סקר

lightflake

New member
?

כדי לבוא לידי ביטוי כיצור אנוש - ברור.
מעבר לזה, לך תדע. אולי היא בכלל לא צריכה לבוא לידי ביטוי כלשהו
 

Mist2

New member
לא כיצור אנוש

כיצור המסוגל להגיע להארה או להתעורר.
 

lightflake

New member
האם "היצור" מגיע להארה ?

זה כמו לומר שכשאתה קם בבוקר, הדמות שהיית בחלום התעוררה
אבל היא לא זו שהתעוררה, אלא שמשהו אחר התעורר והבין שהיא הייתה רק חלום ולמעשה מעולם לא התקיימה באמת
 

Mist2

New member
זה מה שרשמתי

היצור הוא כלי, אבל ללא הכלי הזה אין אפשרות להתעורר.
לכן יש צורך בכלי מתאים.
 
וכרגיל אתה טועה

התודעה מתפתחת כל הזמן בתהליך אבולוציוני.
למדיטציה אמיתית יש חלק חשוב באבולוציה של התודעה.
מדיטציה היא מוות. כמו שהחיים מתפתחים בגלל שיש מוות, כך התודעה מתפתחת בגלל שיש מדיטציה.
המדיטציה הורסת את הקיבעונות המחשבתיים וכך המחשבה עולה בדרגת התודעה בתהליך של ברירה טבעית.
אצל מוארים, מצב המדיטציה כנראה קבוע ולכן ההשפעה שלהם היא בעיקר על חיי המחשבה של אחרים.
הם לא גורמים להארה של אחרים, אלא להתפתחות של התודעה שלהם.
מבחינת המחשבה אין הבדל בין הארה של מישהו אחר לבין מצב מדיטציה- שניהם מחוללים בה הרס, ומההרס הזה, מה שנשאר הוא היסוד החזק שמשתלט. זו אבולוציה.
התודעה היא האיכות הקולקטיבית של המחשבה.
להיות מודע למשהו פירושו להשתמש במושגים נורמטיביים כדי לתפוס אותו.
התפתחות התודעה פירושה הרס של מושגיות פרטית וכינונה של מושגיות קולקטיבית על חורבות המושגיות הפרטית.
 

ינוקא1

New member
דווקא הקיבעונות המחשבתיים הם המוות ,

ואילו היכולת לשחרר את הקבעונות ולנוע זה החיים.

מודט אמיתי יודע שיש מקום גם לקיבעון וגם לזרימה.
במדיטציה קיים מקום סטאטי ובלתי משנה (= מרכז , צופה), בלב כל השינויים והזרימה.

ולא רק שאין סתירה , אלא שהזרימה והסטאטיות תלויים זה בזה :

ככל שהמרכז הסטאטי מיוצב וחזק יותר , היכולת לזרום ולנוע גבוהה יותר.
וכנ"ל ככל שהזרימה החיצונית מקובעת פחות , המרכז יציב יותר.

כל זה עד אשר באידאל ,בהוויה , שני העקרונות מתאחדים , ואז נוצר המשפט :
הדבר הקבוע היחד הוא ההשתנות.
ולכן שם בהוויה לא ניתן להפריד "קבוע" מ"משתנה". שניהם נמצאים שם ביחד באופן הרמוני.

כאשר לומדים צ'י גונג , מפנימים עקרונות אלו בפשטות ובקלות דרך התנועה.

לצערי גם אתה וגם לייטפלייק נוטים תמיד לתפוס רק צד אחד של התמונה.
לכן אינכם עדיין מבינים מדיטציה מהי.
 
אתה סתם נתפס לסמלים

מוות יכול לסמל כל מיני דברים.
המדיטציה הורסת את הקיבעונות המחשבתיים- מהבחינה הזו- היא משולה למוות.
למען האמת, גם מבחינה פיסית- מדיטציה דומה למוות.
בקשר לעוד הטפות מייגעות של תורת האיזון שלך- חסוך ממני.
 

ינוקא1

New member
אולי בזה שהיא הורסת קבעונות היא דווקא החיים ?

אולי הקבעון זה דווקא המוות ?


"אדם, בתחילת ימיו,
הינו רך וחלש.
במותו
הוא קשה וחזק.
צמחים, בתחילת ימיהם,
הינם רכים ועדינים.
עם מותם
הם יבשים וצפודים.
על-כן: הקשה והחזק
חוברים למוות
הרך והחלש
חוברים לחיים."

(דאו דה ג'ינג)


כהרגלך אתה מדבר בסיסמאות , שכל מי שאינו מסכים איתם הוא טמבל שלא חושב (בניגוד אליך "החושב" ...) , אך כדאי קצת לצאת מהשחצנות , ופשוט לקרוא וללמוד ולראות שיש כמה דרכים לראות את אותו הדבר.
כנ"ל כדאי מאוד להבין את תורת האיזון שלי , כי בצורה עקבית אתה תופס רק צד אחד , ומגנה ומזלזל בכל מי שחושב אחרת , ולכן אין לך שום הבנה של מדיטציה מהי.

אם יום אחד תרצה להגיע למשהו אמיתי , כדאי שתתחיל מלכבד - לכבד את עצמך , לכבד בני אדם מסביבך , לכבד דעות אחרות ולצאת מהפנאטיות.

הביזוי שלך , ביזוי של בני אדם אחרים ודעות אחרות , הורס אותך.
בסופו של דבר הוא גם יהפוך אותך לזקו ממורמר - יהפוך לביזוי עצמי שלך.

הלוואי והייתי יכול לדבר איתך על איזון , פשוט אין מצב כזה. אי אפשר לדבר עם אדם שלא מכבד כלום.
 
אתה סתם מתעקש ומגזים

כאמור, השתמשתי במוות כאנלוגיה למדיטציה.
אתה יכול להשתמש בו גם כאנלוגיה לתקיעות המחשבתית, זה ממש לא סותר.
אם היית גמיש כמו שאתה מתיימר להיות- היית מסוגל להשתמש באותו סמל לדברים שונים ולא להתווכח ויכוח עקר על "האם מוות הוא מדיטציה או שמוות הוא התקיעות המחשבתית".
בכל מקרה- הוויכוח הזה לא מעניין אותי. אתה יכול להמשיך את הדיון העקר והמקובע הזה עם עצמך.
בקשר לבוז- דעתי היא שבדיוק כמו שלא הייתי רוצה שיכבדו אותי בכבוד שאינו מגיע לי, אלא שיכבדו אותי בכבוד שמגיע לי, כך גם בנוגע לבוז- למי שמגיע לו שיבוזו לו- יש לבוז ולמי שלא ראוי לבוז- אין לבוז. מה גם שיתר בוז מגיע לאנשים שמתרעמים ונרעשים ומתרגזים על זוטות כאלו במקום לעבור הלאה ולהתייחס לנושאי השיחה.
אולי אתה היית רוצה עולם שבו כולם מקבלים את אותו הכבוד- האידיוט והחכם, הצדיק והרשע, היוצר וזומבי הטלויזיה, הפיקח והשוטה, המשכיל והבור וכ"ו, אבל אני ממש לא שותף למשאלה המטופשת הזו.
 
הוא ב פ י ר ו ש

איננו רק סיפור.
זה בהמבנה של המוח האנושי והמוח החייתי.
במוח האנושי חלק גדול ממנו הוא החלק האחורי.
החלק ה-"חייתי".
בו נמצאים ההיבטים המוטוריים, החושיים, הרגשיים וכו'.
קליפת המוח הקדמית, היא המנכ"ל של המוח.
היא איננה קיימת אצל בעלי החיים.
היא אחראית לתכנון (האם ראית כלב אורז מזוודה כי הוא מתכנן חופשה בקריביים או בנצרת עילית)?
היא אחראית לחשיבה המוסרית.
היא אחראית לחשיבה לטטוח ארוך.
היא אחראית לקבלת ההחלטות....

כל מי שלא דואג לפתח את החלק הקדמי של המוח, איך אומרים באנגלית?
Use it or loose it.
אחרי אמצע שנות העשרים של החיים (ויש שטוענים שגם מוקדם יותר) הוא לא יתפתח יותר.
זו ההתנהגות החייתית שאנחנו עדים לה כל-כך בחברה שלנו.
 
המון עובדות

מניין לך כל זה?
האם חקרת את התחום?
אתה כותב בנחרצות כל כך גדולה, האם יש לך איזו עדות למעט דעתך בנושא?
שווה לך אולי לקרוא את הספר "כשפילים בוכים", הוא מדבר על תופעות מאוד מאוד מעניינות, שקשה להסבירן בתור "אינסטינקט הישרדותי" בלבד.
בכל אופן, לדעתי האישית האמונה כי אנחנו "נזר הבריאה", נובעת מהתניה דתית/חינוכית ומשאלת לב אגוצנטרית.
לא סתם המדע שם אותנו באותה משפחה עם שאר קופי האדם, אנחנו לא כל כך שונים מהם כמו שאנחנו אוהבים להאמין.
אולי שימפנזה לא יהיה מתמטיקאי דגול, אבל בשביל תודעה חדה לא צריך להיות גאון, צריך רק תשומת לב.
מניין לנו שליצורים אחרים אין את תשומת הלב הזו?
 
הנחרצות היא

לא שלי.
היא של חוקרי המוח.

האמיגדלה, "מרכז הפחד" (בגזע המוח) שייכת גם היא לחלק החייתי.
כשאתה מסתובב ברח' וייצמן ופתאום קופץ עליך נמר, קליפת המוח הקדמית (החלק האנושי של המוח) לא צריכה להתערב.
היא לא צריכה לנתח ולהגיע למסקנות:
"איזה פסים יפים יש לנמר.
מעניין איך הגיע לרח' וייצמן.
זה נמר דרום אמריקאי או אפריקאי...."
מה שנדרש זו התגובה של 'להילחם או לברוח' (הקשת האדומה).
אז נכון לנטרל את המוח הקדמי.
מהמוח שאחראי לחושים (שראה את הנמר) זה עובר הסיגנל לחלק המוטורי שמתחיל להזרים כמויות של דם ללב, הנשימה מהירה, חומצת חלב משתוללת...
כדי להכין את הגוף למנוסה או ללחימה.
לדאבוננו, תגובה כזו קוראת גם כשמכונית עוברת לידנו ברעש עצום.
הלוא לא תלך לברוח ממנה ולא להילחם בה.
זוהי השפעה מזיקה של המתח.

מוח שמתפקד בצורה נכונה, ביומיום, (הקוים הירוקים), החושים תופסים משהו, זה עובר ל-"מנכ"ל" שמנתח את המצב, והוא נותן את ההוראה למוח המוטורי לפעול בהתאם.
אצל חלק גדול של בני האדם החלק הקדמי איננו מפותח.
מתח מוריד את יכולת הפעולה של קליפת המוח הקדמית.
מתח כרוני, מסלק אותה באופן כרוני.
כך שרוב רובה של ההתנהגות שלהם חייתית.
בלי שיקול הדעת, הניתוח, ההגיון, המוסר...
 
אנחנו כלל לא מדברים על אותו הדבר

מובן שאת החלק ה"חייתי" שעליו אתה מדבר יש לבעלי החיים.
אבל אולי לחלק מבעלי חיים יש יותר מזה.
אני מדבר על ה"יותר מזה".
קליפת המוח הקדמית בקופי-אדם, דולפינים ופילים היא מאוד מפותחת, ואני בספק אם איזשהו חוקר מוח יסכים איתך כי בטוח אין להם תודעה.
מרבית המדענים שפגשתי מעדיפים שלא להשתמש במונח "בטוח", למעט במקרים נדירים מאוד.
 
עם כל הכבוד

לפילים, דולפינים וקופי-אדם (אלה עם יותר שערות על הגוף והפנים ממה שרואים בבת-ים ובנתניה
- בלי להעליב).
לא ראיתי אף פעם דולפין מתכנן את היציאה שלו לפנסיה.
או פיל שהתחיל סטארט-אפ.
או קוף אדם שחשב שאולי זה לא מוסרי לקחת את הבננה האחרונה ליריב שלו.
 
למעלה