עברי איפשהו בארץ, אגב?