השאיפות שלי...
ובכן... יש לי הרבה חלומות ושאיפות, לשמחתי אני נוטה להגשים אותם... לאחרונה הגשמתי חלום שהיה לי כבר שנים: להתקבל למגמת תיאטרון בתלמה ילין... (כולם: Applause!!!) החלום הכי גדול שלי באמת זה להיות כוכבת בברודווי ובווסט-אנד, תפקידים כמו קים במיס סייגון, אפונין בעלובי החיים, כריסטין בפאנטום האופרה וכו´... (דרך אגב: אני נוסעת ביום שני הקרוב ללונדון לראות את עלובי החיים, פאנטום האופרה ומאמא מיה... וי!!!!!!!!!!) אבל... לא כל החלומות מתגשמים ולא תמיד יש סוף טוב... הדבר שאני הכי רוצה כרגע, והייתי אפילו מוכנה לוותר על תלמה בשבילו זה: שבחור אחד, שנקרא ריקרדו, יאהב אותי... אני חושבת שכבר שמעת עליו בפורום הזה - גם ממני וגם מאינס - וביום שבת, לפני פחות משבוע, אז היינו ביחד בים והתנשקנו וזה היה כל-כך מושלם, כאילו שהוציאו את זה מאיזה סרט או משהו, ואני ממש לא יכולה לתאר לכם כמה זה היה רומנטי... אבל... (אוף, תמיד יש את האבל הזה!!!) אתמול הבן זונה הגיע לתל-אביב (הוא גר בכפ"ס), והוא ביקש לראות אותי לפני שאנחנו הולכים לרקוד (שנינו רוקדים ביחד ריקודי עם... לא לצחוק עליי!!!), אמרתי בסדר, ובאמת נפגשנו. היינו ביחד בערך שעתיים, דיברנו, צחקנו, התחבקנו, התנשקנו, ואני - ברוב טיפשותי - הייתי בעננים. תבינו - לא הייתי מאוהבת יותר משנתיים, ולא הנחתי לעצמי להתאהב אף פעם כי ידעתי שכשמאוהבים במישהו אז אתה תלוי בו ואתה נהיה נורא פגיע, ואני שונאת להיות במצב הזה. הפסקתי להאמין באהבה, עד שהוא הגיע וברוב טיפשותי האמנתי לו והתחלתי להאמין באהבה מחדש. אוף, איזו מטומטמת הייתי!!! בכל מקרה, זה היה ממש מושלם, ואז הוא היה צריך ללכת, אז ליוויתי אותה לתחנת הרכבת. פתאום הוא אומר לי: "לאחרונה אני מאוד מבולבל, אני צריך להתגייס לצבא, ואני כאן עולה חדש וקצת קשה לי, והיום אני בן 19 ופתאום אני מרגיש נורא מבוגר לעומתך..." (כן, אתמול הוא היה בן 19. לידיעת כולם - אני עוד לא בת 14...) ואני, מטומטמת שכמותי, לא מבינה. פשוט לא קולטת. במשך חצי שעה הוא היה צריך להסביר לי, שלאחרונה הוא מאוד מבולבל, הוא לא בטוח עם מה שקורה בחיים שלו, ושהוא קצת נבהל ממה שקרה בינינו ביום שבת... בקיצור, הוא לא אמר את זה מפורשות, הפחדן, אבל הוא זורק אותי לכל הרוחות! התחלתי לבכות. "אל תבכי", הבן זונה אומר לי, "אתה חושב שזה קל לי? אם אתה תבכי גם אני אתחיל לבכות..." והוא באמת התחיל לבכות. מנייאק! "זה לא קל לו"... תעשה לי טובה!!! והוא הלך. ואני חזרתי הביתה, לא מפסיקה לבכות. כבר הרבה זמן שלא בכיתי ככה... והוא שולח לי הודעה: "אני בדרך אליך. אנחנו צריכים לדבר על זה". ואני עדיין לא מבינה - למה?!?!?!? והוא הגיע עוד פעם, ואני חיכיתי לו באותה גינה שהתנשקנו בה לפני פחות משעה, כולי מכווצת מרוב קור, ואני בוכה. לרגע לא הפסקתי לבכות. והוא בא, וגם הוא בוכה. ודיברנו, והנה עוד תרוצים: "אני לא בנוי לקשר", "אני לא מרגיש חופשי כשאני בקשר" אלוהים, אם רק היה לי שקל על כל פעם שגבר אמר את זה לכל אישה שהיא! ואני לא מבינה. אני פשוט לא מצליחה להבין - למה?!?!? מה עשיתי?! ולא עזר כמה הוא ניסה להסביר לי, אני עדיין לא מצליחה לקלוט את זה. מה היה לא בסדר?! ונחשו מה - לפני בדיוק שנה, כשהוא היה בן 18, הוא עשה את זה למישהי אחרת. כמה מושלם! אני צריכה להכיר אותה. יהיה לנו משהו במשותף... בקיצור, הלב שלי שבור. האמנתי באהבה מחדש, ושוב פעם נפגעתי. ואני לא מתכוונת לעולם שוב לפול בפח הזה! מצטערת אם זה היה ארוך ומייגע. הייתי חייבת לפרוק את זה מהלב שלי. לעזאזל...