לקראת אמצע עונה 6 של הסופרנוס
הסדרה שהתחילה די חלש מבחינתי (עונה 1 הייתה טובה במבט לאחור, ועונה 2 עדיין בינונית מינוס), בהחלט תפסה תאוצה מהעונה השלישית והלאה. עונה 4 הייתה קצת בעייתית אבל הפרקים שכן היו טובים בה היו מהטובים בסדרה כולה (פרק הקרב בין ראלף לטוני, הפרק האחרון עם הגירושים, והפרק האהוב עליי אולי בסדרה כולה- האינטרבנשן לכריסטופר). עונה 5 זרמה טוב מאוד, לא היו נפילות, וההיילייט שלה ללא ספק הם שני הפרקים שהתעסקו במשולש אדריאנה-כריס-טוני (זה שבו טוני ואדריאנה עוברים תאונה ונפוצה שמועה שרגע לפני התאונה אדריאנה מצצה לטוני, וזה שבו אדריאנה נשברת ומגלה לכריס שהיא משתפת פעולה עם הFBI), שהיו פשוט מדהימים. עוצרי נשימה. החוזקה הכי גדולה של הסופרנוס היא שבפרק אחד הם יכולים לדפוק טוויסטים והתפתחויות עלילתיות שלסדרות אחרות (כולל לסופרנוס עצמה) לוקח עונה שלמה לבנות, ושני הפרקים האלה נכנסים לטופ של הסדרה ושל הטלוויזיה בכלל.
עכשיו, לגבי המוות של אייד.
בדרך כלל כשדמות מרכזית מתה בסיפור כלשהו (לא משנה אם זה ספר, סדרה או סרט) אני מרגיש טיפ טיפה מבואס, כזה "אוי חבל", ואז מיד אני מנסה לחשוב עד כמה זה מועיל לעלילה ועד כמה אני מבסוט על הכיוון שהסיפור לקח. במקרה הזה, רק עכשיו, כמה ימים אחרי, אני יכול להעריך את הגדולה של הסיפור, ומידת ההפתעה, של אותו פרק. בזמן אמת, הייתי שבור לב. פשוט מרוסק. זו הפעם הראשונה שהייתי ממש על סף בכי ממוות של דמות. כל כך עצוב, כל כך לא הוגן. ולחשוב שהדמויות הראשיות האחרות, האהובות עלינו (מת על סיל...) הן אלה שעשו את זה. מצמרר. הסצנה האחרונה של אייד, כשהיא זוחלת בנסיון נואש להציל את חייה ומלמלת "לא.. לא..." תרדוף אותי עוד הרבה זמן.
העונה השישית עד עכשיו טובה למדי, אני שמח שהביקורת כלפיה נבעה מכך שהיא שונה מהעונות הקודמות ולא מכך שהיא משעממת או ברמה נמוכה. אני נהנה. בכל אופן, לא חושב שהסיום ישנה את הדעה הכללית שלי על הסדרה- סדרה טובה מאוד, שהפרקים הבאמת טובים בה הם יצירות מופת, רק חבל שהפרקים החלשים יותר, ויש יותר מדי כאלה, קצת משעממים. מבחינת עלילות פר-פרק הם אדירים, אבל הם לא מספיק טובים בליצור עלילות של עונה שלמה.