סקר שילוב

[1אילת2]

תפסיקי להתנצל.

מותר לך להביע את דעותייך, גם אם את מנהלת פורום,
גם אם הן לא מקובלות על אנשים אחרים.

 

[TikvaBonneh]

אני לא נגד שילוב יחידני

ולהתנצל התנצלתי גם לפני שניהלתי את הפורום.
אני יודעת שיש ילדים בספקטרום שפורחים חברתית בחינוך מיוחד.
אני לא גוזרת מכך דעה שכל הילדים בספקטרום צריכים לעבור לחינוך מיוחד.
מהבחינה הזו, אין לי בכלל דעות.
כלומר אין דרך שאני משוכנעת שמתאימה לכולם.
כל אחד צריך לחצוב לעצמו את השביל שלו.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

(אני מרגישה ששתי הדרכים זה הרע במיעוטו)

זה נבלה וזה טריפה. תלוי בילד, בילדים ובמסגרת המאוד ספציפית. המון משתנים כל כך מדוייקים שאין מצב שאפשר לדעת מה יותר טוב (אפילו מראש לצערי).

 

[TikvaBonneh]

אין מושלם

 

[TikvaBonneh]

את שואלת רק על שילוב יחידני

או גם על שילוב מתוך כיתת תקשורת?

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

יחידני

תמיד הדיונים נגררים למה יותר טוב- חינוך מיוחד או שילוב וחשוב לי לשמוע רק על הצלחות של שילוב יחידני. קשה להגדיר הצלחה אבל מימוש עצמי (?!), חבר אם רוצים ואוטיסט מרוצה הם מדדים מאוד כללים
(שוב- בלי לשפוט או להגיד משהו לטובה או לרעה ובלי להגדיר בפרוטרוט מה זה הצלחה של שילוב או אוטיסט מאושר).

 

[אמא לנער אוטיסט]

ככל שעולים עם הגיל הרבה יותר קשה לשלב...

 

[asa112]

זה, שעם הגיל יותר קשה לשלב - זה נכון

במיוחד כשלמשרד החינוך אין שום עיניין בשילוב, אנחנו לבד בתוך התמדדות הזה.

אבל אני לא חושבת, שנכון למדוד הצלחת השילוב רק בשילוב חברתי.

במקרה שלנו (כיתה ו), ילד הולך לבית ספר ברצון, בהפסקות תמיד עם ילדים, הולך לכל הפגישות ומסיבות אחרי צהריים ברצון והתרגשות.
הבעיה, שילדים יותר חלשים חברתית מתחברים יותר טוב לבן שלי.
החבר הכי טוב שלו הוא חלש מאוד חברתית בעצמו ולא תמיד אפשר לסמוך עליו. רואים, שהוא נהנה בחברה של הבן שלי, אבל הוא רוצה גם להתקרב לילדים אחרים,
ולא תמיד מוכן לבלות עם הבן שלי אחרי צהריים.

אני חושבת, שלילד יכולים להיות חברים גם עם אבחון, אבל הוא לא חייב להיות בחינוך מיוחד בשביל זה. יש חוגים טיפוליים וקבוצות, שם אפשר למצוא חברים,
אפילו יש סיכוי יותר גבוה לזה, לדעתי.

בן שלי היה בחינוך מיוחד לפני שילוב ולא היה לו יותר טוב שם. הוא השתגע בתוך כיתה PDD, רק פעילות מחוץ לכיתה עניינה אותו, הוא התחנן, שניקח אותו אחרי צהריים כל יום.
גם היום, כשהוא מרגיש, שנעשה יותר קשה, הוא לא רוצה לשמוע לע כיתה PDD או בית ספר לחינוך מיוחד.

 

[1אילת2]

זה חלק מהעניין.

השאלה היא לא (רק): האם השילוב מוצלח.
זהו מקומו של הילד שלי. החינוך המיוחד הוא לא אופציה עבורנו.
אפשר לשפר, אפשר לשנות, אפשר לנסות. אבל זה מקומו של הילד שלי, בדיוק כפי שזהו מקומם של שאר הילדים הלומדים בבית הספר.

 

[asa112]

נכון

כי בדרך כלל לא שואלים :"האם חינוך מיוחד מוצלח ?". מבחינת אנשי מקצוע וחלק גדול של הורים, חינוך מיוחד - זה מקום טבעי של ילד אוטיסט, למשל. ואם ילד נמצא בשילוב, אז שילוב חייב להיות מוצלח, קודם כל שילוב חברתי. למה, בעצם ?
אם ילד מרגיש טוב בכיתה רגילה, למרות שאין ךו חברים והוא זקוק לתמיכה, אז למה זה לא המקום הטבעי שלו ? למה צריך לשלוח אותו לבית ספר לחינוך מיוחד ?

 

[schlomitsmile]

בעקרון, אם בי"ס, אז החינוך הרגיל אמור להיות המקום של כולם, לפחות כמעט כולם.
http://www.solashelly.org/shiluv.html
הבעיה היא כמובן המציאות

בפועל, הרבה מאד פעמים הצוותים בחינוך הרגיל לא יודעים
איך להרחיב את המעגל כדי שכולם יוכלו למצוא בו את מקומם.
נדמה לי שהם גם לא לומדים שום דבר בעניין בהכשרת מורים.

 

[asa112]

כי כמו שכתבתי, שילוב שא בסדר עדיפויות של משרד

חינוך. לכן אין שום פעילות כדי לשפר אותו.

יש עד דבר אחד, לדעתי.
בחלק ממדינות של אירופה ואפילו בארצות הברית, לפי שמועות, יש מדיניות לקדם את השילוב. ועושים כדי לספק לכולם זכויות בסיסיות והזדמנויות שוות.

אנחנו פה בארץ פשוט לא נמצאים במקום הזה. הציבור , כולל הורים ואנשי מקצוע, לא מבין משמעות של זכויות שוות לכולם.
אירגונים שונים עסוקים בזכויות אסירים וחיות וכדומה. שום ארגון חזק לא מקדם זכויות של אנשים עם צרכים מיוחדים.

לכן אנחנו לא באמת מתקדים לכיוון שילוב בחברה.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

תוספת קטנה על מדינות בחול

קחו בחשבון שבהרבה מהמדינות בחול שיש אפילו רק שילוב (ודווקא חינוך מיוחד זו פריביליגיה יקרה ופרטית) הכיתות של 16-20 ילדים
ואם זה היה המצב פה במערכת החינוך הציבורית אז באמת היה יותר קל לילדים שלנו להשתלב אובייקטיבית.
לי גם קשה להשתלב בקבוצה של 35, זה המון!
וגם הילדים (סליחה) חיות וקוד ההתנהגות בחול הרבה יותר מכבד פרטיות ושקט ובזה מותאם לאוטיסטים.

 

[asa112]

המצב כזה שם כבר עשרות שנים

(כוונה -גודל של הכיתות וכדומה), אבל לקדם שילוב הם התחילו יחסית לא מזמן בגלל הזכויות.
אני מבינה שתהליך הזה הוא גם לא חד-משמעי : סוגרים מסגרות לחנוך מיוחד ושולחים ילדים לשילוב עם הרבה טעויות בדרך,
בכלל לא תמיד מצליחים לתת לילדים תמיכה מתאימה במסגרת רגילה, אבל יש תנועה לכיוון.

אנחנו פה מתקדמים לכיוון הפוך, לדעתי.

אגב, כיתות גדולות - זה לא טוב לאף אחד, למה לא עושים כלום בנדון ?

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

כסף??

למרות שאם יחשבו כמה כסף עולה ילד חינוך מיוחד לעומת שילוב, יוסיפו את התקציב להקטנת כיתות וניקח בחשבון את כמות האבחונים והילדים שעומדים להגיע למערכת החינוך, לא בטוחה בכלל שההוצאה תהיה כזו גדולה להקטין כיתות.
אין לי ילדים רגילים אבל לא חושבת שיש מי שמרוצה מזה. גם אגב מרמת הערכים הירודה של הילדים (- חינוך, מדינה, נימוס, כמובן לא הם אישית)
לא מתיימרת. גרועה בחישובים כלכליים....

 

[TikvaBonneh]

הקטנת כיתות

אצלנו בהוד השרון ראש העיר רוצה להקטין את הכיתות על חשבון כספי העירייה, ושר החינוך לא מאשר.

 

[גמבה מתולתלת]

גם הבן שלי לא רוצה ח"מ.

 

[ימימה]

כמו שאמרו פעם על שמעון פרס - "כן ולא"

היה משולב ביסודי.
בתחום ה-כן: היה לו חבר אחד שהיה גם מבקר או מזמין אותו אחה"צ, לא המון - בערך פעם בשבוע, אבל לבן שלי זה מספק, וכך היה לו עם מי להיות בטיולי כיתה ופעילויות אחרות. כמו שמישהי כתבה כאן, החבר היה חלש חברתית ולכן מדי פעם ניסה לחבור לחזקים יותר ו"נטש" את הבן שלי, יחד עם זאת הם חברים גם היום, כשהם לא לומדים באותו בית הספר, כך שהחברות החזיקה.
הוא גם הלך בשמחה לבית הספר - הוא אוהב שיש לו מסגרת, קבוצת הילדים קיבלה אותו יפה (אם כי לטעמי בפטרונות מסוימת...) הוא ישב 4 שנים ליד אותה ילדה, שהיתה מובילה חברתית והם הסתדרו מצוין (כשניסו להפריד ביניהם שניהם סבלו, והחזירו אותם לשבת ביחד...). ככה שעל פניו זה היה שילוב מוצלח.
אבל בתחום ה"לא" - כשעבר בכיתה ז' לחינוך המיוחד פתאום ראינו שהוא פורח, ורק אז הבנו שאמנם הלך לביה"ס ברצון, אבל זאת כן הייתה עבודה קשה עבורו. מאמץ ממש. כל תחילת שנה הייתה לחוצה בטירוף ולקח לו חודש חודשיים להרגיש נח, למרות שהכיתה לא השתנתה בכל 4 השנים שהיה בה.
הוא אומר היום שבכיתת התקשורת מבינים אותו, כמו שילדים רגילים לא יכולים.
בכיתה הרגילה תמיד היה לוויין מסביב לאירועים, אף פעם לא ממש חלק. בהפסקות הביא ספר וקרא. בכיתת התקשורת יש להם הווי משל עצמם והוא חלק מרכזי בו, משהו שלא יכול היה לקרות בכיתה הרגילה. הוא בוחר מתי הוא רוצה לקרוא ומתי לקחת חלק, ותמיד יש לו אפשרות להיות חלק. מבקרים אותו והוא מבקר, לא המון - אבל במידה שמספיקה לו.
בקיצור, כמו שאמרתי, אין תשובה חד משמעית. תלוי למה מצפים מהשילוב. אנחנו חושבים שהיום יותר טוב לו, והאמת שגם הוא אומר את זה

 

[1דרור ב]

לפי ההגדרה הילד שלי הוא כישלון חברתי

לא יודע למה אבל זה ממש לא מטריד אותי.הייתי בודק
או עושה סקר מקביל על חברותיות וכמה מהילדים שלא
מצליחים מבחינה חברתית נחשבים בעיני הכלל כחמודים
נחמדים וכל התארים שנקשרים לבן אדם חברותי.