לא מסכים איתך בעליל
קודם כל - תהנה באילת!
כתבתי על הסרט בשבוע שעבר ולפני שאצטט את מה שכתבתי אז,רק אוסיף תגובה רלוונטית לדברים שאמרת.
אתה טוען שהסרט נשען על כתפיי ההזדהות של הדור הנוכחי,יכול להיות שזה כך,אבל אם ככה אתה טוען שאני לא אמור להזדהות עם שום סרט התבגרות שיבוא מעתה ועד עולם או לחלופין כל אחד שנעשה לפני למעלה מ-20 שנה.
שנית,אני ממש לא חושב שהוא סטנדרטי,לא זכור לי שום סרט דומה לאחרונה,ובכלל,אם אתה שואל אותי,הוא אפילו טוב ומשפיע יותר ממועדון ארוחת הבוקר של שנות ה-80 שאולי היה הרבה יותר נוקב וביקורתי,אבל מבחינה קולנועית היה פחות טוב מפרח קיר.
אשמח לשמוע ביקורת מלאה שלך בהזדמנות.
להלן הביקורת המלאה שלי משבוע שעבר:
כמה טוב להיות פרח קיר - חייב להודות שלא באתי אובייקטיבי לסרט הזה. שמעתי הרבה מאוד דעות,חלקן כאן,על הסרט,וחלק מהדעות גרסו שמדובר בסרט הכי טוב של השנה ושאר סופרלטיבים.
מיהרתי לראות אותו מחשש מעוד כמה דעות מוקדמות שעשויות להשפיע על דעתי ולמרות זאת אצטרך לצפות בו שוב בעוד כמה חודשים כדי לנסות למקד את דעתי באופן אובייקטיבי ונקי יותר.
הסרט מספר על צ'ארלי (לוגן לרמן מהסרט פרסי ג'קסון),צעיר טרי בתיכון שנלקח תחת חסותם של שני בוגרים בשנתם האחרונה (עזרא מילר ואמה ווטסון).
העלילה היא על רגל אחת בלבד מחשש לקלקל את הסרט,אבל בגדול,זה כזה פשוט,וכזה טוב!
ראשית המשחק פשוט פנטסטי,של כולם,אבל אין ספק שעזרא מילר האדיר שגם נתן הופעה אדירה ב"חייבים לדבר על קווין", עולה מעל כולם,מתגלה כאן כוכב אמיתי ששווה לשים עליו עין.
אמה ווטסון ממשיכה להיות מתוקה אמיתית ושחקנית לא רעה בכלל וגם העתיד שלה ורוד.
הסרט עשוי בצורה כל כך טובה,כתוב מעולה (מבוסס על ספר צ'בוסקי שגם ביים),מרתק,מרגש,מזעזע ועושה את הכל במינונים קטנים שביחד נותנים סרט נהדר.
כאמור,מלבד העובדה שבאתי עם הרבה דעות מוקדמות על הסרט,אני חושב שהוא מעט מורכב מדי בשביל לשפוט אותו אחרי צפייה אחת,אז צפייה חוזרת היא דבר בטוח.
כך או כך,בהחלט מדובר בסרט מצויין,בהחלט אחד מעשרת הטובים שראיתי השנה,ומומלץ בחום.