שלי
קי לארגו -
האמפרי בוגארט ולורן באקול,צמד שכיכב בארבעה סרטים ביחד מככבים בסרט.
בוגארט מגלם קצין צבאי שמבקר במלון בבעלות משפחתו של חברו שנהרג,כאשר סופת הוריקן לוכדת אותם בתוך המלון ביחד עם חבורת גנגסטרים מבוקשת.
אני משוחד,מת על הסרטים האלה,מת על בוגארט ולורן באקול פשוט יפיפיה אמיתית,מת על היופי הפשוט של פעם.
זו לא פסגת הקריירה של בוגארט,אבל בהחלט זה אחלה סרט,מהנה מאוד.
העיתונאי -
הבמאי של פרשס המצויין (לי דניאלס) מביא את מתיו מקונוהי ואחיו הצעיר זאק אפרון לפתוח פרשת רציחות של אסיר הנידון למוות.
לתמונה נכנסת ניקול קידמן בתפקיד מצויין כפתיינית גדולה עם אובססיה לרוצחים.
ביחד עם ג'ון קיוזאק שמגלם את האסיר,והזמרת מייסי גריי שמגלם את עוזרת הבית השחורה של המשפחה,יש לנו קאסט מפואר.
מאוד אהבתי את האוירה של הסרט ואת הצבע שלו (קשה להסביר,אבל אם תסכלו על כרזת הסרט,ככה גם נראה הסרט עצמו.
העלילה עצמה מעניינת אבל קצת תקועה,קצת נמרחת ולא מצליחה להגיע לשיא מסויים.
הוא היה בסדר,לא הרבה מעבר. ניקול קידמן כאמור מצויינת בתפקיד טוב מאוד ולא שגרתי שלה.
נשק של תקווה -
סיפורו האמיתי של נרקומן ופושע לשעבר שמוצא את אלוהים והחליט להיות המושיע של הילדים בסודן בזמן מלחמת האזרחים הנוראה שהתחוללה ועודנה מתחוללת שם.
הסיפור עצמו נהדר,וזה לפעמים שווה הכל,אבל העריכה היתה גסה ולעיתים לא נעימה באופן שאפילו הדיוט כמוני הבחין בזה.
אני גם חושב שכמות הדמעות שהיה אפשר לסחוט היתה יכולה להיות גדולה יותר,היו מעט מדי רגעים חזקים בסרט שאמור להיות מלא בכאלה.
הסיפור מצויין,כל השאר פחות.
הטיסה -
רוברט זמקיס מביים את הסיפור הלא אמיתי (כך הופתעתי לגלות אחרי הצפייה) על טייס שע"י אינסטינקטים מרהיבים מצליח להנחית בקושי מטוס ששבק חיים ולהציל את נוסעי המטוס.
מהר מאוד מגיבור לאומי הוא הופך לאויב הציבור אחרי שהתברר שבדמו נמצאו שרידי אלכוהול וסמים.
הסרט מתאר את המאבק המשפטי שלו כדי להוכיח את חפותו ואת המלחמה הפרטית שלו באלכוהול.
דנזל מעולה כרגיל,גם שחקני המשנה היו מצויינים (דון צ'ידל,ג'ון גודמן בעוד תפקיד קטנטן וענק ושחקנית המשנה האלמונית קלי ריילי).
הסיפור עצמו מרתק,ולמרות שיש לי בעיה עם הפן המשפטי של הסיפור (אשמח מאוד לדון על כך),הסרט עצמו היה עשוי טוב,חזק ומרתק מההתחלה ועד הסוף.
מאוד אהבתי וממליץ בחום.
קי לארגו -
האמפרי בוגארט ולורן באקול,צמד שכיכב בארבעה סרטים ביחד מככבים בסרט.
בוגארט מגלם קצין צבאי שמבקר במלון בבעלות משפחתו של חברו שנהרג,כאשר סופת הוריקן לוכדת אותם בתוך המלון ביחד עם חבורת גנגסטרים מבוקשת.
אני משוחד,מת על הסרטים האלה,מת על בוגארט ולורן באקול פשוט יפיפיה אמיתית,מת על היופי הפשוט של פעם.
זו לא פסגת הקריירה של בוגארט,אבל בהחלט זה אחלה סרט,מהנה מאוד.
העיתונאי -
הבמאי של פרשס המצויין (לי דניאלס) מביא את מתיו מקונוהי ואחיו הצעיר זאק אפרון לפתוח פרשת רציחות של אסיר הנידון למוות.
לתמונה נכנסת ניקול קידמן בתפקיד מצויין כפתיינית גדולה עם אובססיה לרוצחים.
ביחד עם ג'ון קיוזאק שמגלם את האסיר,והזמרת מייסי גריי שמגלם את עוזרת הבית השחורה של המשפחה,יש לנו קאסט מפואר.
מאוד אהבתי את האוירה של הסרט ואת הצבע שלו (קשה להסביר,אבל אם תסכלו על כרזת הסרט,ככה גם נראה הסרט עצמו.
העלילה עצמה מעניינת אבל קצת תקועה,קצת נמרחת ולא מצליחה להגיע לשיא מסויים.
הוא היה בסדר,לא הרבה מעבר. ניקול קידמן כאמור מצויינת בתפקיד טוב מאוד ולא שגרתי שלה.
נשק של תקווה -
סיפורו האמיתי של נרקומן ופושע לשעבר שמוצא את אלוהים והחליט להיות המושיע של הילדים בסודן בזמן מלחמת האזרחים הנוראה שהתחוללה ועודנה מתחוללת שם.
הסיפור עצמו נהדר,וזה לפעמים שווה הכל,אבל העריכה היתה גסה ולעיתים לא נעימה באופן שאפילו הדיוט כמוני הבחין בזה.
אני גם חושב שכמות הדמעות שהיה אפשר לסחוט היתה יכולה להיות גדולה יותר,היו מעט מדי רגעים חזקים בסרט שאמור להיות מלא בכאלה.
הסיפור מצויין,כל השאר פחות.
הטיסה -
רוברט זמקיס מביים את הסיפור הלא אמיתי (כך הופתעתי לגלות אחרי הצפייה) על טייס שע"י אינסטינקטים מרהיבים מצליח להנחית בקושי מטוס ששבק חיים ולהציל את נוסעי המטוס.
מהר מאוד מגיבור לאומי הוא הופך לאויב הציבור אחרי שהתברר שבדמו נמצאו שרידי אלכוהול וסמים.
הסרט מתאר את המאבק המשפטי שלו כדי להוכיח את חפותו ואת המלחמה הפרטית שלו באלכוהול.
דנזל מעולה כרגיל,גם שחקני המשנה היו מצויינים (דון צ'ידל,ג'ון גודמן בעוד תפקיד קטנטן וענק ושחקנית המשנה האלמונית קלי ריילי).
הסיפור עצמו מרתק,ולמרות שיש לי בעיה עם הפן המשפטי של הסיפור (אשמח מאוד לדון על כך),הסרט עצמו היה עשוי טוב,חזק ומרתק מההתחלה ועד הסוף.
מאוד אהבתי וממליץ בחום.
