זה שאפשר להחליט לא להכניס לשם מין
זאת בחירה אזוטרית. חברים טובים לא מנסים לבוא בברית הנישואים. אחיות לא מנסות לבוא בברית הנישואים. לא אישה וחיית המחמד שלה. גם אם אין שם מין זאת אמורה להיות מערכת הנשענת על מיניות חברתית לכל הפחות אם לא מינית בפועל. כלומר, 2 יישויות שהחברה מכירה במערכת יחסים מינית ביניהם כראויה, גם אם בפועל אין מין.
"ושלכל אחד ואחת יהיה מישהו/י שיוכל להחליט עבורו במקרה הצורך" - זה טוב, רק מה קשורים לפה נישואים? אני מעדיפה שזאת תהיה החברה הכי טובה שלי, או אחותי, וזה המצב שלי כרגע. אני לא רוצה להתחתן איתן, אני כן רוצה (וכך זה בפועל) שהן יחושו אחראיות על החיים שלי כמו שאני מרגישה אחריות על החיים שלהן. דבר שהמדינה לא מכירה בו, למרות שאם הייתי חשה אותה רמת אחריות הדדית עם גבר המדינה כן היתה מכירה בכך אם הייתי פונה אליה לההכרה.
לכן אני לא מסכימה שזה הרעיון: "הרעיון הוא לקיחת האחריות על החיים של האחר במקרה הצורך.". אני חושבת שהרעיון הוא לקבוע שלקיחת אחריות תוכר ע"י הממסד רק בין אנשים שהחברה מכירה במיניות פוטנציאלית ביניהם, וע"י כך החברה באמצעות המדינה מתחזקת סוגים מסויימים של מערכות יחסים כנעלות על פני השאר. אם הייתי צריכהלפרוט אותן, הייתי אומרת שהן כאלה:
הן צריכות להיות בין בוגרים.
הן צריכות להיות בין 2.
הן צריכות להיות מיניות.
הן צריכות להיות בין גבר לאישה.
הן צריכות להיות ארוכות טווח במובן של נתינת התחייבות רישמית.
אלו מערכות היחסים הנעלות לא רק מבחינת המדינה אלא מבחינה חברתית ואף נפשית.
למשל, נשים וגברים הכמהים לזוגיות למרות שיש להן המון מערכות יחסים מסוגים אחרים, אך הם לא מרגישים שלמות בלי מערכת היחסים מן הסוג הזה.
למשל, החגיגה שמקיימים כשמוצאים מערכת יחסים מסוג כזה, ולא מערכות יחסים מסוגים שונים. (אף פעם לא הוזמנתי למסיבה שחוגגות 2 חברות שנהיו פיתאום החברת הכי טובות, למרות שאלו מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות ביותר, לפחות בחיי, הרבה יותר מכל קשר מיני שאי פעם היה לי).
למשל, המוני הסרטים והספרים שעניינם הוא קשר רומנטי, כשמערכות היחסים מהסוג האחר משמשות כרקע לסיפור המרכזי (יש גם סרטים אחרים כמובן, אבל איפה נמצאת המסה?)
קבוצות שונות, שאינן סטרייטים-מיניות-מונוגמיות רוצות לקחת את המאפיינים הללו של מערכת היחסים בה' הידיעה ולשנות בה מאפיין או 2 על מנת שתכלול גם אותן:
להטבים: רוצים את אותה רשימה, רק לשנות את הגבר והאישה לבני זוג מאותו מין.
א-מיניים: אותה רשימה מינוס המיניות.
פוליאמורים: אותה רשימה, רק לאו דווקא בזוגיות
וכו'.
אין פה חופש, אין פה בחירה, אין פה חיפוש משמעות ועוקמ היכן שהם נמצאים. יש פה תכתיבים רבי עצמה והבנייה מראש של מהו המשמעותי ביותר, מהי אושיית החיים, מהם הדברים לשאוף אליהם, ומה אנחנו צריכות לחפש כשאנחנו מחפשות.
והסיבה שהמדינה מכירה רק במערכות יחסים כאלו במובן של אחריות הדדית והקמת תא משפחתי היא מכיון שאלו הדברים שהחברה שלנו נושאת על נס. אם נצליח להשתנות בתוכינו החוקים ישקפו את השינוי מעצמם, גם בכל הנוגע לצוואות, גידול ילדים ושאר עניינים שעכשיו אנחנו חושבים שהדרך היחידה לטפל בהם בצורה מוצלחת היא הדרך היחידה שאנחנו מכירים; דרך שנובעת מהמבנה החברתי (זוג מבוגרים במיניות+ילד ביולוגי, עם תיקונים לכאן ולכאן שדורשות הקבוצות השונות), ומהערכים החברתיים החסרים, המקובעים, המשמרים, המוחקים שהחברה שלנו מציעה.