כפי שאמרת - בעיקר יכולות אקרובטיות
דווקא מסרט מואי טאי ציפיתי לפחות אקרובטיות לשם האקרובטיות. האמת, הרבה יותר הפריעה לי האמריקניזציה של סרטי המכות מהמזרח - חזרה על אותה מכה 3 פעמים ברצף, מעבר להילוך איטי בקטעי אקרובטיקה במקום בקטעי טכניקה והתעלמות מוחלטת מדברים מדהימים שנעשו במזרח בתחום הצילום (גיבור, לוחמים של שמים וארץ וכו'). מלבד זאת, חלק גדול מהטכניקות נראה כאילו מרפק למצח הוא הפתרון האולטימטיבי לכל הר שרירים מהלך... חלק גדול מהקסם של סרטי ברוס לי/ג'ט לי/ג'קי צ'אן נובע מהמגוון הגדול של תרגילים - כמעט אין חזרה על אותה טכניקה פעמיים, למעט בפעמים בהן זה מודגש בכוונה. נכון, זה ההפך מהפילוסופיה של מואי תאי (כפי שהבנתי אותה) - שימוש במספר קטן של טכניקות אך מיומנות גבוהה מאוד בהן, אך לדעתי בסרט זה פחות משימוש וירטואוזי יותר במגוון שמעניקות אל"ס.