מדע לא עוסק בוודאויות
אלא הוא שיטה לקביעת דרגת סבירות של תיאוריות.
לתיאוריה מדעית יש מתודות ביקורת שאמורות להפיל תיאוריות חלשות.
לתלמידים של גורו אין, ע"פ רוב, מתודות ביקורת כאלו.
מבחינת המדע אין זה משנה אם יוצר התיאוריה הוא גורו, שיכור, חסיד, שוטה, גאון, מפגר, מחשב, שד או אל. התיאוריה עצמה עומדת למבחן הפרכה- אם עוברת אותו- מתקבלת, ואם לא עוברת אותו- לא מתקבלת.
אין סמכות מדעית שבגלל שהיא אומרת שתיאוריה נכונה או לא- המדע מקבל או דוחה את התיאוריה.
לעומת זאת- בדת יש סמכויות, חיות מתות וטקסטואליות שאינן סובלות מחלוקת. בדת מסויימת שמקורה בארץ אחת- טוענים כך, ואילו בדת אחרת שמקורה בארץ אחרת- טוענים אחרת.
המדע נותן את אותן תוצאות בלי קשר למקום. כל מדען בכל מקום בעולם יכול לשחזר את הניסויים שאיששו או הפריכו תיאוריה ולקבל את אותן תוצאות.
מהבחינה הזו - המדע הוא אובייקטיבי, ואילו הדת- סובייקטיבית.
המדע הוא הרחבה של החושים ולכן הנתונים שהוא מעלה, והתיאוריות שהוא מעביר במנגנוני הביקורת שלו ויוצאות מאוששות- אמינים כמעט כמו החושים. למען האמת- במקרים רבים הם אמינים יותר מהחושים, כמו במקרה של תיאוריה לגבי גלי אור אשר אוששה ושמתוכה נגזר מכשיר שמודד קרינה בספקטרום שהעין לא יכולה לקלוט.